במסגרת ההסכם הרחב: קנסות עשויים להיות חלק מהפתרון לבעיית הבטיחות בענף הבניין

יש בעיה תרבותית של שמירה על בטיחות באתרי הבניה, ואני הראשון לומר שהיא מתחילה קודם כל מלמעלה: החל מחישובי העלות-תועלת בתחום הבטיחות שגורמים למנהל פרויקט ללחוץ על מנופאי לעבוד ברוח או להקמה של פיגומים גרועים סביב בנייני קומות, ועד למחסור בציוד בסיסי, הכשרה ופיקוח מתאים. עם זאת, את התיזה שאומרת שלעובד בניה אין כל אחריות אישית לעבודה בטוחה, בוודאי ככל שהוא מקבל את התנאים לכך – אין סיבה לקבל.

לא אחת בשיחות עם מנהלי עבודה וממוני בטיחות, אנשים שחשו אחריות אישית שמעבר לזו הפורמלית המוטלת עליהם, הלינו בפני על הקושי 'לשכנע' עובדים לחבוש קסדות שסופקו להם, להירתם ברתמות בטיחות ולהתחבר בכבל ל'קו חיים' מונע נפילה. מי מאיתנו אוהב לחבוש כובע במהלך כל שעות העבודה, ועל אחת כמה וכמה קסדת פלסטיק, או לחבר ולנתק כל הזמן כבל בשעה שהוא סוחב ציוד כבד? לשמירה על החיים יש 'מחיר' לא רק ברמת בעל הבית, ותקנות הבטיחות שנכתבו בדם לאו דווקא מושכים את הלב והנפש. לצערנו גם בתרבות הנהיגה בכביש החשש משוטר הוא פעמים רבות מוחשי יותר והרבה פעמים גם אפקטיבי יותר מהחשש להיפגע או חמור מכך – לפגוע באחרים.

היו מי שמיהרו לצעוק שההסכם שחתמה ההסתדרות עם התאחדות בוני הארץ, המאפשר להטיל קנסות על עובדי בניין שסירבו להשתמש בציוד מגן הוא בגדר 'האשמת הקורבן' ו'פגיעה בעובדים החלשים ביותר'. אינני סבור כך ורואה בו היגיון רב כצעד משלים להסכם הבטיחות הרחב והמשמעותי יותר שחתם יו"ר ההסתדרות ניסנקורן מול שרי הממשלה לפני כחודש. עובד שבוחר לעבוד בלא קסדה או ריתמה, כשאלו ניתנות לו – פוגע בעצמו ועשוי לסכן גם אחרים. ההסכם נותן למעסיק כלים נוספים (מלבד פשוט לפטר עובדים שנוהגים כך) כדי לדאוג שהעובדים המצויים תחת אחריותו נוהגים אחריות בעצמם כלפי חייהם שלהם.

מדובר גם בהסכם מידתי, אשר יחול רק על העובדים המועסקים בהעסקה ישירה על ידי חברות הבניין החברות בהתאחדות, ומייצר תמריץ לחברות אלו להעסקה ישירה המאפשרת להן לעשות בו שימוש. סכומי הקנסות לא ישולשלו לכיסי הקבלנים עצמם אלא לקרן המשותפת של ההסתדרות וההתאחדות וישמשו למטרות של קידום בטיחות בלבד; בועדה הפריטטית שתטיל את הקנסות ישב נציג ההסתדרות, נציג הקבלנים ומומחה חיצוני והיא מוסמכת להטיל על עובדים קנסות רק במקרים מסכני חיים, או במידה ומדובר בהפרה חוזרת ובעובד שקיבל ממנה כבר בעבר נזיפה או התרעה. לעובדים כמובן, תינתן הזכות להשמיע טענותיהם בפני הועדה, ובמידת הצורך יהיו זכאים אף לנוכחות מתורגמן לשפתם.

ההיבט החשוב ביותר בהסכם הוא, שהמעסיק המבקש לקנוס את אחד העובדים שלו בגין אי שימוש באמצעי בטיחות יחויב להוכיח בפני הועדה הפריטטית כי אכן סיפק לו ציוד אישי מתאים ותקין, הדריך אותו באופן השימוש בציוד והנחה אותו להשתמש בו. חובת הוכחה זו לא רק מגנה על עובדים מפני קנסות לא מוצדקים, אלא גם מחדדת את אחריות המעסיק הכוללת על נורמות הבטיחות ועל שמירת חיי עובדיו.

לצד כל זאת חשוב להגיד, שספק רב אם הסכם זה יביא להפחתת מספר הנפגעים – בלא יישום מלא ואפקטיבי של הסכם הבטיחות מול המדינה, ונטילת אחריות מלאה של האחרונה. בין הצעדים המשלימים הנדרשים הוא הקמת הקו החם של מינהל הבטיחות והבריאות התעסוקתית שעל פי ההסכם צריך לקום עד יוני 2019, שלילת רישיונותיהם של קבלנים שהם מפירים סדרתיים של חוקי הבטיחות, הרחבת הסנקציות הכלכליות והמנהליות הננקטות כנגד קבלנים מפיקי בטיחות, הקמת יחידת החקירות המשטרתית לתאונות בניה ועוד.

כתיבת תגובה

שם *
אימייל *
אתר