יוון בחרה ראש ממשלה חדש, אבל מי שממשיך לשלוט במדינה המנושלת הם בעלי המאה מאירופה

ביום ראשון התרחש ביוון מהפך שלטוני. מנהיג האופוזיציה השמרנית ביוון, קיריאקוס מיצוטאקיס, זכה יחד עם מפלגתו ‘הדמוקרטיה החדשה’ לכ-40% מהקולות לעומת כ-31% להם זכו ראש הממשלה השמאלי אלכסיס ציפראס ומפלגתו ‘סיריזה’. המהפך התרחש לאחר כהונה סוערת של ארבע שנים תחת המאבק במשבר כלכלי ששיתק את המדינה. ‘סיריזה’ הייתה המפלגה האנטי-ממסדית הראשונה שעלתה לשלטון באיחוד האירופי וכעת, יוון, שהובילה את המגמה האנטי-ממסדית באירופה, חזרה לבחור מפלגה ממסדית לשלטון. על מנת להבין את השינויים החברתיים שאירעו ביוון בשנים האחרונות יש להתחקות קודם אחר הרקע לעלייתה של ‘סיריזה’ – מפלגת השמאל האנטי-ממסדית – לשלטון. בהמשך ננסה גם להבין איך איבדה ‘סיריזה’ את הכסא.

ראש הממשלה הנבחר של יוון קיריאקוס מיטסוטאקיס (AP Photo/Thanassis Stavrakis)

מפלגת ‘סיריזה’ בהנהגתו של אלכסיס ציפראס ניצחה את הבחירות ביוון לאחר חמש שנים מהקשות ביותר שידעה מדינה אירופאית במאה ה-21. חמש שנים של מדיניות צנע שנכפתה על יוון בידי האיחוד האירופי ובעיקר בידי גרמניה, הביאו לפגיעה אנושה באזרחי יוון, ובמיוחד באלה שלא נולדו להורים עשירים. 111,000 חברות יווניות פשטו את הרגל בשנת 2011 לבדה. 20,000 יוונים נהפכו להומלסים באותה שנה. האבטלה הגיעה לסף ה-30% ועברה את ה-60% בקרב הצעירים. 45% מהיוונים חיים מתחת לקו העוני. צילומים של יוונים צעירים מחטטים בפחי אשפה הופיעו בעיתונים ברחבי העולם. ערב עלייתה של ‘סיריזה’ לשלטון יוון הייתה חסרה אלפי רופאים בבתי החולים, ו-2.5 מיליון יוונים נעדרו ביטוח רפואי (פי 5 לעומת 2010, השנה בה החל המשבר). עליה של 35% בהתאבדויות, ו- 270% בדיכאונות קליניים בקרב אזרחי יוון. קרנות הפנסיה נפגעו והועלה גיל הפרישה, החלה "מכירת חיסול" של נכסים, נדל"ן ואפילו איים שלמים לידיהם של בעלי הון זרים. חבילות הסיוע שיוון נאלצה לקבל מקרן המטבע העולמי ומהבנק האירופי הותנו בחקיקה שתחליש את כוחם של האיגודים המקצועיים, בקיצוץ בכל משרדי הממשלה, הפחתת מספר השוטרים, עליית מספר התלמידים בכל כיתה, פחות מלגות, פחות תמיכה בחקלאות, פגיעה בפריפריה, בבעלי צרכים מיוחדים, בבעלי מוגבלויות. העלאת מסים על מוצרי יסוד, חשמל, דלק ומזון.

למעשה מאז פגע המשבר הכלכלי ביוון רוסקה החברה היוונית לרסיסים. עם התרסקותה של החברה כמעט ונכחדו מפלגות הימין והשמאל המסורתית. במקומן עלו מפלגות חדשות, אנטי-ממסדיות מימין ומשמאל. השתיים המפורסמות ביניהן הן ‘סיריזה’ – מפלגת שמאל צעירה שתפסה את השלטון, ו’השחר הזהוב’ – מפלגה ניאו נאצית שבנתה את עצמה על בסיס שנאת זרים ברקע משבר ההגירה לאירופה ששיאו ממש באותה העת.

