"טובתו של הקטין": שופט חייב זוג הורים לחסן את בנם הפעוט נגד טטנוס

בית המשפט לענייני משפחה בחדרה חייב הורים לחסן את בנם הפעוט נגד טטנוס למרות התנגדותם לכך. בתגובה לבקשה שהגיש משרד הרווחה נגד ההורים קבע השופט טל פפרני כי במידה וההורים לא יחסנו את הפעוט ולא תתקבל החלטה אחרת, משרד הרווחה רשאי "לבצע את כל הפעולות הדרושות לצורך מתן החיסון, לרבות הסתייעות לשם כך בגורמי הרווחה או בגורמי משטרת ישראל".

הפעוט, בן שנה וחודשיים, נכווה באירוע משפחתי ממדורה ולאחר שטופל על ידי חובש, הגיע למרפאה להמשך טיפול בכוויה. הרופא שטיפל בו במרפאה המליץ להורים להמשיך מעקב ולהגיע לקופת חולים. רופא המשפחה בקופת החולים המליץ להורים לפנות לאחות משרד הבריאות לצורך בחינת האפשרות למתן חיסון נגד מחלה הטטנוס עקב הפגיעה. מאחר וההורים לא הסכימו לחסן את הילד, דיווח הרופא על המקרה ללשכת הבריאות המחוזית. רופאת הנפה בלשכה המחוזית יצרה קשר עם ההורים ושוחחה עמם, ולאחר ששמעו את עמדתה והתייעצו עם רופא נוסף, החליטו לסרב למתן חיסון לקטין.

לפי משרד הרווחה מתן החיסון לפעוט הוא הכרחי, נוכח חשש כי פצע הכוויה ממנו סובל הילד עלול להזדהם בחיידק הטטנוס, שנבגיו מצויים בסביבה ועלולים להיכנס לגוף דרך פצעים מזוהמים או נזק לרקמות כולל כוויה. החשש הוא כי חיידק הטטנוס יפעיל רעלן הגורם למחלה קשה, שמתבטאת בכיווץ קשה וכואב של השרירים עד כדי סכנת מוות עקב שיתוק שרירי הנשימה. במקרה של מחלה קיים סיכוי של 18% לתמותה כאשר החולה מקבל טיפול בבית חולים. בהעדר טיפול מתאים מגיע הסיכון לתמותה עד כדי 100%.

לבקשה צורף מכתב של רופאת הנפה, ממנו עולה כי הפעוט אינו מחוסן כלל. הרופא המטפל המליץ על מתן חיסון סביל נגד טטנוס בהקדם האפשרי, וטען כי פצע הכוויה ממנו סובל הפעוט עלול להזדהם בחיידק הטטנוס. הרופא ציין גם כי לא קיימות חלופות טיפוליות אחרות ויש לתת את החיסון הסביל בהקדם האפשרי, שכן יעילותו פוחתת ככל שחולף הזמן מאז הפציעה. מהמכתב עולה כי מתן החיסון הסביל רלבנטי עד סוף תקופת הדגירה המרבית של המחלה, כלומר עד 21 יום מהחשיפה. עוד עולה כי לא ניתן לכמת את רמת הסיכון שהפעוט מצוי בה, אך הוא קיים וכן כי לא קיים סיכון משמעותי מקבלת חיסון נגד חיידק הטטנוס.

לדברי אביו של הפעוט, החלטת ההורים שלא לחסן את הילד, קשורה לאופי הפצע והקרקע שהייתה במקום, וכן מהנחיות שקיבלו מהרופא במרפאה בה טופל הפעוט יד לאחר המקרה.

בפסק הדין כתב השופט פפרני כי "אינני מתעלם מעמדתם של ההורים ומזכותם של ההורים לקבל החלטות הנוגעות לבנם הקטין, לרבות החלטות מהותיות, וצודקת באת כוח המשיבים כי אכן מדובר בזכות חוקתית הנוגעת גם לחוק יסוד כבוד האדם וחירותו.  התרשמתי כי מדובר בזוג הורים טובים ומיטיבים אשר דואגים לבנם הקטין, ופעולותיהם, כך על פי ראות עיניהם, נועדו לטובת בנם הקטין ולרווחתו. עם זאת, יש לזכור כי טובתו של קטין הינו השיקול הראשון במעלה, ושעה ששוכנעתי כי במקרה ספציפי זה לנוכח פציעתו של הקטין, הרווח ממתן החיסון גדול משמעותית מהסיכונים הטמונים במתן החיסון, דומני כי לא ניתן להשלים עם עמדת ההורים ועל בית המשפט לעשות שימוש בסמכותו ובשיקול הדעת המוקנה לו".

השופט ציטט בפסק הדין את פסיקתו מפברואר השנה של שופט בית המשפט לענייני משפחה בת"א יהורם שקד, שחייב לחסן ילדה בת 12 נגד חצבת למרות התנגדות אביה: "באותה נשימה שתישמע טענה כי לפיה לא כל מי שלא יחוסן יחלה בחצבת, תוכל להישמע גם הטענה שלא כל מי שיחצה כביש שעיניו מכוסות, ייפגע מרכב חולף. יחד עם זאת, כפי שחציית כביש בעיניים מכוסות תיחשב כפעולה בלתי אחראית בעליל, שיש בה כדי להעמיד בסיכון בלתי סביר את שלומו של האדם, כך מניעת חיסון מפני מחלה כחצבת, אף בה יש להעמיד בסיכון בלתי סביר את שלומו של הקטין. כפי שברור מהי דעתנו ביחס לחציית הכביש, כך ברורה גם דעתנו ביחס לחיסון כנגד מחלת החצבת'.".

אדווה לוטן, מנכ"לית עמותת 'מדעת', בירכה על פסק הדין: "המקרה הזה ממחיש את הבסיס הראייתי הרעוע עליו מסתמכים הורים שמסרבים או חוששים לחסן את ילדיהם. הראיות המבוססות הנן חד משמעיות – אי חיסון שם ילדים בסיכון גדול. כאשר נדרש בית המשפט לענייני משפחה לפסוק לטובת הילד, אין שום ספק כי טובת הילד היא חיסונו והגנה עליו מפני מחלות קשות. עמותת מדעת פועלת לקידום והנגשה של מידע מגובה ראיות בנוגע לחיסונים על מנת לעזור להורים לקבל את ההחלטות הנכונות, בתקווה שילדים לא יזדקקו להתערבות בית משפט לטובתם ויוכלו לקבל את ההגנה לה הם זקוקים ישירות מהוריהם ובזמן".

כתיבת תגובה

שם *
אימייל *
אתר