הרוטוויילר של כחלון

כששמואל הספרי כתב את "פולישוק", הקומדיה הפוליטית שהפכה לסדרת קאלט מצליחה ובהמשך למחזה, הוא הרשה לעצמו להתפרע במיוחד עם דמותו של "קוזו", יועץ התקשורת. הספינולוג החריף והבוטה, אשף הקומבינות, אמן הדילים ומי שלא מהסס לגעור גם בשרים בכירים, השכפ"ץ וגם הרוטוויילר של ראש מפלגתו, חומי שליט. התסריטים שנראו לעתים מוגזמים, אפילו מופרכים, נכתבו בעזרתו של אלדד יניב, מי שהיה בזמנו המוציא והמביא של פוליטיקאים בכירים ובהם ראש הממשלה לשעבר אהוד ברק. יניב, אגב, טען שהסדרה הרבה פחות מופרעת מהמציאות.

גם לשר האוצר משה כחלון יש רוטוויילר משלו: קוראים לו שי באב"ד. כשהוא פותח את הפה, קוזו באמת נראה לידו דמות קומית. העניין הוא שבאב"ד לא יועץ תקשורת, לא יועץ פוליטי ולא איש צללים. הוא מנכ"ל משרד האוצר. פקיד ציבור, עובד מדינה, מה שאמור היה להיות כמו שבאנגליה מכנים: "סיביל סרבנט". מנכ"לי המשרד לדורותיהם היו ממלכתיים למדי, אנשי הממסד וכמעט תמיד בשר מבשרו של משרד האוצר. רובם צמחו באגף התקציבים, מילאו שורה של תפקידים במגזר הפרטי וחזרו לשירות המדינה לתפקיד בכיר. הם כולם מונו על ידי השר הממונה, אבל היה זה מינוי מקצועי ביסודו, לא פוליטי. עם באב"ד הסיפור אחר. לא רק שהוא לא צמח באוצר (זה החלק השולי והכמעט לא רלוונטי אפילו), הוא שובץ למעשה במקום ה-11 ברשימת "כולנו" לכנסת בשנת 2015. במילים אחרות, פוליטיקאי. כך קורה שהוא מתנהל ביומיום לא כמנהל הכללי של משרד האוצר, אלא כמנהלו האישי של יו"ר המפלגה. ראש המטה, הקמב"ץ של הקמפיין שמעולם לא הפסיק.

מנכ"ל משרד האוצר שי באב״ד (צילום: יונתן זינדל / פלאש 90).

הריכוזיות ואפילו הכוחנות של באב"ד באה לידי ביטוי כבר מהרגע הראשון עם כניסתו לתפקיד. לרגעים היה נדמה שזה אפילו לטובה, בטח במשרד שבו לכל ראש אגף יש מעמד פורמלי של מנכ"ל – בלי שלמנכ"ל המשרד יש יכולת הכרעה אמיתית. אלא שהכוחנות הזו הפכה עם הזמן לבריונות של ממש. באב"ד תקף את נציב שירות המדינה רק משום שהאחרון לא הסכים לכופף את הכללים עבור עובדת בלשכה שלו (אחרי סאגה ארוכה ואיום בהליך משמעתי באב"ד נאלץ להתנצל); הוא השמיץ בפומבי את השרה מירי רגב ("יש כאלה שאומרים שרגב קראה את הדו"ח על מפעל הפיס כמו שראתה את הסרט ספרות זולה"); איים על יו"ר ועדת הכספים משה גפני שההחלטות שלו יביאו לנקמה מצד האוצר ("זה יהיה הדדי"); ולפי יוליה שמאלוב ברקוביץ', יו"ר מועצת הרשות השנייה, הוא צלצל אליה לפני כשבועיים ופתח באיומים בוטים בניסיון לאלץ אותה לאשר את המיזוג בין "רשת" לערוץ 10. איך קורה שפקיד ממשלתי מאיים על רגולטורית? ככה זה כנראה כשהכוח עולה לראש.

המקרה של באב"ד אמור להדליק לא מעט נורות אדומות עבור כל מי שממהר לקנות את זעקת "המשילות" שמשמיעים שרי הממשלה, ובראשם שרת המשפטים איילת שקד. האחרונה כבר קידמה מהלך שיאפשר למנות משנה למנכ"ל במשרדי הממשלה כמינוי פוליטי של השר בדומה למינוי המנכ"ל, ובימים אלה היא מתעקשת להוביל מהלך שיאפשר לשרים למנות גם את היועצים המשפטיים כמשרת אמון. אם גם זה יעבור, נראה הרבה יותר פקידים ושומרי סף שדואגים לשרים שלהם, במקום למשרדים שלהם. נראה יותר דאגה לפוליטיקאי, מאשר לציבור שבחר בו. פחות ירום אריאב, הרבה יותר שי באב"ד.

המערכת נובלת

ההודעה שמסרה השבוע שירותי בריאות כללית לבתי החולים הציבוריים ולפיה לא תוכל לשלם להם את מלוא התשלום עבור השירותים שרכשה, היא ככל הנראה עשיית שריר מחושב מול משרדי הבריאות והאוצר רגע לפני חתימה על הסכם ייצוב חדש – הסכם שנחתם בכל שלוש שנים ובו המדינה מעבירה את המיליונים שממילא הייתה צריכה להעביר אילו מערכת הבריאות הייתה מתוקצבת במונחים ריאליים. אבל אסור שהשריר הזה יטעה מישהו: גם אם יש בצעד הזה משום אקט מניפולטיבי, הרי שהמצוקה התקציבית אותנטית לחלוטין ואם השריר הוא שדרוש כדי שמישהו יתעורר – טוב שהוא נעשה.

ההוצאה הלאומית לבריאות כאחוז מהתמ"ג (מתוך דוח מערכת הבריאות 2016 בראי ה-OECD)

מערכת הבריאות בישראל מתוקצבת בחסר קבוע, סיסטמטי, על פי כל קנה מידה אפשרי. ההוצאה הלאומית לבריאות נמוכה משמעותית מהממוצע במדינות המפותחות, וביחס לתל"ג (7.5%) היא לא השתנתה כבר למעלה מ-20 שנה; בג"ץ קבע כי קופות החולים מתוקצבות על פי מדדים לא עדכניים שאינם משקפים לא את גודל האוכלוסייה ולא את העלייה ביוקר הבריאות; ואפילו הכלכלנים היותר ימניים-שמרנים שישבו בוועדת גרמן (הפרופסורים קובי גלזר ויוג'ין קנדל), הסכימו כי חסרים למערכת בין 10 ל-20 מיליארד שקל בשנה. המערכת הזו לא תקרוס לא מחר ולא מחרתיים כי המדינה לא תתן לה לקרוס, אבל היא  פשוט תלך ותדרדר. עוד צפיפות במחלקות, עוד מחסור באחיות, עוד שוקת שבורה בחדרי המיון ועוד תורים בלתי נתפסים בפריפריה. מערכת הבריאות תמשיך להיות אחד הנושאים שמעסיקים כל אחד מאיתנו, כמעט בכל שיחת סלון, ובאותה נשימה אחד התחומים שהכי מרתיעים ומשעממים את הפוליטיקאים שלנו. מערכת קורסת יכולה להביא למצב חירום לאומי, התגייסות כוללת שתהפוך משבר להזדמנות. אבל מערכת הבריאות הישראלית בסך הכל נובלת. וכשמשהו נובל, זה בדרך כלל קורה לאט, ובשקט. נדמה שבדיוק את זה, מישהו בכללית ניסה לשנות.

כתיבת תגובה

שם *
אימייל *
אתר