יד שנייה, מחברת החשמל

צעד מעשי ראשון ביישום הרפורמה להפרטת משק החשמל בישראל: תחנת הכח "אלון תבור" היא הראשונה מבין חמישה מתחמי תחנות כח שחברת החשמל תציע למכירה למשקיעים פרטיים באמצעות מכרז. בחמישי האחרון סיכמה חברת החשמל את הליך ומועד המכירה, ובכך היא מקדמת צעד נוסף בהפרטת ייצור החשמל בישראל. הרוכשים יזכו לתחנה בעלת כושר ייצור בהיקף של 600 מגה-ואט, אחד הגדולים בישראל.

אתר "אלון תבור" הוא אתר ייצור משמעותי הממוקם בסמוך לעפולה, בעל חשיבות רבה לאספקת החשמל לכל אזור הצפון. בחברת החשמל מכינים כעת את הליך המכירה הראשון –  "פרויקט ברק" בשל היותו תקדימי ומורכב לביצוע. בעוד חברת החשמל נהנית מהבטחת מחיר לחשמל שהיא מייצרת, רוכשי התחנה אמורים לעבוד, לראשונה בישראל, תחת אסדרה תחרותית, כך שסדר ההעמסה ברשת ייקבע על פי הצעות מחיר שייתנו מנהלי התחנה למנהל המערכת. לפי הודעת חברת החשמל מהיום (ראשון), בשבוע הקרוב צפוי המכרז להתפרסם, ובכך לפתוח את השלב המעשי הראשון של יישום הרפורמה במשק החשמל.

תחרות על הנייר: הימור מורכב לרוכשים, בלי שינוי משמעותי לצרכנים

הרטוריקה שליוותה את הרפורמה בחשמל, במסגרתה יועברו מקטע הייצור והאספקה של החשמל מחברת החשמל למשקיעים פרטיים, לוותה בהבטחות על תחרות שתוזיל את המחיר לצרכני החשמל. כדי לקבל מחיר תחרותי – כלומר בעל רווחיות נמוכה – לכל מוצר, יש צורך בעודף היצע על הביקוש. לכן, גם אם ברשות החשמל יקימו מנגנון תחרותי מורכב, ורק לאחר שניהול מערכת החשמל יוצא מחברת החשמל וייקלט בחברה ממשלתית חדשה שהוקמה לצורך העניין, גם אז, לא תהיה תחרות ממשית אם לא יהיו מתחרים. במילים אחרות, כדי שהתחרות תפעל לא רק על הנייר, אלא באמת תוריד את המחירים, צריך להיות עודף של כושר ייצור חשמל באיזור הצפון, בכדי שישתלם למישהו להתחרות בתחנת אלון תבור.

אזור התעשייה אלון תבור (צילום: דוד שי/ויקימדיה)

עבור הרוכשים, לעומת זאת, מדובר בהימור מורכב. בשנים הראשונות לרכישה, כפי שמציינת חברת החשמל, מדובר בתחנה קריטית, שתעבוד בהיקפים גבוהים גם ללא הסדרים של רכש מובטח, ויש כאן פוטנציאל ל"מכונה להדפסת כסף". מנגד, קשה לדעת כמה כושר ייצור חשמלי בגז יתפתח באזור הצפון ומאיזו שנה, ובאיזו קצב תחוזק רשת החשמל שנמצאת היום בתת-השקעה חמורה, כך שתחנות נוספות יוכלו להתחרות ב"אלון תבור". כל השיקולים הללו אמורים להשפיע על מחיר המכירה של התחנה, ולכן חלק חשוב מאוד בתחשיבי הרפורמה במשק החשמל בעצם יושב על מרכיב שאי אפשר לדעת לאן הוא יתפתח. לחברת החשמל ידוע מה מתווה ההוצאות הצפוי שלה למימון הסדרי הפרישה לעובדים, ומכאן ניתן לגזור כמה כסף היא רוצה לקבל כדי להיכנס לתחום התחשיבי לפי הנחות היסוד ברפורמה, אך אין הבטחה שיהיו לכך רוכשים.

הפרטת ייצור החשמל בישראל עד כה הייתה מעבר ממונופול בבעלות הציבור, למונופולים פרטיים, שלא ממש התחרו אחד בשני. בתרחיש מקסימלי, ההסדרות החדשות יעבירו כ-20% מהחשמל במשק לתנאי תחרות שתתפתח רק בעוד כמה שנים. מן הצד השני, הפרטות כאלו במדינות אחרות גרמו לעיתים לירידה באמינות אספקת החשמל.

אחרי אלון תבור, אמורות להימכר תחנות במתחמים רדינג, רמת חובב, אשכול וחגית. מכיוון שבאותם מתחמים כבר יש היום תחנות כח, יהיה קל להקים בצמוד להן תחנות חדשות, ובעתיד אולי גם לבצע הריסה-פינוי-בניה של תחנות חדשות.

מפת משק החשמל הפרטי העתידי, ע"פ הרפורמה בחשמל (גרפיקה: אידאה).

