"בן זיקרי ראה אותם ולא יכל לעשות אחרת, האיש הזה הוא גיבור"

מאות אנשים, ביניהם גם עשרות תושבי חורה, ליוו את מיכאל בן זיקרי מאשדוד בדרכו האחרונה. בן זיקרי הציל ביום שישי האחרון משפחה שטבעה באגם זיקים, וטבע למוות בעצמו. על פי העדויות, הוא לא חשב פעמיים וקפץ למים כדי להציל חיים של אנשים שלא הכיר, ושילם בחייו. "האיש הזה הוא גיבור", אומר פרופ' אורן הרמן, ראש התוכנית למדע טכנולוגיה וחברה באוניברסיטת בן גוריון, עמית בכיר במכון ון ליר, ומחבר הספר 'מחיר האלטרואיזם'. "לכל אחד מאיתנו יש מחשבות מה הוא יעשה בסיטואציות כאלו. יש כאלה שאומרים לעצמם בטח הייתי קופץ למים, אחרים אומרים הייתי מפחד, אבל לא יודעים מה יעשו. בזמן אמת הבן אדם הזה עשה מה שהוא הרגיש שהוא חייב לעשות, קפץ למים, ושילם על זה בחייו אבל הציל משפחה שלמה. איש גיבור".

פרופסור אורן הרמן. "אנחנו מין שנועד להיות חברתי" (צילום: אלבום פרטי)

בשנים האחרונות נחרטו בתודעה הישראלית מספר אירועים דומים של גבורה אזרחית. מוטי בן שבת מנהריה שהציל משפחה בשיטפונות שפקדו את העיר הצפונית בחורף האחרון, יוחאי אל קיים שהציל נערה מטביעה בחוף אשדוד, ואפילו מיגל רודריגז שהציל את הרב חיים דוייטש בפיגוע האנטישמי במרכול הכשר בג'רזי. אף אחד מהאנשים האלו לא אומן ולא הוכן לאירוע מהסוג הזה, ולכן העובדה שעשו את מה שעשו, כאינסטינקט או ביטוי של עולם ערכי פנימי, היא מרשימה במיוחד.

"לצד כל מה שקוראים בעיתונות, כמה שאנחנו מפולגים ומפורדים, אני חשוב שהחברה הישראלית היא עם ערבות הדדית גבוהה", מדגיש הרמן. "אם הייתי נקלע לצרה הייתי מעדיף להיות בישראל מאשר באנגליה או בארה"ב".
דבר העובדים בארץ ישראל
כל בוקר אצלך במייל

אישור ההצטרפות מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר

"יש אנשים יותר ציניים, או מפוכחים, שאומרים שכל התנהגות שאפילו נראית אלטוראיסטית היא אגואיסטית. אני לא מתרשם מהדברים האלו. גם אם יש אמת מסוימת בדברים האלו, היא לא מעניינת, כי בזמן אמת יש כאלה שעושים ויש כאלה שלא עושים. ההגדרה הביולוגית לאלטרואיזם, כל התנהגות שהתוצאה שלה היא עזרה לאחר כשאתה משלם מחיר, היא ההגדרה הרלוונטית, לעומת ההגדרה על בני האדם שהמוטיבציה, הכוונה, שעומדת מאחורי ההתנהגות היא חשובה. לא משנה הכוונה, כי אנשים עושים פעולות מכל מני טעמים, זה בליל מאוד מאוד מורכב, ואם התנהגת באופן שעזרת לאחר, לא משנה למה, זה דבר מבורך. וזה בא למבחן דווקא במקרים כאלה. בן זיקרי ראה אותם ולא יכל לעשות אחרת ממה שהוא עשה, זה מעורר השתאות וכבוד אדירים".

למה אנחנו מתרגשים כל כך מהמעשים האלו – כי אנחנו חושבים שהינו יכולים להינצל או להציל?
"בזמן אמת זה או שאתה קופץ או שלא. זה סוג של פלא. המחקר מראה שכשאתה שואל מי שקפץ, איך אתה עשית את זה, אומרים תמיד 'לא חשבתי – הייתי חייב לעשות את זה, פעלתי באופן אוטומטי'. אנשים אחרים קופאים. אין לנו אלא להשתאות, לתת כבוד אדיר לבן אדם שמסוגל לזה, ולבכות עם המשפחה כשהתוצאה היא טראגית".

"כולנו מזהים את הפחד. כולנו יודעים שהרגע הזה הוא רגע של אימה. מי שמצליח להתעלות על הפחד הזה, מסיבה כזו או אחרת, זה רז, סוד. זה דבר שמחזיר לנו איזה אמון בטוב האנושי, ביכולת שלנו לעזור אחד לשני. אם אנחנו יכולים להתגבר על פחד, שכל אחד מאיתנו יכול לחוש אותו בתוך העצמות שלו, אז זה אומר שמותר האדם. זה איפה שאנחנו מתבלטים בטבע והצד הכי יפה שלנו, זה דבר שמאוד מרגש".

יצורים חברתיים

כחוקר נדרש הרמן לשאלה, איתה התמודד גם דארווין, מדוע יצורים עוזרים ליצורים אחרים, אף שלעיתים הם עלולים לשלם על כך מחיר יקר מאוד, מחיר הנראה תמוה מבחינה אבולוציונית. "איך אתה מסביר, מנקודת מבט של אבולוציונר, את העובדה שיש כמות אדירה של אלטרואיזם בטבע, מאמבות וצמחים וציפורים ולטאות עד קופים ובני אדם, כשהאבולוציה זה משחק של הישרדות הכשירים, כלומר כאלה שמעמידים צאצאים?" מחדד הרמן את השאלה. "אלטרואיזים, בהגדרה זו התנהגות שמורידה את הכשירות. היית מצפה שהברירה הטבעית תעיף החוצה התנהגויות שמורידות את הכשירות של פרטים, והיא לא עושה את זה".

