הקולות מהשטח: מפוטרי חרסה השתתפו ביריד תעסוקה של ההסתדרות ועיריית באר שבע

עובדי חרסה מסתגלים למצב החדש: כארבעים עובדים שפוטרו לפני כחודש הגיעו היום (רביעי) ליריד התעסוקה שארגנו ההסתדרות ועיריית באר שבע, כדי לנסות למצוא עבודה חדשה. בין המעסיקים שהגיעו ליריד היו ״אסם״, ״דן בדרום״ ו״מטרופולין״.

לפני כחודש נסגר מפעל חרסה מקבוצת חמת באופן חד צדדי על ידי ההנהלה, לאחר שהקבוצה בנתה מפעל מקביל לו בטורקיה. עובדי המפעל ניסו להיאבק בהחלטה ואף עתרו לבית המשפט המחוזי בבקשתה למנות למפעל מפרק מפעיל, אך זו נדחתה והמפעל נסגר. מתוך כמאה עובדי המפעל שפוטרו בחודש שעבר, כמחצית עדיין מחפשים להיקלט בעבודות חדשות. מרבית העובדים הצעירים כבר נקלטו בעבודות במפעלים בסביבה, אבל העובדים המבוגרים יותר עוד מתקשים למצוא תעסוקה. גם המשרות שהוצעו ביריד, שנחשבות לטובות יותר מאלו שמוצעות בשוק, הן ירידת מדרגה קשה בשביל העובדים המבוגרים. בלי הוותק שצברו בחרסה המשכורות עומדות רק מעט מעל למינימום.

יריד תעסוקה מיוחד למפוטרי חרסה נערך בב"ש ב12 ביוני 2019. (צילום: יונתן קירנשנבאום)

"נשארו לנו בערך חמישים מובטלים" סיפר ל״דבר״ יו"ר ועד עובדי חרסה איגור גרמן, "בערך עשרים נקלטו בחרסה חמת, אבל זאת עבודה זמנית, עד שימכרו את הסחורה שנשארה שם. זה עניין של כמה חודשים. קלטו שם גם כמה אנשי אחזקה כדי לפרק את המכונות שמעבירים לטורקיה, וזה משהו כמו חצי שנה עבודה".

לדבריו "הצעירים מצאו עבודה, בשבילם זאת לא בעיה. חלק התחילו כבר הכשרה להיות נהגי אוטובוסים. הבעיה היא אצל המבוגרים יותר. הוותיקים הם אלה שנשארו בלי עבודה. אנשים שעבדו 30-20 שנה בחרסה. הם צריכים להתחיל מחדש, וזה לא עניין פשוט בכלל. מדובר בירידה חדה בשכר. בחרסה היה להם ותק, הם עבדו בשבילו כל השנים האלה. עכשיו הם מתחילים מחדש, וזה אומר שכר נמוך, בדרך כלל מינימום. כמה שנים הם כבר יעבדו? הם לא יצברו הרבה ותק, וזה אומר שהם צריכים להתרגל לשכר נמוך הרבה יותר".

היינו אתמול בסדנה שארגנו ההסתדרות והעירייה, על איך למצוא עבודה חדשה. הסבירו איך לדבר בראיון, מה ללבוש. אמרו לנו שצריך כבר לשכוח את העבר, לשים מאחורינו את חרסה ולחשוב על ההווה והעתיד. אין מה לעשות, כבר לא נחזור לעבוד שם

ליריד הגיעו גם מספר עובדים צעירים, שחיפשו עבודות חדשות בתנאים טובים יותר מאלו שמצאו במפעלים הסמוכים לחרסה. בירהנו, בן 34, נקלט כבר לעבודה חדשה בשכר מינימום והגיע לחפש עבודה בתנאים טובים יותר. "אני מחפש להיקלט באיזה מפעל, לעבוד בו שנים קדימה" הסביר, "אבל לא משנה מה יהיה, זאת משכורת נמוכה יותר מאשר בחרסה. שם היה ועד חזק, היו תנאים טובים. עכשיו במפעל חדש ישלמו לי מינימום ומשם נתקדם". עוד הוסיף בירהנו "אני בן 34, אין לי בעיה למצוא עבודה. למבוגרים זה קשה. הם צריכים להסתפק במשכורת הרבה יותר נמוכה, והם כבר לא יכולים לעשות כל עבודה. הם לא שווים כל כך הרבה למעסיקים, אין מה לעשות".

היריד שימש לא רק לחיפוש עבודה, אלא כמפגש של העובדים המפוטרים שיושבים בבית כבר חודש. מספר עובדים הגיעו בלי כוונה לחפש עבודה חדשה, אלא רק כדי לברר לגבי הפיצויים שהובטחו אבל עוד לא התקבלו. "אני לא מוכן לצאת לעבוד עד שלא נותנים לי את מה שמגיע לי" אמר משה, בן 57, "גם ככה אם אני אמצא עבודה זה יהיה שכר מינימום, וזה משפיל. אז אין לי בעיה לחכות, לא לעבוד, אבל אני רוצה לקבל את הפיצויים שלי".

עובדי חרסה מפגינים מול הכניסה למפעל החברה בבאר שבע, 1 במאי 2019 (צילום: באדיבות אגף הדוברות בהסתדרות)

בין העובדים יש עדיין תחושות קשות לגבי התנהלות החברה בסגירת המפעל. "הם זרקו אותנו, למרות שלכל אורך הדרך הם הבטיחו שישתפו אותנו בהחלטות, וישמרו עלינו. עכשיו אני פה, מחפש עבודות בחצי מהמשכורת הקודמת שלי בגלל שהם החליטו להיפטר מאיתנו. אנחנו לא נסלח להם, זה דבר שאנחנו נלך אתו עכשיו לכל החיים", אמר משה, והוסיף כי "בגללם צריך להתחיל מהתחלה את כל החיים. זה ממש ככה, כאילו לחזור לגיל עשרים מבחינת התעסוקה. איך אפשר ככה, זה בלתי נסבל".

דורון, שהיה מנהל עבודה בחרסה, סיפר כי "היינו אתמול בסדנה שארגנו לנו פה ההסתדרות והעירייה, על איך למצוא עבודה חדשה. הסבירו איך לדבר בראיון, מה ללבוש. אמרו לנו שצריך כבר לשכוח את העבר, לשים מאחורינו את חרסה ולחשוב על ההווה והעתיד. אין מה לעשות, כבר לא נחזור לעבוד שם. אני יושב בבית ואין לי מה לעשות, אני לא יודע לחיות ככה".

"אבל אני נשארו לי עשר שנים לעבוד. את רובן אני אעבוד בשכר קרוב למינימום. אחרי שנים שעבדתי במפעל, מה שנשאר לי לשנים לפני הפרישה זה עבודות כמו של ילד שמשתחרר עכשיו מהצבא. זה נותן תחושה מאד קשה, ובמיוחד בגלל איך שההנהלה התייחסה אלינו", סיכם.​

כתיבת תגובה

שם *
אימייל *
אתר