צעדים נוספים ברפורמה הם הפרטת מקטע אספקת החשמל, בו בשלב ראשון יצרני חשמל וגופים עסקיים יורשו למכור ולסחור בחשמל בהתאמה, כדי לספק אותו ללקוחות, בשילוב עם הצעות עסקיות בעלות ערך מוסף. איש לא בחן עדיין ברצינות אילו הגנות ומגבלות יש להתקין לגבי הסחר בחשמל, בכדי למנוע ניצול של צרכנים, אשר היום נהנים מגורם הוודאות – המחיר קבוע, מפוקח, ללא התחכמויות.

הגורם הקובע – תמהיל הייצור

תכנית משרד האנרגיה ל-2030 איננה שונה מהיעד אליו התחייבה ישראל ביחד עם מדינות אחרות לגבי הסכמי פריז – להפחית את פליטת גזי החממה. היעד שהציבה ישראל הוא שעד 2030 יופק 17% מהחשמל מאנרגיות מתחדשות, יעד שלא יהיה קל להשגה, אך יותר ויותר גופים, מעבר לארגוני הסביבה, כולל יצרני חשמל מגז, מתייחסים אליו כיעד נמוך מדי. הירידה בעלויות הפאנלים הסולריים והפוטנציאל להמשיך לשכלל אותם בעתיד, יחד עם פיתוח מתחמי אגירת חשמל הן במגזר הביתי והן בכמויות גדולות כדי לפצות על פערי ייצור וצריכה במתח גבוה, הופכים את האנרגיות המתחדשות לאטרקטיביות יותר.

אמנם יצרני חשמל סולרי נהנים מרכש חשמל מובטח, אך התעריף נקבע במכרזים תחרותיים, והוא נמצא במגמת ירידה. כל עליה משמעותית בהיקף השימוש באנרגיות מתחדשות, תקטין את הצורך להקים תחנות כח מזהמות על בסיס גז טבעי בעתיד. אחד החששות במשרד האנרגיה מהעלאת היעד, הוא הקושי הקיים לעמוד ביעד הקרוב – 10% בשנת 2020. למרות התנופה בשנה וחצי האחרונות, חסמים רגולטוריים וכלכליים עדיין מקשים על יזמים קטנים להקים מתקנים בהיקף משמעותי. חסמים נוספים קשורים לרשת החשמל עצמה – ללא השקעה מאסיבית ומהירה, לא יהיה ניתן לקנות עוד חשמל סולארי ברשת. בכל מקרה, חשמל מרוח או משמש אינו זמין בחלק משעות היממה והיקפו איננו קבוע. ללא מתקני אגירת חשמל יעילים, כל ייצור באנרגיות מתחדשות מחייב את הגדלת כושר הייצור בגז, על מנת לגבות את האנרגיה הנקיה. זו נקודה שאזרחים רבים התומכים במעבר לאנרגיות מתחדשות מתקשים לעיתים להפנים, וניסוחה הפשוט – בטכנולוגיה הנוכחית, הקמת יותר מתקנים סולריים בניצול מלא, תחייב בעתיד הקמת מתקני גז נוספים לגיבוי.

בצפון ההתנגדות לחשמל בגז טבעי מתגברת

תושבי יישובים רבים בצפון לא קופצים משמחה מהבטחות להפחתת המחיר, שאולי תקרה, אם אכן יקומו מספיק תחנות כח מזהמות בעלות עודף כושר ייצור, כך שישתלם להן להתחרות זו בזו, במקום זה, הם מציבים בעדיפות הראשונה את הפיתוח המקסימלי של ייצור חשמל נקי ומבוזר. בשתי הצבעות דרמטיות בשבוע שעבר ביישובים לביא וארבל, הכריעו התושבים שלא לחתום עם יזמים על הסכם השכרת קרקע להקמת תחנות כח בגז.

הסתיים בהצלחה מאבק איזורי שנמשך למעלה משנה וחצי בגליל התחתון. יצאנו כנגד מערכות חזקות-ויכולנו להם.הסברנו, שיכנענו,…

Posted by Uri Hashiloni on Saturday, 17 November 2018

גורמים במשרד האנרגיה אמרו ל"דבר ראשון" כי תכניות המשרד נשענות קודם כל על תכנון ממלכתי במתחמי חברת החשמל ובמתחמים נוספים, כך שהסכמים פרטיים בין ישובים ליזמים נועדו רק ליצירת מלאי תכנוני שאין לדעת האם הוא יתממש ומתי. עם זאת, גם הם מכירים בכך שהסכמים כאלו מובילים לבדיקות וסקרי היתכנות, שעולים ליזמים לפעמים מליוני שקלים, ואחרי שהשקעה כזו מתרחשת, הסיכוי למנוע את הקמת התחנה יורד, בייחוד כאשר הליך האישור יעבור דרך הות"ל – הועדה לתשתיות לאומיות ולא במוסדות התכנון הרגילים. במסלול זה, זכות ההתנגדות של הציבור נחותה באופן משמעותי.

כתיבת תגובה

שם *
אימייל *
אתר