בין הוויכוח על כניסה לממשלה לאחוז הצבעה נמוך: מדריך לפוליטיקה הערבית לקראת הבחירות

ידעו ימים יפים יותר: חברי הרשימה המשותפת לאחר הפלת חוק האזרחות (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)

ערב הבחירות לכנסת ה-25, הסקרים צופים שיעור הצבעה נמוך בקרב החברה הערבית בישראל. המפלגות הערביות רע"ם, בל"ד וחד"ש-תע"ל מתחרות על קולו של הבוחר הערבי ולצדן המועמדים הערביים הרצים במפלגות הציוניות. ד"ר סלים בריק, מרצה למדעי המדינה מהאוניברסיטה הפתוחה, משרטט קווים לפוליטיקה הערבית בישראל.

"המהלך הנוכחי התחיל למעשה בהסכמה בין בל"ד לתע"ל להגיע יחד למו"מ עם חד"ש לקראת ריצה משותפת", מסביר בריק. "אלא שבל"ד חתמה עם חד"ש על הסכם והשאירה את תע"ל בחוץ. בל"ד השיגה זכות וטו על המלצה לראש ממשלה. זה קרה בגלל מחלוקת פנימית בחד"ש וחולשה מנהיגותית".

מפת הדרכים החדשה בפוליטיקה הערבית

"כאשר נפתח המו"מ עם תע"ל, בל"ד לא ויתרה על הישגיה. הויכוח על המקום השישי ברשימה התפוצץ ובל"ד פרשו, אח"כ העניין הוצג כאידיאולוגי", אומר בריק. "סאמי אבו שחאדה, יו"ר בל"ד, אמר במסיבת עיתונאים כי מדובר במזימה בין עודה ללפיד, והוסיף כי בל"ד תעבור את אחוז החסימה".

טענותיו של שחאדה, לפי בריק, אינן נכונות. "השינויים האלה ברשימות לא תורמים להעלאת אחוז ההצבעה בחברה הערבית". לדעת בריק, בל"ד עשתה זאת על מנת להישאר בתודעה, גם במחיר של קולות שיילכו לאיבוד.

מי מרוויח ומי מפסיד מהמצב החדש?

זה מחזק את נתניהו ואת מחנה הימין. כל קול ערבי שאובד, זה קול לנתניהו. יש כאן סתירה, בל"ד אומרת שהיא למען האינטרס הערבי, אבל ממליכה את נתניהו בגלל אינטרס מפלגתי. מעבר לכך המרוויחה הגדולה היא רע"מ. בל"ד מתאבדת מסיבות מפלגתיות ובחד"ש יש משבר מנהיגות. רע"מ היא סבלנית ונכונה לכרות בריתות פרגמטיות, ללא עכבות.

״רץ לבד כדי להישאר בתודעה גם במחיר איבוד קולות״. חבר הכנסת סמי אבו שחאדה, יושב ראש סיעת בל״ד (צילום: אתר הכנסת)

לדעתך הפיצול מעשיר ומרחיב את השיח הפוליטי?

ברמה המיידית זה מה שיקרה. ברשתות החברתיות יש שיחה ערה, אבל לא ראינו שינוי משמעותי באחוזי המצביעים. עוד מעט זה ירד.

כיצד כניסת רע"ם לקואליציה משפיעה על המפלגות הערביות השונות?

בל"ד עומדת בתוקף על כך שלא תתמוך בקואליציה. זו עמדה שלא מקובלת על חד"ש ותע"ל. אחמד טיבי ותע"ל הם פרגמטיים. הם רצו לתמוך בממשלה מבחוץ ולא להפיל אותה. רע"ם הטילה וטו על הישענות על הרשימה המשותפת. בל"ד מאוד רדיקלית. בחד"ש יש מחלוקת בין אלה המסרבים לתמוך בקואליציה לבין אלה הטוענים שניתן להיכנס למשא ומתן על תמיכה בקואליציה.

ברע"ם יש ניואנסים, אבל היא הומוגנית. מי שקובע זו מועצת השורא. אין התנגדות חריפה למנסור עבאס. הם כבר חצו את הרוביקון, אולי לא יסכימו ללכת עם נתניהו אבל הם מוכנים להיכנס לקואליציה.

פרישתו של אוסאמה סעדי (תע"ל) היא כנראה איתות שיש משבר בחברה הערבית. שיעור ההצבעה הצפוי הוא 40%. זה נמוך מאוד. יכול להיות שהרשימה המשותפת תקבל 5 מנדטים, יכול להיות שהוא מבין שהכנסת לא תחזיק מעמד. המערכת לא יציבה ונזילה, וזה משהו מטריד מאוד עבור כל האזרחים.

כיצד משפיע הפיצול על אמון הציבור במפלגות?

