הקולות האבודים

ירושלים הצביעה אתמול (שלישי) בפעם השנייה. אך האם ביום בחירות זה, התאפשר לכל ירושלמי – לא משנה מה גילו, מצבו הפיזי, יכולותיו הטכנולוגיות, ומוצאו – לממש את זכותו הדמוקרטית ולהצביע לפי ראות עיניו? ל’דבר ראשון’ הגיעו במהלך יום הבחירות סיפור אחר סיפור, שעלולים לתת מענה שלילי לשאלה זו. כל הסיפורים יחד, מעלים יותר מכל תחושה של כאוס בירוקרטי ולוגיסטי. קלפיות שהכניסה אליהן משתנה ללא שילוט או הכוונה במקום, מצביעים שמערכת משרד הפנים לא מזהה, מצביעים שמשובצים להצביע במקומות רחוקים מביתם, ועוד. לצד אלו, עלו גם טענות שונות על זיוף קולות בדרכים שונות, ובקלפיות שונות בעיר.

בית צפאפא

בהצבעה שהתקיימה לפני כשבועיים, נתקלו עשרות מתושבי בית צפאפא, שכונה ערבית בדרום ירושלים, בבעיה אותה לא חוו במערכות בחירות קודמות. תושבים רבים הגיעו לשתי הקלפיות שהוצבו בשכונה, שם נאמר להם כי הם רשומים להצביע בקלפיות הרחוקות קילומטרים רבים מבית צפאפא – בבית חנינא, בעיר העתיקה, בגבעה הצרפתית, ועוד. כל השכונות הללו נמצאות בצידה השני של ירושלים, ולא ברור מדוע תושבים רבים כל כך מבית צפאפא שובצו להצביע דווקא בהן. השיבוץ הזה תמוה משום שאותם מצביעים סיפרו כי בכל מערכות הבחירות הקודמות הצביעו בשכונתם, משום שבשכונה בכל מקרה הוצבו קלפיות, ומשום שקיימים מוקדי הצבעה חלופיים שקרובים הרבה יותר לבית צפאפא.

הבחירות לראשות עיריית ירושלים בבית צפאפא. (צילום: ענת יורובסקי)

אתמול, שני בתי הספר בשכונה בהם הוצבו קלפיות – היו כמעט ריקים ממצביעים. בשתי הקלפיות, רק מעטים מבעלי זכות הבחירה הגיעו להצביע. בשתי הקלפיות, סיפרו המשקיפים כי גם אתמול מצביעים רבים הגיעו לקלפי, שם התבשר להם כי הם משובצים להצבעה בעיר העתיקה, או בשכונות מרוחקות אחרות. לעתים, הגיעו יחד בני אותה משפחה, המתגוררת באותו בית, כאשר אחד או יותר מבני המשפחה גילה כי הוא משובץ להצביע בשכונה מרוחקת, בעוד יתר בני המשפחה הצביעו בבית צפאפא. לדברי משקיפה אחת, "שליש ממי שהגיעו להצביע לא משובצים להצביע פה אלא בשכונות אחרות".

בית הספר לאומנויות, רחביה

בבית הספר לאומנויות ברחוב יצחק אלחנן בטלביה, שובצו להצבעה 3,300 מצביעים ומצביעות. תושבת אחת ששובצה להצביע בו, כתבה אתמול פוסט בפייסבוק ובו תיארה כי הכניסה לקלפי חסומה בעקבות שיפוצים שדורשים הליכה של דקות ארוכות על מנת להצביע בחצר בית הספר. "נדהמנו לגלות שכל הכניסות לקלפי חסומות לאור עבודות שיפוצים שבמקרה התחילו אתמול", תיארה בפוסט. "עד שאנשים טרחו והגיעו לקלפי, במקום להיכנס ישר לבית הספר עליהם לעבור מסע רגלי של כ-15 דק’ סביב גן הפעמון, שם יש כניסה צדדית בירידה ארוכה ללא תאורה לבית הספר, בו מוצבות בחצר עמדות הצבעה מאולתרות, גם סביבן תאורה חלקית והרבה כאוס. האלטרנטיבה היא נסיעה של 10 דק’ בפקקים בדרך לתלפיות כדי לחנות במרחק 5 דק’ הליכה מעמדות ההצבעה המאולתרות. על כל המתחם הענק הזה שבין יצחק אלחנן לגן הפעמון עומדים בקושי שני סדרנים שלא ממש מתאמצים לעשות עבודתם נאמנה ולהכווין אנשים ביעילות".