את משבר הסאב-פריים בוול סטריט הרגישו חזק מאוד ביוון

יוון היא מדינה קטנה ביחס לחברות אחרות בגוש היורו. מבחינה פיזית ודמוגרפית והיא שוכנת בפריפריה, מנותקת יבשתית מהחברות האחרות בגוש. יוון נכנסה לאיחוד המוניטארי כאחת המדינות העניות והחלשות בו. היא זכתה למעט מושבים בפרלמנט האירופאי ולנציגות חלשה בבנק המרכזי של אירופה ובשאר מוסדות האיחוד האירופאי. יוון הגיע למשבר הסאב-פריים של 2008 לאחר שמונה שנים של צמיחה כלכלית. אמנם השחיתות הגלויה בה הייתה גדולה יחסית לחברות גוש היורו אחרות, והייתה לה בעיה בגביית המיסים, אך מצבה היה שפיר ומשתפר וזאת על אף עשר השנים הקשות, בהן כחברה בגוש היורו לא הייתה לה שליטה בשערי המטבע שלה.

דגלי גרמניה והאיחוד האירופי (צילום: Shutterstock)

אלון ניסר, בלוגר שעקב אחר המתרחש ביוון הסביר זאת כך: "את המשבר היווני צריך להבין בקונטקסט של משבר היורו. היורו נולד בחטא, איחוד מטבע בלי איחוד פוליטי או תקציבי, ומכאן שתי בעיות היסוד שלו, "סקילה וכריבידיס" של ים היורו: היורו מנוהל כמטבע אירופאי על ידי טכנוקרטים אירופאים (עם השפעה חזקה של הבנק הגרמני) ובלי השוט של פיקוח דמוקרטי שיש לממשלות נבחרות. הסיוט האנטי-דמוקרטי הזה הוא משאת הנפש של כל הנאבקים על "עצמאות" הבנק ותומכי המדיניות הזו בקרן המטבע הבינלאומית, אבל, למיטב ידיעתי, רק בגוש היורו נוצרה הפרדה מושלמת כזו בין רצון הבוחר לניווט המדיניות המוניטרית. ניתוק מוחלט בין מדיניות פיסקלית (תקציבית) שאותה מנהלת כל מדינה בנפרד (זו מרחיבה וזו מקצצת, זו מאזנת וזו משקיעה) למדיניות מוניטרית (שער המטבע) שאותה מנהל הבנק המרכזי. כך שהמדיניות המוניטרית יכולה לחבל ולקזז את המדיניות הפיסקלית שאותה מנסה המדינה להוביל. הפרדה כזו גם יוצרת מאבק בין מדינות היורו על ההשפעה על הבנק המרכזי, על איזו מכלכלות אירופה (השונות מאוד זו מזו) הוא משרת. בפועל לאורך חייו משרת היורו את האג’נדה הגרמנית ומהווה תחליף למארק הגרמני החזק. בטווח הבינוני יצר העיוות הזה, מתוגבר בביטול המכסים בין מדינות האיחוד האירופאי, תנועה אדירה של ייצור תעשייתי-מתקדם מהפריפריה של גוש היורו אל המרכז הגרמני. התעשייה האיטלקית או היוונית לא יכלו להתחרות בתעשייה ההולנדית והגרמנית בלי חומת מכס ובלי מטבע ריבוני".

בראשית משבר הסאב-פריים  נפגעה יוון בשיעור דומה למדינות רבות. אלא שדווקא בשעת משבר קשה זו, הסירה קנצלרית גרמניה, אנגלה מרקל, את האחריות מהמדינות המוחלשות בגוש היורו והנהיגה מדיניות של "כל מדינה לעצמה". מדיניות זו היוותה הצדקה להשתמש בבנק האירופאי המרכזי על מנת להציל את הבנקים הגרמניים, הלוקסמבורגים, ההולנדים, הפינים והצרפתיים על חשבון הבנקים של המדינות הפריפריאליות (יוון, ספרד, איטליה, פורטוגל). לפני הנחלת מדיניות זו, הריבית על האג"ח היווני הייתה זהה לזו של האג"ח הגרמני – ההנחה הייתה שגרמניה וצרפת ערבות ליוון ולשאר המדינות הקטנות. באבחת הכרזה אחת של מרקל התמונה השתנתה כליל. הריבית על האג"ח היווני זינקה. יוון נכנסה לסחרור שאינו קשור להתנהגות עובדיה, ל"עצלות" פועליה, ואף לא לממשלתה, אלא אך ורק להתנהגותם של המלווים, הנושים ובעלי ההון.