האמון במפלגות בכלל המדינה הוא נמוך. האמון במפלגות הערביות יותר גבוה, אבל זה פוגע באמון. בל"ד מניחה שהבחירות הבאות בפתח וזו הזדמנות לעשות שריר. הפיצול הדגים כי המפלגות מעוניינות במושב בכנסת ולא באינטרס של האוכלוסייה.

"משהו חמוּר עובר על החברה הישראלית"

לדברי בריק, ישנן שלוש מגמות משפיעות על המפלגות בכל העולם המערבי: קץ האידיאולוגיות והפרסנוליזציה של הפוליטיקה; הרשתות החברתיות המאפשרות קשר ישיר לפוליטיקאי, וזניחת התפקידים החברתיים של המפלגה.

"הצטמקות תפקיד המפלגה הפכה את המפלגות לאמצעי להיבחרות לפרלמנט ותו לא", אומר בריק. "אצלנו התופעה חריפה יותר בגלל השסעים, כי הבחירות לפרלמנט עוברות דרך המפלגות זה מוריד את האמון בדמוקרטיה. רוב המפלגות לא דמוקרטיות. חוק המפלגות לא מחייב זאת. אבל גם במפלגות הדמוקרטיות יש שחיתות בפריימריס, למשל קבלני קולות שקונים קולות ופוגעים בדמוקרטיות של המפלגה".

"התהליכים הללו הם חלק מתהליך רחב יותר של פאשיזציה של החברה הישראלית", מסביר בריק. "האופי הדתי הופך להיות תו מרכזי והלחץ על מיעוטים גובר. יש תהליכים של קיטוב אצל היהודים ואיסלאמיזציה בקרב המוסלמים. הנוצרים הדרוזים והמעמד הבינוני הם המפסידים הגדולים, המחנה הדמוקרטי מפסיד והליברלים נחלשים".

מה הסיבות לאחוז ההצבעה הנמוך?

המפלגות הערביות לא משפיעות בקבלת ההחלטות. יום יום אנו מתעוררים לאלימות. החברה הערבית רואה שהיא לא משפיעה על המדיניות יש שיפור מזערי במשטרה. זה מתסכל. פורמלית אתה אזרח אך מבחינה מהותית אין לך השפעה. גם מפלגות המרכז מדירות את הערבים. יש דה-לגיטימציה של הערבים מצד הליכוד. נציגי הימין מדברים באופן פוגעני כלפי ערבים. בן גביר הפך להיות אדם מקובל בקונצנזוס. משהו חמור עובר על החברה הישראלית, היא הופכת ליותר גזענית ומדירה את הערבים.

״הפך להיות אדם מקובל בקונצנזוס הישראלי״. הפגנה של חברי עוצמה יהודית בהשתתפות חבר הכנסת איתמר בן גביר (צילום: רוני שוצר/ פלאש90)

הפלג הצפוני של התנועה האסלאמית פועל לבניית חברה עצמאית והתנתקות ממוסדות המדינה. האם ההדרה מעודדת פרישה בנוסח התנועה האסלאמית הצפונית?

התנועה האסלאמית הצפונית תחומה בגבולותיה. היא לא גדלה, היא בערך 15% מהאוכלוסייה הערבית במדינה. ישנו חלק אחד משמעותי שחושב שאין לו באמת השפעה, וחלק אחר שפשוט מאס בהתנהגות הפוליטיקאים שלא מתייחסים לבעיות החברה. לצעירים אין הרבה עניין במערכת הפוליטית, הם לא משפיעים. אחוז מצביעים נמוך מעיד על חוסר אמון במערכת הדמוקרטית ובשלטון, ועל חוסר יעילות של המפלגות עצמן, שלא מתפקדות כראוי.

הערבים נוטשים את הבחירות כהתגוננות מתהליכי הפאשיזציה העוברים על החברה. מרכיב שני שמרחיק אותם הוא הניכור, הממשלה לא מתעניינת באלימות. אחוזי פענוח שואפים לאפס, זה מעודד פשיעה. המרכיב השלישי הוא הליכוד שנוקט באסטרטגיה של חיזור אחרי הקול הערבי תוך פסילת המפלגות הערביות. זה עובד. המטרה היא להרדים את האוכלוסייה הערבית.

מה בדבר חברי הכנסת הערבים במפלגות הציוניות?

הייצוג הערבי במפלגות הציוניות הוא סמלי. רובם לא מייצגים את האוכלוסייה הערבית. לליכוד אין ייצוג דרוזי ברשימה במקום ריאלי. זה מעיד על השבר בין היהודים ללא יהודים.

מה זה מעיד על הסיכוי לשיתוף פעולה יהודי-ערבי בשדה הפוליטי?

