טילים מעזה ואסטרטגיית האשלייה העצמית

עשר שנים חלפו מאז שבנימין נתניהו הבטיח למוטט את שלטון חמאס, בהן הוא מכהן כראש ממשלת ישראל ומעצב את המדיניות הבטחונית של ישראל. עשר שנים הן פרק זמן מספק כדי לבחון את המדיניות בפועל ולהיווכח שהיא ההיפך הגמור. היעד של נתניהו בעשור החולף הוא להבטיח את שלטון חמאס בעזה. 

יש הגיון רב בשאיפה של ישראל לכתובת ברורה בעזה. בטחונית, נוח יותר שתהיה כתובת מדינתית שניתן לראות בה אחראית ולקיים מולה דיאלוג הרתעה. מאז עלה חמאס לשלטון הוא שולט בנעשה ברצועה, מרבית האירועים הבטחוניים שהוא יוזם מול ישראל נעשים בשליטה ובהיגיון (שלא יובן לא נכון, אין הכוונה להצדיק את האירועים, רק לטעון שניתן להבין את ההגיון מאחוריהם) וכאשר האינטרס של חמאס למנוע חיכוך עם ישראל הוא מקפיד שכך יהיה.
עשרות שנות טרור מלבנון, הראו לנו שכאשר גופים ללא אחריות מדינתית פועלים ללא שלטון מרכזי, לישראל יש קושי לשמר שקט בטחוני יחסי בצורה אפקטיבית. אחרי 2000 כאשר חזבאללה הפך מארגון גרילה לשותף משמעותי בפוליטיקה המדינתית בכלל ובעל אחריות לרווחת העדה השיעית בפרט, היקף תקריות הבטחון פחת.
ברצועת עזה המצב דומה, מראשית 2006 ועד לסיום מבצע 'עופרת יצוקה' נורו לעבר ישראל 5,315 רקטות (כ-1700 בשנה), אולם מאז ככל שהתבסס חמאס בשלטון והרגיש בטוח יותר פחתו השיגורים באופן יחסי ברוב ימות השנה, למעט בזמן מבצעי 'עמוד ענן' ו'צוק איתן'. מאז 'צוק איתן' היקף הירי עמד על 30-15 רקטות בשנה.
המשמעות, שבמאזן התועלת מול המחיר, יש תמורה טובה יותר לניהול המאמץ הבטחוני מול טרור מרצועת עזה, דרך שלטון מרכזי אפקטיבי ברצועה.

בראייה אסטרטגית חמאס חיוני בראיית נתניהו, משני טעמים: הראשון, פיצול פלסטיני מאפשר לישראל להימנע ממו"מ עם אבו-מאזן בטענה שזה לא מטפל בבעית עזה; השני, חמאס מהווה איום על פתח בגדה ובכך מחליש את יכולתה של הרשות מול ישראל.

זאת מדיניות לגיטימית לחלוטין כל עוד מלווים אותה באסטרטגיה שמשרתת את המדיניות הזאת, שכוללת הגעה להבנות עם חמאס, ומהלכים לשיקום כלכלי של תשתיות הרצועה. מהלך שצפוי להוביל להתחזקות שלטון חמאס אך גם להתחזקות צבאית שלו, כיוון שלא ניתן להבטיח את יכולתו לעשות שימוש בחלק מהכספים לשם כך.

הבעיה עם המדיניות הזאת שלא ניתן להודות בה. לא מול העולם, שעדיין רואה בחמאס ארגון טרור ולכן הכרה בו כריבון תחליש את המאבק של ישראל בטרור, בטרם התקבלו תנאי הקוורטט (הכרה בישראל, התנערות מהטרור וכיבוד ההסכמים הקודמים). כזכור, תנאי הקוורטט אפשרו לישראל שלא לקבל את הסכם הפיוס הפלסטיני. גם לא מול אזרחי ישראל, שרגילים לשמוע שאנחנו רק חזקים מול חמאס: נתניהו הבטיח ב-2009 , ליברמן הבטיח לחסל את הנייה (כאילו זה מהלך אסטרטגי), בנט מבטיח להחזיר את הנצחון וגנץ מבטיח להשיב את ההרתעה.

הסיבה לכך היא שבישראל שולטת אסטרטגיית האשלייה העצמית. את הסיפור המלא, שכולל את המחירים של מדיניות נבחרת מסתירים.

אסטרטגיית האשלייה העצמית מונעת מישראל ללכת להסדרה עם חמאס מבלי לעסוק בסוגיית חללי צה"ל ושני האזרחים שנמצאים בידי חמאס, כיוון שאין מי שיעיז להודות שהבטחון הלאומי קודם למצוקות של הפרט ולשלם את המחיר הפוליטי הכרוך באמירה כזאת. אי אפשר להודות שמהלך אסטרטגי שיביא לדחייה של מבצע צבאי בו עלולים להיהרג חיילים, יכול להיעשות מבלי להשיב את גופות גולדין ושאול. כמובן שהכרחי לנהוג ביושר מול המשפחות ולומר להן אמת.

אסטרטגיית האשלייה העצמית מאפשרת "לקנות" את הטענה שהירי של חמאס בוצע בטעות או שנבע מברקים שפגעו בהם (באוקטובר), ובנוסף את הודעת דו"צ שצה"ל לא התחשב בזה ותקף 100 יעדי טרור ביממה האחרונה. זאת כאשר ברור לכולם שזאת תקיפה תודעתית שמטרתה למכור לציבור שחמאס ספג את המכה הכי קשה מאז 'צוק איתן', מבלי לגרום לנפגעים בחמאס וכך לאפשר לחמאס להימנע מהסלמה.

אסטרטגיית האשלייה העצמית מאפשרת לנו להיות נחושים ולקזז כספים ששייכים לרשות הפלסטינית מבלי להבין שזה מחולל משבר עמוק בכלכלה של יהודה ושומרון שזה אחד הגורמים שמונעים הידרדרות בטחונית, למרות היעדר אופק מדיני. במקביל, להגביל את תנאי הכליאה של אסירי החמאס וביחד עם קיצוץ הקצבאות שנובע מקיזוז הכספים לערער בעצמנו את היציבות, שהיא היעד העיקרי של הממשלה.

אסטרטגיית האשליה העצמית מאפשרת לנו לא לדבר על כך, שהמדיניות מול חמאס קשורה לראייה הכוללת של הסכסוך הישראלי פלסטיני, כמו גם למדיניות של ישראל מול איראן. כל פעם, למרות המאמץ הניכר של ישראל לנתק את הלינקייג' בין הסוגיות האסטרטגיות הללו המציאות טופחת על הפנים.

אסטרטגיית האשלייה העצמית היא למעשה הדיון כיצד אפשר להיות קשוחים, כי זה נשמע צודק, מבלי להבין שהקשיחות היא בסה"כ פיזור אדי דלק באוויר, בדרך לפיצוץ הבטחוני הקרוב.

בינתים נמשיך לנהל את דיון טקטי על הכלה, תגובה חריפה והרתעה ולהרגיש צודקים, כי זה יותר נכון פוליטית מול הציבור בישראל. מדיניות, חלופות, משמעויות, תועלת ומחירים – הס מלהזכיר.

כתיבת תגובה

שם *
אימייל *
אתר