ב-2010 דובאי קרסה. שכנתה אבו-דאבי חילצה אותה, על מנת למנוע קריסה של מדינות נוספות במפרץ. גבר החשש שמדינות נוספות יקרסו. בארה"ב הממשל הפדרלי הזרים כסף בסכומי עתק לבנקים פרטיים על מנת למנוע את קריסתם. איסלנד הלאימה בנקים על מנת להצילם.

ממשלת יוון נתפסה עם המכנסיים למטה. יוון במשבר, בניגוד למדינות אחרות בבעיה של חוב גדול, בעיית גביית מיסים ועוד. לבעלי ההון המחזיקים בערוצי התקשורת היה שווה כנראה להצביע עליה כ"הבאה שתיפול", מה שגרם למשקיעים להפסיק לקנות ממנה אג"ח.

קנצלרית גרמניה אנגלה מרקל, ראש ממשלת יוון אלכסיס ציפראס ונשיא צרפת עמנואל מקרון. (צילום: AP Photo/Matt Dunham, Pool).

בגוש היורו, בו הכוח הרב נתון בידי גרמניה וצרפת וכן בידי פקידים המשרתים את בעלי המאה, הוזרם כסף רב לבנקים של המדינות החזקות ואת המדינות המוחלשות "הצילו" רק בתמורה לרפורמות ניאו-ליברליות קיצוניות. את איטליה למשל, הסכימו "לחלץ" בתמורה לוויתור על הדמוקרטיה. בנובמבר 2011, מונה מריו מונטי, ראש האיחוד האירופי לשעבר, לראש ממשלת איטליה והקים ממשלה של "אנשי מקצוע". אלה לא נבחרו על ידי האיטלקים אלא על ידי פקידים דה-יורה, שליחיהם של בעלי הון דה-פקטו.

ממשלת יוון נאלצה לפנות לאיחוד האירופי, לבנק האירופי ולקרן המטבע הבינלאומית (להלן: הטרויקה) בבקשה להלוואת חילוץ כדי להימנע מחדלות פירעון. הטרויקה העניקו ליוון חבילת חילוץ במאי 2010 בתמורה לפגיעה דרקונית בכלכלתה. דרישתם הייתה לעבור ליעד גרעון שיכלא את יוון בתנאי צנע, מכירת נכסים ציבוריים לידיהם של זרים, קיצוץ תקציבים מכל משרדי הממשלה, פיטורים במגזר הציבורי, פגיעה ביכולת המיקוח של איגודי עובדים, קיצוץ פנסיות, פגיעה בביטוח רפואי לאזרחים ועוד.

יוונים בדרכם הביתה לאחר שקיבלו מזון בנקודת חלוקה ממשלתית (צילום: Giannis Papanikos / Shutterstock, Inc)

בנובמבר 2011, בעקבות הרפורמות ההרסניות, ובלחץ רב של מרקל לקראת פקיעתה של חבילת החילוץ, הודח ראש ממשלת יוון מ"המפלגה הסוציאליסטית היוונית" והותיר את השלטון למפלגת הימין "הדמוקרטים החדשים". אלה חתמו בפברואר 2012 על עסקת חילוץ נוספת, בתמורה לקיצוצים, פיטורים ופגיעה נוספת בכלכלת יוון. באותה שעה צמחה ביוון מפלגת "השחר הזהוב": מפלגה ניאו נאצית שהאשימה את הזרים המציפים את המדינה במצבה של יוון. על רקע פיטורים המוניים במגזר הציבורי וצמיחה בעוני, כשגרמניה כפתה על יוון להסתדר עם פחות שוטרים, פחות מורות, פחות גננות, פחות עובדות סוציאליות, הפעילה "השחר הזהוב" רשת של מתנדבים, מוקדים לחלוקת מזון, סיוע לאנשים במצוקה וכן יחידות של בריונים ש"טיפלו בזרים שעשו בעיות".

משלת הימין של יוון, עשתה יד אחת עם הגדולים שבאויביה מבית ומחוץ, אך דבר אחד יש לזקוף לזכותה: היא הצליחה לכלוא ולפרק את "השחר הזהוב" ומנעה בכך, לעת עתה, עליה של משטר פאשיסטי מהסוג שכבר היה ביוון בין השנים 1974-1967.
דווקא גרמניה, הקרבן הגדול של נפילת הבורסות בארה"ב ב-1929, המנוסה היטב בהשפעתו ההרסנית של העוני על חיי החברה, דווקא גרמניה היא זו שהביאה על יוון את "השחר הזהוב".