בעקרון יש סיכוי. חד"ש היא לא יהודית-ערבית. מר"צ במידה מסוימת, יש לה מסר אזרחי. זה דורש מפץ גדול. לא מפלגה קיקיונית, אלא משהו גדול. זה דורש מנהיגות אמיצה משני הצדדים, אני לא רואה מי יעשה את זה בזמן הקרוב.

לדברי בריק, יש שסע עמוק בכל התחומים בתוך החברה הערבית ובין החברה הערבית ליהודית. הוא אומר שהימין משתמש בשסע היהודי-ערבי כדי לחזק עצמו, בעוד שהשמאל לא מספיק מתעניין באיחוי השסעים הללו.

"המנהיגות הצעירה נמצאת בארגוני החברה האזרחית"

בריק מדבר רבות על הקשיים שיש להתפתחות תודעתית רחבה בחברה הערבית, בכל הנוגע לשינוי של סדרים קיימים, במיוחד בפוליטיקה הקשיחה, שלמרות חיבורים ופיצולים ממניעים טכניים, לא מראה גמישות רבה במוכנות ההנהגה שלה להשתנות.

״הייצוג לערבים במפלגות הציוניות הוא זניח״: ד"ר סלים בריק, האוניברסיטה הפתוחה (צילום: אלבום פרטי)

הוא לא אופטימי במיוחד, אבל המפתח לדאגותיו עשוי להיות בצעירי החברה הערבית, שהיוזמה הפרטית והאזרחית, כמו גם השתלבות של משכילים רבים יותר במגזר הציבורי, יצרה מעמד בינוני רחב.

כיצד עליית המעמד הבינוני הערבי משפיעה על הפוליטיקה הערבית?

המעמד הבינוני והצעירים יותר פרגמטיים ופחות מחויבים אידיאולוגית. הם רוצים להשתלב, אבל מאוכזבים כי הם לא מצליחים. אחרי הקורונה הם חשבו שנוצר פתח להתקרבות אבל חזרה ההסתה. זה היה מפח נפש, כי הדור הצעיר רוצה להשתלב ולהיות חלק מהמדינה. הוא יותר מעשי ופרקטי. זה לא תלוי רק בהם אלא גם במערכת שמקובעת נגד האוכלוסיה הערבית.

לאחרונה נפגש נציג הרשות הפלסטינית עם נציגים מהנגב, ביניהם פוליטיקאים. כיצד זה משפיע על השיח הפוליטי?

הערבים בישראל הם חלק מהעם הפלסטיני. כמובן שהם מושפעים מהנעשה. זה נמצא בשיח. זה מאוד משפיע ברמת המנהיגות אך פחות ברחוב, כי הרשות חלשה היא לא יכולה להשפיע. הפגישה הזו היתה טעות. זה לגיטימי שהם רצו מפגש, אבל זה לא משמעותי ולא רצוי.

האם הערבים אזרחי ישראל יכולים להיות הגשר בין מדינת ישראל לפלסטינים?

אין לערבים השפעה אמיתית בנושא. הפוליטיקה הערבית לא משפיעה על הממשלה. היחסים בין ישראל לרשות נמצאים בסמכות השב"כ ושר הבטחון, לכן ההשפעה של ערביי ישראל בממשלה היא אפסית.

מה מקומה של המנהיגות הצעירה בפוליטיקה?

לא צומחת מנהיגות חדשה, הכל מתנהל דרך המפלגות שהן די שמרניות. למשל, כל חברי המשותפת לא התחלפו, והם נכנסו לפני שבע שנים. יש כשלון גדול במפלגות הציוניות, המועמדים הערבים לא מייצגים את החברה הערבית. זו הטעות של המפלגות הציוניות שהן לא מחפשות נציגות כשותפות, וזה די מאכזב.

התפיסה המקובעת אצל הרשימות הציוניות היא "שיהיה ברשימה ערבי משלנו", שזה מבחינתם שתי ציפורים במכה אחת. הפוליטיקה הציונית לא מקדמת צעירים ערבים וגם לא משכילים ערבים, ובמפלגות הערביות יש אוליגרכיה שמרנית. המנהיגות הצעירה נמצאת בארגוני החברה האזרחית, אבל באקדמיה ובארגונים היהודים יש מעט ייצוג ערבי.

מה לגבי הייצוג הנשי בפוליטיקה הערבית?

במפלגות הערביות היצוג הנשי הוא אמיתי, לדוגמא עאידה תומא סולימאן. בחברה הערבית יש עלייה בשיעורי ההשכלה בקרב נשים, ובפוליטיקה הארצית יש ייצוג ברע"ם ובחד"ש. למעשה מרצ היא זו שפרצה את הדרך, ב-1999, כאשר חוסניה ג'בארה נבחרה מטעמה לכנסת (כיהנה בשנים 2003-1999) מאז זה הפך לטבעי ומקובל.

