"אין שום ביטחון": חמישה עצמאים מסכמים שבועיים של קריסה, ודורשים שהמדינה תסייע

השבועיים האחרונים היו קו פרשת המים של העצמאים ובעלי העסקים בישראל סביב משבר הקורונה: הביטולים וההפסדים החלו להיערם, המוצא מהמשבר עדיין אינו ברור, וההצהרות הממשלתיות על תכניות סיוע רחוקות מאוד מהצרכים בשטח. שיחות עם חמישה עצמאים מתחומים שונים חושפות את עומק המכה, החששות מהעתיד והציפיה שברגע האמת המדינה תעמוד לצידם.

ניב סלמון. (תמונה באדיבות המצולם)

"זה לא כמו מלחמה, שברגע שיש הפסקת אש הכל חוזר מהר להיות כרגיל"

ניב סלמון (27) | צלם ובעל סטודיו "מגניב הפקות" לצילום והדפסה על מוצרים | נתיבות 

ניב פתח את העסק כבר בגיל 14. זה התחיל מצילום מסיבות, והתגלגל גם לאירועים וצילומי אופנה. אחרי השחרור כבר פתח חנות והתחיל לצלם באופן מקצועי. בשגרה, הוא מצלם ומדפיס מגנטים ושאר מוצרים בשישה אירועים בממוצע בכל ערב.
דבר העובדים בארץ ישראל
כל בוקר אצלך במייל

אישור ההצטרפות מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר

המכה: "התחלתי להרגיש את ההידרדרות בתחילת מרץ. הפיק של השנה, התקופה הכי מכניסה והכי חזקה זה פורים – אירועים בצבא, מוסדות, עמותות, עיריות, אירועים פרטיים בכל הארץ. בנוסף יש לנו סטודיו לצילומי פורים לילדים, אנחנו מצלמים בתקופה הזו אלפי ילדים ומשפחות לצילומי פורים ותחפושות."

"כבר לפני פורים טפטפו ביטולים, בהתחלה ממוסדות גדולים שפחדו לקיים אירועים. ביום שלישי, ערב פורים, יצאה תחילה ההנחיה לא להתקהל יותר מ-5,000 אנשים, ומיד אח"כ 2,000, ואז המוסדות והגופים הגדולים ביטלו את האירועים. אחר כך, כשיצאה ההנחיה של עד 100 איש, זה נתן לי כאפה גדולה, ושישה אירועים ענקיים של פורים התבטלו לי באותו היום. גם כל האירועים הקטנים יותר שהיו באותה התקופה התבטלו כולם – חתונות, בר מצוות, בריתות, אירועים עסקיים וכ'ו, סביב ה-70 אירועים. כשיצאה ההנחיה של איסור התקהלות מעל 10 אנשים, זה גמר סופית את העסק."

ההווה: "בימים הראשונים של הגבלות התנועה עוד ניסינו להחזיק לפחות את החנות, אבל כבר הורו לסגור הכל. יש לי עשרה עובדים, שכולם נמצאים בחל"ת. הגרפיקאית של החנות נשארה לעבוד מהבית ולתת מענה ללקוחות, מה שאני חושב שלא יחזיק הרבה זמן כי אין פניות ושיחות, וגם אותה איאלץ לשלוח לחל"ת. אם התקופה הזו ממשיכה עוד כמה חודשים אני יכול לאבד את כל מה שחסכתי, ולאבד את כל מה שעבדתי כל כך קשה כדי להקים בעשר אצבעות. ההפסדים מאוד גדולים. עד עכשיו סביב הה-100 אלף שקלים הפסד, אני מעריך שנפסיד בסביבות 400 אלף. מקווה שלא יותר. "

העתיד: "לעסקים כמו שלי ייקח הרבה מאוד זמן לחזור לפעילות מלאה. גם כשהכל יהיה בסדר והשגרה תחזור, אנשים עוד יפחדו ולא ירוצו לסגור אירועים. זה לא כמו מלחמה, שברגע שיש הפסקת אש הכל חוזר מאוד מהר להיות כרגיל. פה זו מחלה, שאף אחד לא מי נושא אותה ומי לא. אירועים זה משהו שקובעים הרבה זמן מראש, אבל אנשים לא קובעים אירוע עכשיו לעוד 6-8 חודשים, כי אף אחד לא יודע מתי זה ייגמר. אני גם מעריך שאנשים יעשו אירועים קטנים ומצומצמים. לדעתי זה לפחות שנה עד שעולם האירועים יצליח לחזור לעצמו לגמרי."

