ארבעה מצילים מספרים על הגעגועים לים ועל הנהלים החדשים בחופים

חופי הרחצה נפתחו השבוע ואוהבי הים חזרו לחוף. בחוץ שרב כבד ובחוף שמש, ים, חול, מטקות ושריקות מציל. שגרת הים בימי קורונה כוללת הודעות כרוז כל שעה, מלתחות סגורות והוראות לשמירת מרחק בין המתרחצים. לכבוד פתיחת העונה שאלנו ארבעה מצילים ארבע שאלות. תמונת מצב מהכינרת, מעכו, חיפה ותל אביב.

מתרחצים בחוף הים בעכו, מקפידים על הנהלים החדשים. 23 למאי (צילום: דוד כהן/פלאש90)

כורדי חאדר, בן 54, מציל 15 שנה. עכו – החוף הצפוני.

איך עברה עליך תקופת הקורונה?
"אני איש ים. גלים, לא גלים, חורף, גשם – אני חי את הים. גם בקורונה לא יכולתי להיפרד מהים. בהתחלה לא ידעו, בגלל הקורונה, אם יפתחו או לא ואף אחד לא ידע מה קורה. בזמן הקורונה תחזקנו את החוף ועשינו סקר סיכונים בכל החופים המוכרזים והלא מוכרזים בעכו. זה בערך 6.5 ק"מ. אחר כך יצאנו לחל"ת של חודש וחצי. חזרנו כמעט שבוע לפני כי היה צריך להתארגן".

כורדי חאדר, מציל בעכו (צילום: אלבום פרטי)

איך ההרגשה לחזור?
"פתחנו את העונה ביום רביעי מוכנים עם הדגל מורם למעלה. היינו במעקב אחרי החדשות ואחרי ההודעות מהוועד של עיריית עכו והחברה הכלכלית. בסוף מנהל החוף התקשר להודיע לנו על הפתיחה. שמחנו מאוד. חבל לפספס את העונה. סך הכל עונת הרחצה נמשכת שבעה עד שמונה חודשים ואחרי זה צריך להתעסק בדברים אחרים – לבדוק ציוד ולפרק ואז להכין שוב את החוף".
דבר העובדים בארץ ישראל
כל בוקר אצלך במייל

אישור ההצטרפות מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר

איך האווירה בחוף?
"האווירה משמחת מאוד, אנשים כבר רצו לצאת מהסגר. חוף הים זה שמחת חיים. אנחנו כורזים ומעדכנים את האנשים, השירותים פתוחים אבל המלתחות סגורות. מסתדרים".

איך אנשים מתנהגים?
"אנשים התחילו להתנהג בצורה אחרת מאז הקורונה. אנחנו רואים שאנשים רגועים יותר ואני מרגיש את זה. אני מקווה שנמשוך לפחות עד סוף העונה ומאחל לכל המתרחצים ליהנות מהים".

אלכסנדרה ברקין, מצילה 5 שנים. טבריה – החוף הנפרד.

איך עברה עלייך תקופת הקורונה?
"אני עובדת עירייה וביולי שנה שעברה קיבלתי קביעות. ההסדר לעובדים קבועים היה שמקבלים משכורת על חשבון ימי חופשה. מי שלא הספיק לצבור מספיק ימי חופש זה ינוכה מהמכסה שלו בהמשך. אני צריכה לשמור על כושר, אז אני ובעלי, שגם הוא מציל, יצאנו 100 מטר מהבית ועשינו ריצות כדי לשמור על הכושר".

אלכסנדרה ברקין מצילה בטבריה. (צילום: אלבום פרטי)

איך ההרגשה לחזור?
"הכינרת מלאה, זה יפה. התגעגענו לעבודה, רצינו לעבוד. אצלנו געגועים לים וגעגועים לעבודה זה הולך ביחד. יום ראשון התחלנו להתארגן על החופים ויום רביעי פתחנו".

איך האווירה בחוף?
"אני מודאגת כי הצורה של הכינרת השתנתה, אין הרבה מים רדודים כמו שמתרחצים היו רגילים כי הכינרת עלתה. יש עכשיו שלוש כניסות למים וכדי לראות את כל החוף אנחנו אפילו צריכים להסתכל קצת אחורה כי המים עקפו את סוכת המציל".

"אני יותר מבקשת מהקהל לשמור על הילדים הקטנים. הכינרת עכשיו יותר מסוכנת כשהיא ככה. יש זרמים, רוחות. לא לסמוך על גלגל ומצוף, לא להיכנס למים עמוקים, להיות בקשר עין עם הילדים ולא לעזוב אותם לרגע. כמובן, לשמור על הוראות המציל".

איך אנשים מתנהגים?
"אני מצילה בחוף הנפרד של הבנות ואתמול היו פחות אנשים, היום היה יותר, אנשים מתחילים לצאת ולהשתחרר. מאוד קשה לשמור על מרחק בין האנשים כי אין קו ישר כמו בים התיכון, יש כניסות קטנות שאי אפשר לשמור ואנשים מתרכזים בכניסות האלה. אני כורזת ברמקול בעיקר בדברים שקשורים למים, פחות מתעסקת עם מה שקורה בחוף. מקווה שאנשים יקשיבו. אני חושבת שהתיירות תרד בגלל הקורונה, ותיירים יותר ממושמעים מישראלים בחופים, אז צפוי להיות מאתגר".