בהמשך, תיארה המצביעה את הקשיים שחסימת בית הספר גורמת למי שמעוניינים להצביע. "עד כמה החסימה הזו משבשת את יכולת ההצבעה של תושבי טלביה? הסענו בשעתיים האחרונות לפחות 30 איש שלא יכלו לעשות את ההליכה בעצמם – קשישים ובעלי מוגבלויות. גם אחרי שהסענו אותם "עד הקלפי" הם יצאו מתנשפים והיו זקוקים להסעה עד הבית". עוד תיארה כי "בשעתיים שעמדתי בפינת בית הספר החסום כדי להכווין מצביעים, חלפו על פניי עשרות אם לא מאות אנשים זועמים, מתוסכלים ומבולבלים, כמעט מתפתים לוותר על ההצבעה ואז מבינים שדברים כאלו בדיוק מחייבים אותנו להצביע. באופן לא מפתיע רובם ככולם מצביעי ברקוביץ".

בדיעבד חשבתי על זה שהייתי צריך לקרוא למשטרה, או לקרוא למישהו מ’התעוררות’ שהיה בחוץ. אבל באותו רגע פשוט רציתי שלא ייקחו ממני את הזכות הכי בסיסית שלי – להצביע

על פי נתוני עיריית ירושלים ומשרד הפנים, בקלפי הצביעו כ-24% מבין 3,300 המצביעים המשובצים בה. נתון זה נמוך משיעור ההצבעה בשכונות דומות, ומאחוז ההצבעה במערב העיר בכלל.

יודגש, כי עצם העובדה שבית הספר נסגר לשיפוצים – לא זאת הבעיה. אך אם 3,300 מצביעים ומצביעות מיועדים להצביע במקום, שנסגר עקב שיפוצים באופן המאריך בצורה משמעותית את ההגעה אליו, יש להעמיד במקום שילוט מכווין, סדרנים שיסייעו למצביעים להגיע למקום הנכון, הודעה מראש, וצעדים נוספים שיסייעו לתושבים למצוא את מקום הצבעתם.

המצביעים הבודדים שלא יכלו להצביע

יחד עם סיפורים אלה, על קלפיות בהם התרחשו בעיות כלליות, הגיעו ל’דבר ראשון’ סיפורים על יחידים שלא התאפשר להם להצביע, למרות הגעתם לקלפי. סיפור אחד כזה הוא של נועם שפירא, שניגש להצביע בקלפי ברחוב כובשי קטמון בירושלים. כששפירא ביקש להצביע, נאמר לו שכבר הצביע מוקדם יותר באותו יום, ושלא יוכל להצביע שוב.

"הגעתי בסביבות השעה 20:30 לקלפי שהייתי בה בפעם הקודמת, קלפי מספר 430 בבית ספר חורב. ניגשתי עם תעודת הזהות שלי. ברגע בו חברי ועדת הקלפי ראו שאני מסומן כמי שכבר הצביע, הם אמרו לי שאני לא יכול להצביע. אחד מהם היה מאוד תקיף מההתחלה, הוא אמר לי ‘אתה לא יכול להצביע, הצבעת כבר’. אבל לא הצבעתי. הוא אפילו לא תהה, לא שאל, לא הסתכל לי בעיניים, פשוט אמר לי לא".

לא היה ניסיון של חברי הקלפי להבין מה קרה?
"אחרי שהם התחילו להבין שקורה משהו, כולם התכנסו וניסו לתהות מה לעשות. הם אמרו לי שהם קוראים למנהל ולחכות בינתיים. חיכיתי דקות ארוכות. בסוף הגיע מנהל, ואמר לי ‘אני מצטער, זה החוק. אתה מסומן, אני במקומך גם הייתי מתעצבן, אבל זה החוק’. אני מסתכל לו בעיניים, ואני אומר לו ‘תגיד, אתה לא חושב שמשהו פה מסריח? אני לא מזהה פה אף אחד, הם לא מזהים אותי, זאת פעם ראשונה שאני מגיע לפה היום – זייפו את הקול שלי. אתה מבין את זה’? הוא אמר לי לחכות רגע. לא עוברת חצי שנייה, ובחור אחר מהקלפי מגיע לאחראי, ואומר לו ‘עזוב עזוב, תן לו להצביע, בלי שנרשום’. אני מסתכל עליהם ואני בשוק. זה קורה בזמן שאנחנו מתחילים להתקשר לאנשים. כל ההתנהלות שם הייתה מאוד מחשידה. לא הבנתי מה זה אומר שסימנו אותי כמי שכבר הצביע ובכל זאת נתנו לי להצביע. אחרי 20 דקות בערך נאמר לי שאני יכול להצביע. לא הבנתי מה קרה שם, הם רשמו איזה שורה על זה שהצבעתי בפרוטוקול – לא הבנתי מה זה הפרוטוקול הזה. לא הבנתי מה זה אומר. מחשיבים גם את הקול שלי וגם את הקול המזויף על שמי? אני לא יודע."