המזל (החלקי): "אף פעם לא היה לנו משהו כזה, אבל מצד שני, איפה שאנחנו נמצאים, בנתיבות, אנחנו רגילים ליפול ולקום. היו לנו לא פעם מלחמות, מתקפות טילים, הפצצות ופעילות מבצעית שבגללה נאלצתי לבטל אירועים או לסגור את החנות לכמה זמן, אבל תמיד קמנו והשתקמנו. אנחנו חזקים."

הציפייה: "ניסיתי לקבל סיוע מהמדינה. כל החוקים שאני שומע זה כרגע הרבה דיבורים. הסיוע בסך 6,000 ש"ח שכחלון הציע לא מסייע בכלום, זה כסף מאוד קטן. עצמאים לא יכולים לצאת לחל"ת, לחתום בלשכה ולקבל 70% מהמשכורת. הגשתי בקשה להלוואה, אבל הלוואה צריך להחזיר. דחו את המע"מ לחודש, וזה גם לא עוזר. שכירות משלמים רגיל וגם ארנונה, וביטוח לאומי. אם המדינה היתה מבטלת את המע"מ לתקופה הזו ונותנת קצת אוויר, לפחות על מה שכבר הכנסנו, עוצרת את הארנונות והשכירות, נותנת לנו פיצוי הולם, כמו לשכירים. העסקים הבינוניים והקטנים חיים במילא מהיד לפה. מילא שלא יתנו כסף, אבל לפחות שיעצרו את מה שצריך לשלם. רק שנוכל לשרוד, שהעסק לא יפשוט רגל ויצליח לחזור לעמוד בסוף התקופה"

רננה אורן. (צילום: סטודיו אתי פריד)

"הדרך שלי להסתדר עכשיו זה לתת כמה משמרות בסופר"

רננה אורן (35) | זמרת ויוצרת | גדרה

אורן עוסקת בעיקר בהפעלת אירועי שירה בציבור. היא השתתפה בעונה השלישית של תכנית הריאליטי 'הכוכב הבא לאירוויזיון', ושרה ביותר מעשרים שפות.

המכה: "אני מופיעה הרבה במועדונים של קשישים דרך העיריות, והתחלתי להרגיש את זה כשפתאום התחילו לבטל לי הופעות. בגלל שמדובר בקשישים, הם פחדו. בהתחלה כעסתי, כי קבעו איתי בתחילת השנה ו'תפסו' את התאריך, כשיכולתי לקבוע שם משהו אחר. מאוחר יותר, כשהתחילו להיכנס עוד הנחיות ואסרו על התקהלויות, התחילו לבטל עוד דברים גם בשוק הפרטי – הופעה גדולה שהייתה אמורה להיות לי במלון בסוף השבוע וגם את יום העצמאות, שזו התקופה הכי עסוקה בשנה בשבילי."

ההווה: "נכנסתי לחרדת הישרדות. הבנתי שאם אני רוצה להכניס כסף, אני צריכה להמציא את עצמי מחדש מהר מאוד. אמרתי, אני חייבת להיות יצירתית. או שאני מעבירה את עצמי לדיגיטל, כי לשם העולם הולך, לפחות עכשיו, או שאמצא דרך אחרת בינתיים להכניס כסף. בשביל הבריאות הנפשית חשוב לי לקום בבוקר לעבודה. הדרך שלי להסתדר עכשיו זה לתת כמה משמרות בסופר. אני עובדת עכשיו כמלקטת במשלוחים אונליין. מצאתי גם עבודה זמנית בהקלדה לסטודנטית חירשת. אז בינתיים מסתדרים איכשהו, עד שנעבור את זה, ואז נחזור להופעות. יש הבדל עצום, גם בכסף וגם במה שאני אוהבת."

העתיד: "אני מתכננת לחזור לשיר, לפרסם את עצמי מחדש. הדבר שעושה לי הכי טוב זה לצאת ולשמח אנשים. אני יודעת שאם אני לא אחזור להופיע זה יעשה לי רע. אין כמו לעשות שמח לאנשים. אני אוהבת את הקהל, האנרגיות שלי מתמלאות כשאני מופיעה. אני רק מחכה שאוכל לחזור."

המזל (החלקי): "שמעתי מרואת החשבון שלי שיש מענק חד פעמי לאמנים, וגם אולי איזה מענק לעצמאיים. כרגע אני לא צריכה לקחת כסף מהמדינה כי אני בחרתי כן לעבוד, אז זה לא דחוף לי."

הציפיה: "הדרישות של ה'שולמנים' שהמדינה תדאג לעצמאים מוצדקות. אנחנו משלמים המון. ביטוח לאומי, שכירויות, מע"מ, ולא מקבלים הרבה. אין לי כעצמאית את ה'לוקסוס' של ימי מחלה או חופשה, שאלה דברים בסיסיים. מסים אנחנו משלמים, אבל אין שום בטחון".