"התאוריה של דארווין היתה שזה טוב לקבוצה, לקהילה. הוא חשב על נמלים, דבורים, כשהן דואגות שהמלכה תעמיד צאצאים. חוקר אחר דיבר על 'ברירת שארים', בה הגנים מפעילים אותנו בצורה בלתי מודעת להציל את הקרובים לנו. אבל זה לא מסביר את כל הסיפור, אנחנו יודעים מההיסטוריה שבני אדם מסוגלים למעשים אלטרואיסטים מדהימים כלפי זרים מוחלטים".

האלטרואיזם מצוי בנו לצד כל מני דברים אחרים כמו, קנאה, אלימות, קסנופוביה וכן הלאה. זה שמשהו טבוע בנו לא אומר שאי אפשר לשנות אותו"

"אם אתה חושב כמו ביולוג, אנחנו מין קבוצתי ועברנו אבולוציה כמין חברתי, במובן הזה שהיתה לנו תלות מאוד רצינית בתוך הקבוצה, והתלות הזו יצרה מסוגלות לאמפטיה, סימפטיה ועזרה הדדית, שהיא טבועה בנו. יש לנו את המסוגלות הזו. מעניין בזמני קורונה לומר, כשהקהילה נמצאת תחת מתקפה או סטרס, הרבה פעמים היא מתלכדת. ראינו המון אנשים באים לעזרת אנשים אחרים, ואפשר לראות מופעים כאלו בהיסטוריה, דברים מרשימים. כמובן שהסברים ביולוגים לא מספיקים את ההסבר כולו, אבל הם התשתית".

"היסודות האלו, בצורה רחוקה באבולוציה שלנו, מוכיחים שעברנו אבולוציה כמין חברתי. יש שארים ממש בגוף שלנו שמוכיחים את הדבר הזה – הסקלרה מסביב לאישונים שלנו לבנה וגדולה, בגלל שהיא מאפשרת לכל פרט לראות את העיניים של השני יותר טוב. אותו דבר הגבות, שהן אקספרסיביות מאפשר לנו לראות אחד את השני מביעים רגש, זה מקשר אותנו. זה ממש בפיזיולוגיה ובאנטומיה שלנו – אנחנו מין שנועד להיות חברתי".

האם אפשר לחנך וללמד אנשים להתנהג ככה בנקודות קיצון?
"האלטרואיזם מצוי בנו לצד כל מני דברים אחרים כמו, קנאה, אלימות, קסנופוביה וכן הלאה. זה שמשהו טבוע בנו לא אומר שאי אפשר לשנות אותו, בין השאר יש לנו את המסוגלות להטמיע נורמות חברתיות, שהן גם חלק מהחומר החברתי שמקשר ביננו, והחינוך זה הכל. אין דבר יותר חשוב מחינוך. הטבע שלנו הוא כלי גמיש, אנחנו יכולים ללמד את עצמנו לעשות כל דבר. בני אדם תמיד היו יותר או פחות אנוכיים, יותר או פחות טובים או רעים, השאלה איך אנחנו בונים את המוסדות התרבותיים שלנו, כדי לאפשר לנו לחיות חיים יותר טובים ומיטיבים עם האחר".

זו תכונה רצויה בכלל האלטרואיזם, כחברה ראוי שנשאף לזה?
"בוודאי שכן. תמיד כשאני מנסה לענות על שאלות פילוסופיות, אני מביא את הדברים אלי הביתה. הייתי רוצה שככה יתייחסו לילד שלי, אם הוא היה בצרה או במצוקה בתוך אגם ועומד לטבוע? התשובה היא בוודאי שכן".

"כל מה שמקרב אותנו להתנהגות מהסוג הזה, הוא מבורך. זה נכון שפרטים לפעמים משלמים מחיר טראגי בעקבות התנהגות כזו, אבל חברה מתחזקת מאירועים כאלו. אם אנחנו חיים בחברה שבה אנחנו יודעים שישנה ערבות הדדית, שאנשים לא יעמדו מנגד כשמישהו יהיה בצרה, אז זה מחזק. שומרים עליך, ידאגו להם. נסה לדמיין חברה שבה אתה יודע שאף אחד לא יעזור לך, זה לא מקום שאתה רוצה לחיות בו, זה לא מקום שאפשר לתפקד בו. הביולוגיה שלנו נותנת את הסימנים האלה שערבות הדדית היא חלק מהטבע שלנו, ואנחנו מעדיפים לחיות בתרבות שבה הדבר הזה מקבל ביטוי".

את ההגיון שמוליך את דבריו של הרמן, סיכם שר הדתות וחברו מילדות של בן זיקרי, יעקב אביטן, בהלווייתו: "למיכאל היה לב גדול. לב ענק. רגע ומצב שאדם היה בצרה – מיכאל תמיד היה הראשון להושיט עזרה. מה שהוא עשה ביום שישי – זה לא היה מעשה גבורה מבחינתו, אלא אורח חיים. הוא נתן מעצמו כל החיים, וגם בפעם הזאת הוא היה הראשון לקפוץ למים. מיכאל זכה להציל משפחה שלמה, ולימד אותנו מהו ערך החיים".

כתיבת תגובה

שם *
אימייל *
אתר