מומי בן סימון, בן 53, מציל 31 שנה. חוף כרמל – חיפה.

איך עברה עליך תקופת הקורונה?
"להיות בבית עשה לי הרגשה מאוד קשה. אנחנו רגילים להיות בים כל יום, גם בחורף. אני נמצא 365 יום בים, אין אצלי חופשים ולהיות סגור בבית הייתה מכה מאוד קשה בשבילינו ורק חיכינו לחזור לים. בתקופת הקורונה היינו בהסכם של עיריית חיפה, מחצית מימי הקורונה היו על ימי החופשה של חשבון העובד ומחצית על חשבון המעסיק".

מומי בן סימון, מציל בחופי חיפה (צילום: אלבום פרטי)

איך ההרגשה לחזור?
"אנחנו עובדים כבר שבוע. האנשים מאוד שמחו לחזור. שאלו אותנו כל הזמן מתי כבר פותחים".

איך האווירה בחוף?
"אווירה רגועה ושקטה. כייף. צריך להישמר ולשמור מרחק אבל במים אין בעיה. את השירותים מחטאים כל שעה. פקחים ומנקים הולכים עם מסכות אבל אנחנו לא כי אנחנו צריכים להציל ולתת הוראות לאנשים ברמקול".

איך אנשים מתנהגים?
"אנשים לא נמצאים בקבוצות גדולות, אנחנו כורזים ואנשים מאוד ממושמעים. באמת החיפאים הם ממושמעים. במיוחד בתקופת הקורונה. השנה גם פעם ראשונה שכל החופים בחיפה קיבלו דגלים כחולים, תו תקן בן לאומי שאנשים יכולים להיות בטוחים בשהייה שלהם בחופים".

אבי ארגמן, בן 56, מציל 31 שנה. תל אביב – חוף מציצים.

איך עברה תקופת הקורונה?
"חיכינו לרגע שכבר יחזירו אותנו לעבודה. כאחד שנמצא בים כל השנים, אני חושב שבאוויר הפתוח וכששוחים בים אין סיכוי להידבק, אז זה מתסכל שסוגרים את הים".

אבי ארגמן, מציל בחוף מציצים, תל אביב (צילום: אלבום פרטי)

"קיבלתי שכר על חשבון ימי חופשה, וב-1 למאי החזירו את המצילים לעבודה בעירייה בכל מיני דברים. עבדנו דרך הרווחה וחילקנו מזון מבית לבית לקשישים נזקקים. עשינו גם טלפונים לקשישים לראות מה שלומם ואם הם צריכים סיוע. זו הייתה הרגשה מעולה לעשות את זה, יצא מזה משהו טוב. לי היו שיחות בטלפון עם קשישים שבסוף ירדו לי דמעות. בירכו אותנו המצילים ואמרו לנו תודה. כמצילים, אנחנו כל הזמן מתחברים לקהל, אבל ראינו הפעם דברים יותר קשים. אנשים מבוגרים, בגיל 80-90 ואת רואה שהם לבד. גם ההורים שלי לבד, תקועים בבתים, כל אחד בפינה שלו ואני יודע מה זה".

איך ההרגשה לחזור?
"אני 31 שנה מציל בטיילת בתל אביב, ורק לפני יומיים הגעתי לחוף מציצים והחלפתי את המציל הוותיק שם שיצא לפנסיה. הייתה הרגשה טובה מאוד לראות את כל המתרחצים שלי מהחוף הקודם. יש כאלה ששלחו לי הודעות, 'מתי תחזרו, אנחנו אוהבים אותכם ומתגעגעים אליכם', כאלה. יש לנו קשר אישי עם המון מתרחצים. נתתי מרפק שלום".

איך האווירה בחוף?
"אווירה מצוינת. היו המון מתרחצים. החופים מפוצצים יחסית לתחילת עונה, וכרגע עוד אין תיירים. למעשה גם בשבועיים האחרונים שהתחיל החום, החוף היה מפוצץ, עוד לפני שהתירו את הרחצה אנשים הלכו בלי אישור, המשטרה כבר התעייפה מלאכוף את זה".

"אני בעצמי מתנדב 20 שנה בשיטור הימי בתל אביב, ובנוסף יש ימים שאני נשאר אחרי שעות העבודה פה, בקיץ עם אני מסיים לעבוד ב-19 בערב והים מסוכן אני נשאר לתת סיוע לשיטור הימי להציל אנשים במצוקה".

איך אנשים מתנהגים?
"כמו שזה ניראה עכשיו עם הגל חום הזה, גם אלו שלא גילו את הים יגלו אותו עכשיו. נתנו היתר לגולשים שבועיים לפני, אז כל אחד לקח בוגי ורץ לחוף. את רואה אנשים בני 70 מסתובבים עם גלשן בוגי. זה מצחיק כי לא נתנו להם לשחות אז הם באו עם בוגי ואז הם גולשים. יש כאלו שגילו את הים כי זה נהיה מפלט מהקורונה".

כתיבת תגובה

שם *
אימייל *
אתר