דן בן יהודה. (תמונה באדיבות המצולם)

"אתה אחראי על פרנסה של משפחות, ופתאום אתה צריך להגיד להם 'חבר'ה, אני מוציא אתכם לחל"ת"

דן בן יהודה (43) | בעלים ומנכ"ל 'גורם אנושי' | נשוי לנילי ואבא לגל (10) ואורי (8) | כפר סבא 

המכה: "החברה שלנו עוסקת בהדרכה בנושאי בטיחות בדרכים, שימוש לרעה באלכוהול וקידום אורח חיים בטוח ובריא. בגלל שכבר שנה וחצי אין ממשלה ואין תקציב מדינה, כספים רבים שמיועדים למאבק בתאונות הדרכים לא עברו והפעילות שלנו צומצמה. מאז שהתחיל משבר הקורונה, הפעילויות ירדו עוד יותר. הבסיסים הצבאיים נסגרו ולא ניתן היה להגיע לעשות שם פעילות, ואירועים ופעילויות בבתי ספר ובקהילה החלו להתבטל. מאז ה-12 לחודש, ברגע שהמדינה התחילה להגביל התקהלויות ובתי ספר התחילו להיסגר, כל האירועים הגדולים התבטלו. מאותו רגע הוצאתי לחל"ת כל עובד שהיה מעוניין. היום בעצם העסק סגור, אפס הכנסה."

 ההווה: "זו חוויה מאוד לא נעימה ומאוד מלחיצה, במיוחד מול העובדים. בתור מעסיק פרטי אתה אחראי על פרנסה של משפחות, ופתאום באבחה אחת אתה צריך להגיד להם 'חבר'ה, אני מוציא אתכם לחל"ת', שזה לא הבדל גדול מלפטר כרגע. השכירים שלי בחל"ת, ולעצמאיים שאני עובד איתם, כמו מפעילי סימולטורים מיוחדים, שחקנים שאנחנו מביאים לפעילויות עם ילדים או עובדים בהסדר של פרילנסרים שמספקים שירותים מסויימים, אין לי בעצם איך לעזור, אלא אם כן המדינה תאפשר לי לתת גם משהו ביד שיוכלו יוכלו ללכת ללשכת התעסוקה."

העתיד: "קשה להעריך כמה יהיו בדיוק ההפסדים. מבחינת מחזורים של העסק, אם ממוצע ההכנסות של החברה הוא כ-100 עד 120 אלף שקלים בחודש, בעצם ירדנו עכשיו ישירות לאפס. אנחנו עוסקים בפגישה של אנשים פנים אל פנים. אי אפשר לעשות את הפעילויות שאנחנו עושים לא באינטרנט ולא מרחוק, כך שזו בעיה עכשיו. התקווה היחידה שיש לי כרגע היא שמתישהו אחרי פסח או אחרי ימי הזיכרון בתי הספר יחזרו לתפקד במידה מסוימת, ואולי נצליח לחזור לפעולה כלשהי לפי תקנות חדשות שיהיו. אני מתאר לעצמי שחזרה לפעילות תהיה אולי לקראת הקיץ, או בתחילת שנת הלימודים הבאה"

הנחמה: "כרגע אנחנו מסתדרים, אנחנו רק בתחילת הדרך, נשמעים להוראות. הילדים בבית ואין מפגשים עם ילדים אחרים. ההורים שלי ושל אשתי הם אנשים מבוגרים, אז גם אין מפגשים איתם, וזה רק אנחנו, המשפחה. אנחנו מנסים לעשות לילדים סדר יום ברור שמשלב משחקים, ספורט ולימודים, בין אם כאלה שעוברים מרחוק מבית הספר או כאלה שאנחנו עושים איתם, שיהיה למה לקום בבוקר."

הציפייה: "אני באופן אישי לא יכול לקבל שום סיוע, כי אני בעצם שכיר בעל שליטה בחברה. המענק שכחלון דיבר עליו מתאים יותר לעסקים ממש קטנים ולבעלי חנויות או בעלי מקצוע כאלה ואחרים, שלא מחזיקים עובדים והמחזורים שלהם קטנים יותר, ופחות לעסק בסדר גודל של החברה שלי."

"מה שיכול לסייע לי זה לוותר על המע"מ במקום לדחות אותו, כך שהמס לא ינוכה מהכסף שכן נכנס עד עכשיו, וכך יאפשר אוויר לנשימה. לדחות את המע"מ לא עוזר לי, כי בסוף אני אצטרך לשלם את זה. גם הקפאה של מסים נוספים שיש על חברות תעזור לנו מאוד. בעיקר, למי שנמצא במצב גרוע יותר משלי, לתת דמי קיום לבעלי עסקים וחברות שיזדקקו לכך."