ברשויות המקומיות אין ייצוג בכלל, כאחוז וחצי מכלל הנציגים הן נשים. זו אינדיקציה לא טובה, זה נובע משמרנות. צריך לזכור שהחברה הערבית היא ברובה חברה שוביניסטית ואלימה, והבחירות המוניציפליות הן אלימות ומבוססות על מבנה חמולתי קשיח ומושחת, שהאישה מודרת מהן. זה מאבק קשוח ויצרי. בערים המעורבות יש קצת יותר ייצוג, בכל מקום אחר יש חלקיות קדנציה.

האם יש ייצוג לקבוצות המיעוט?

האוכלוסיה הערבית היא הטרוגנית מבחינה דתית וגאוגרפית. כל מפלגה רוצה לייצג, וזה מוביל לפתרונות כמו רוטציה על חשבון איכות הייצוג. ברע"מ אין בעיה כי כולם מוסלמים, ומרבית הבדואים בדרום תומכים בתנועה האסלאמית, אבל ישנה בעיה בייצוג אזור ואדי ערה עם הפרישה של עלאא ג'בארין מהרשימה. במשותפת (כיום רק חד"ש ובל"ד) רוצים נוצרים ולא מתעניינים בדרוזים, כי הם נמצאים במפלגות הציוניות בייצוג יתר, אך זהו יצוג סימבולי ולא מועיל.

הנגישות לקלפי מונעת מהבדואים את זכות היסוד להצביע. ישראל ככלל מעודדת הצבעה, אך אצל הבדואים המצב שונה. שיעור הצבעה בקרב הבדואים נמוך בכ-15% משיעור ההצבעה בחברה הערבית. הם לא עוברים תהליכי סוציאליזציה פוליטית ותהליכי מוביליזציה חברתית. יש בעיה חברתית וכלכלית. המודעות הפוליטית נמוכה, לא כולם מודעים לחשיבות ההצבעה. הערמת הקשיים מצד המדינה זה צעד אנטי-דמוקרטי.

באיזו מידה נוכח האלמנט החמולתי בפוליטיקה הארצית?

יש נוכחות אך לא באותה עוצמה כמו במישור המוניציפלי. ישנה הזדהות חמולתית, אבל זו לא מחויבות כמו ברשויות המקומיות. בבחירות לרשויות המקומיות יש פוליטיקה של הטבות. בבחירות לכנסת אין את המוטיבציה הזו. המוטיבציה האידיאולוגית דומיננטית בהצבעה למפלגות הלאומיות, וההצבעה למפלגות הציוניות היא בעיקר אינטרסנטית.

האם השיח האלים מחלחל לשיח הפוליטי הערבי?

עד השנתיים האחרונות לא היתה מתיחות על בסיס אידיאולוגי. עם יציאת רע"ם יש מתח ממשי בין חד"ש לבין התנועה האסלאמית. המתקפה הופכת להיות גם אישית, כמו על עאידה תומא סלימאן.

בשנתיים האחרונות יש האשמות של פעולה נגד האסלאם. רע"ם ניהלה קמפיין שלילי אבל יש כרגע רגיעה. זה התחיל מתמיכת עאידה תומא סלימאן בלהט"ב ואז התחילה המתקפה כי היא גם נוצריה וגם אישה, ותקפו גם את חד"ש. בחד"ש ניסו להדיח אותה ולא הצליחו. בפוליטיקה לכנסת יש מעט מאוד אלימות והשימוש הוא בכלים חוקיים, אבל בבחירות המוניציפליות יש הרבה אלימות זה מגיע למקרי רצח. המתח המרכזי הוא בין התנועה האסלאמית לבין התומכים בזכויות הלהט"ב והנשים.

בכל הנוגע לבחירות הארציות, החברה הערבית הרבה פחות יצרית ואלימה מהחברה היהודית, זה בשוליים.

מה מקומו של השיח הדמוקרטי בחברה הערבית?

השיח הדמוקרטי לא חודר לחברה הערבית, התרבות הפוליטית היא לא כל כך דמוקרטית. יש צירים שבוחרים את הנציגות לכנסת אך אין מנגנון ברור ושקוף. דמוקרטיה זה לא רק בחירות, זה מכלול ערכים כמו קבלת אחר שיח לא אלים. החברה הערבית היא דתית ולא יכולה לקבל את הדמוקרטיה כי מקור הלגיטימציה הוא אזרח. אמנם בחירות הן תנאי הכרחי לדמוקרטיה, אך לא תנאי מספיק. זו חברת מיעוט שאין לה אהדה או יכולת לאחוז במוסדות הדמוקרטיים. זו עריצות הרוב.

דבר היום
כל בוקר אצלך במייל

הרשמה

על ידי התחברות אני מאשר/ת את תנאי השימוש באתר

תגיות:

כתיבת תגובה

שם *
אימייל *
אתר