קיבלת מעטפה ממוספרת?
"אני לא יודע. הייתי כל כך בשוק מהסיטואציה. הרגשתי שמשהו שם מסריח, ואני לא יודע להתנהל במצבים כאלה. בדיעבד חשבתי על זה שהייתי צריך לקרוא למשטרה, או לקרוא למישהו מ’התעוררות’ שהיה בחוץ, הרבה דברים בדיעבד שהיה אפשר לעשות. אבל באותו רגע פשוט רציתי שלא ייקחו ממני את הזכות הכי בסיסית שלי – להצביע. זה מה שעמד לנגד עיני. לכן ברגע שאמרו לי שאני יכול להצביע לא חשבתי אפילו לבדוק אם זה ממוספר או לא ממוספר, אין לי מושג.

"עוד דבר שהיה מוזר זה שברגע שהאחראי הגיע הוא שאל את מי שהיו בקלפי אם הם מכירים אותי, אם הם ראו אותי מגיע מוקדם יותר. המנהל אמר להם "אתם חברי הוועדה, תכריעו לפי רוב. הרוב קובע אם אתם נותנים לו להצביע, אתם קובעים’. ככה הוא אמר. מין מסחרה הזויה כזאת."

הבחירות בירושלים.(צילום: ענת יורובסקי)

לא הרגשת שמישהו שם מופתע או מתייחס ברצינות לחשד שהקול שלך זויף?
"לא. הם פשוט ניסו למצוא דרך מתחת לשולחן לנסות להעביר את זה. ככה זה הרגיש. אמרתי למנהל כמה פעמים – ‘משהו פה מסריח’. הוא אמר לי – ‘לא, למה אתה משתמש במילים כאלה’. אמרתי לו בפנים – ‘אתה מבין שמזייפים את הקול שלי. מישהו זייף את הקול שלי. איך זה הגיוני?’.

"יכול להיות שהייתה פה טעות אנוש. יכול להיות שהם זיהו מישהו לא נכון. אבל איך זה קורה? איך שלושה-ארבעה אנשים בוועדה לא מסתכלים על תעודת זהות, לא מסתכלים על פנים של אנשים, מסמנים מספר בחוברת וממשיכים הלאה? בנוסף לזה, התגובה הראשונית מאוד החשידה אותי. התגובה הראשונית של חבר הקלפי שאמר לי ‘אתה כבר הצבעת, לך הביתה’. הם ציפו שאני אלך הביתה. ברגע שהם ראו שאנחנו מתחילים להתקשר לאנשים, לעשות מזה עניין, לא מתכוונים ללכת לשום מקום. אז הם התחילו דיון, אבל לפני זה – היה ברור מבחינתם שאני הולך הביתה בלי להצביע’."

מקרה נוסף הוא של אורן לב, דוקטורנט באוניברסיטה העברית, החי כבר מספר שנים בעיר. לקראת הבחירות בסיבוב הראשון, לב בדק באתר משרד הפנים היכן הוא אמור להצביע, וראה שהוא משובץ להצבעה בקלפי ברחוב הפסגה בשכונת בית וגן. כשהגיע למקום בבוקר יום הבחירות – גילה כי אין קלפי במקום. לב התקשר מהמקום לטלפון הייעודי אותו פרסם משרד הפנים עבור בירורים הנוגעים לבחירות, וניסה לבדוק בשנית את מיקום הצבעתו באתר המשרד – אך בשני המקומות לא זיהו את תעודת הזהות שלו. בסופו של יום – לב לא הצביע.

לקראת הסיבוב השני בבחירות, לב ניסה להבין היכן הוא יוכל להצביע ביום ההצבעה השני. הוא פנה לאתר, לטלפון, ולמייל משרד הפנים – אך לא קיבל מענה. לאחר פנייה לנציגי תנועת ‘התעוררות’, נאמר לו כי הוא רשום להצבעה בכתובת אחרת בשכונת בית וגן. כשהגיע לשם בערב הבחירות נאמר לו בקלפי כי הוא אינו רשום להצבעה ולא יוכל להצביע. כך, למרות שיצא מביתו והגיע לשתי קלפיות שונות, בשני מועדי הבחירות, ולמרות שפנה פעם אחר פעם למשרד הפנים עבור תשובות – לא זכה להצביע ולו פעם אחת.

הפנינו את כלל הבעיות המוזכרות בכתבה להתייחסות משרד הפנים וזוהי תגובתם: "הנושא הועבר לבדיקת וקבלת התייחסות ממנהל הבחירות בירושלים."

Leave a Reply

Name *
Email *
Website