מיי גרף וליאו תנא (תמונה באדיבות המצולמים)

"כבר למחרת התקשרו מהבנק"

מיי גרף (37) עורכת תוכן ותרגום וסטייליסטית | ליאו תנא (48) מפיק הופעות ואירועים ועורך וידאו | תל אביב 

המכה:
מיי: "ממש ברגע שהמשבר התחיל בסין, התחלתי להרגיש את זה, כי אחד הלקוחות הגדולים שלי בתחום כתיבת התוכן הוא סטארטאפ בתחום התיירות, שזה העולם שקיבל את המכה הכי מוקדם. העבודה צנחה מ-100 ל-0. סטיילינג כמובן אי אפשר לעשות, כי אין קניונים וחנויות בגדים, אבל גם בתרגומים שאני עושה אונליין הורידו פעילות באופן משמעותי. מה שלא הכרחי פשוט מורידים."

ליאו: "חג פורים אמור היה להיות זמן של הכנסה גבוהה. היו לי שתי הפקות, 'רוקי' ו'חנות קטנה ומטריפה'. אבל התחילו הגבלות. בהתחלה 100 איש, אחר כך 10 איש, וזהו, אי אפשר כבר לעשות הופעות. הכל התבטל. הפסיק לי התזרים באופן גורף, גם על אירועים עתידיים. 'חנות קטנה ומטריפה', שעבדנו עליה המון, הייתה אמורה לעלות בסוף החודש. מאוד התרגשנו לקראתה והיא התבטלה כמובן, זה מאוד מאכזב."

ההווה:
מיי: "מה שאנחנו עדיין עושים זה את מעט עבודות העריכה שיש לליאו ואת המעט תרגומים שעוד יש לי. מנסים לצמצם הוצאות ומקווים שזה לא יימשך המון זמן."

ליאו: "ביום ראשון ירדו לי חיובי האשראי, ויום למחרת התקשרו מהבנק והודיעו שאני בחריגה. אמרתי שצריך להגיע בימים הקרובים תשלום של אלפי שקלים, אם לא עשרות אלפי שקלים, מלקוחות שאני עכשיו גובה מהם כסף. ביקשתי לא להחזיר את חיובי האשראי, שיתנו לי קצת אורך נשימה, ותוך כמה ימים החריגה תפוצה. יום למחרת הכרטיס שלי סורב, גיליתי שהחזירו לי חיובים של 1,500 שקל מהכרטיס, כשממש באותה שעה נכנסו כמה אלפי שקלים לחשבון וכיסיתי את החריגה. זה היה מאוד מתסכל".

העתיד:
מיי: "הפסדתי כבר הכנסות של שבועיים, אצל ליאו זה הרבה יותר, כי יש לו דברים עתידיים שהתבטלו וכאלה שהוא כבר הוציא עליהם כסף. אי אפשר ממש לדעת מה יהיה ההפסד הכולל של הדבר הזה. כמה שבועות עוד אפשרי מבחינתנו להחזיק, כמה חודשים זה כבר יהיה מאוד חנוק."

ליאו: "ביררתי בביטוח לאומי, עצמאיים יכולים לקבל דמי אבטלה אבל רק בתחומים מסויימים – 'אמנים' כן, אבל מפיקים לא. הודיעו שעסקים קטנים ועצמאיים יהיו זכאים למענק של עד 6,000 שקל. זה לא מיליונים אבל בהחלט אוויר לנשימה, הרבה יותר טוב מכלום. אבל כרגע זה בעיקר באוויר, אז אנחנו לא יודעים אם ומתי זה יצא לפועל".

הנחמה:
מיי: "מה שמעודד אותי עכשיו זה החתולים. הם חמודים והם לא יודעים כלום, רק שיתנו להם אוכל וליטופים." ליאו: "הדבר הראשון שקניתי בסופר זה אוכל לחתולים."

המזל:
מיי: "אני אומרת תודה על זה שמצבנו סך הכל יחסית יציב. יש לנו דירה משלנו, אין לנו ילדים קטנים שאנחנו צריכים להעסיק ולהאכיל. אנחנו בסך הכל שני אנשים בוגרים שיכולים לחתוך בהוצאות ולהסתדר. אני רק מקווה שהמשבר הזה ייגמר תוך כמה שבועות, ולא יימשך חודשים."

כתיבת תגובה

שם *
אימייל *
אתר