כיבוש יוון על ידי גרמניה במלחמת העולם השנייה, ומפגין נגד הסכם החילוץ של יוון ב-2016 (צילום: AP Photo)

בעוד יוון מתבוססת בעוניה, כלכלתה התכווצה ב-25%, המשבר שלה הפך גדול וארוך מזה של ארה"ב לאחר 1929. בסוף 2014, חצי שנה לפני מועד פקיעתה של חבילת החילוץ השניה, הצביעו רוב היוונים למפלגת שמאל חדשה: סריזה. מפלגה זו, המונהגת על ידי אקדמאים וכלכלנים צעירים, שמה לה לדגל את המלחמה במדיניות הצנע. היא קיבלה 149 מתוך 300 מושבים בפרלמנט, וייסדה קואליציה יחד עם מפלגת ימין חדשה ששמה "היוונים העצמאיים". המפלגה היוונית הקומוניסטית והמפלגה הסוציאליסטית נשארו באופוזיציה יחד עם מפלגות ימין מתונות, ועם מה שנשאר מ"השחר הזהוב". קואליציה זו עברה תהפוכות רבות בארבע השנים האחרונות ביוון – שכן מפלגת ‘סיריזה’ שנכנסה לזירה כמו אביר צדק על סוס לבן (המפלגת השלטון הראשונה באיחוד האירופי שאינה קשורה בבעלי הון), והתמרדה כנגד מנהיגות האיחוד בתחילת דרכה – למדה בהמשך לעבוד עם בריסל והתכופפה בשביל להרים את חבילות הסיוע מהרצפה.

מפלגת השמאל הקיצונית, התנהגה דומה מדי למפלגות הממסדיות, או ככה לפחות חשו היוונים שיצאו לרחובות פעם אחר פעם בשנים האחרונות. ולאחר שלוש תכניות חילוץ, שהיוונים שילמו עליהם בריבונותם וברווחתם, ראשה של יוון ירד לבסוף מהגיליוטינה.

בחזרה לבחירות

מה שאפיין את הבחירות שנערכו השבוע ביוון היה כי בפעם הראשונה מזה כעשור, שלשלו היוונים פתקים לקלפיות ללא האיום המרחף והמידי של פשיטת רגל, יציאה מגוש האירו או תכניות חילוץ מרסקות נוספות. קמפיין הבחירות של מיטסוטקיס בן ה-51, בנו של ראש הממשלה השמרני המנוח קונסטנטינוס מיטסוטקיס, התמקד בהבטחות לקיצוץ המיסים (שעלו משמעותית כחלק מתכניות החילוץ הבינלאומיות) ולחזק את הרפורמות הפרו-עסקיות שכפו הנושים על יוון. הפופולריות של הממשלה המכהנת ספגה מכה אחרי מה שנראה ככישלון בהתמודדות עם השרפה שהשתוללה בקיץ שעבר במאטי שבפאתי אתונה, בה נהרגו 101 בני אדם. יש מי שמצביע על הקיצוצים הנרחבים שנכפו על יוון כגורם האחראי לאותו כישלון לכאורה. התמיכה בציפראס צנחה גם אחרי חתימת ההסכם ההיסטורי עם מקדוניה הצפונית השכנה, ששינתה באופן רשמי את שמה ממקדוניה אחרי סכסוך של עשרות שנים עם אתונה. העסקה התקבלה בחום על ידי שותפותיה של יוון בברית נאט"ו, אך היא עדיין לא פופולרית ביוון עצמה.

ראש ממשלת יוון, אלכסיס ציפראס וראש ממשלת מקדוניה, זוראן זאייב (AP Photo/Yorgos Karahalis)

"אין ספק שחל שינוי משמעותי בבחירות האחרונות, אולם הוא משקף תהליך של "חזרה לשורשים" בפוליטיקה היוונית", כך אומרת ל"דבר" אורית הירש-מציאולס, אנתרופולוגית של יוון המודרנית, מאוניברסיטת בן-גוריון בנגב. "בחירת העם מהדהדת הלך רוח פוליטי, שהתקיים ביוון במשך כשלושה עשורים, עד עליית סיריזה לשלטון. בכל זאת, אחד ההבדלים בין המציאות הפוליטית העכשווית לבין מערכת הבחירות בעבר הוא שעד שנת 2015 התמודדו על הנהגת המדינה שתי מפלגות מרכזיות: פאסוק השמאלית סוציאליסטית ודמוקרטיה חדשה, מפלגה שמרנית-ימנית. מאז 2015 יש מספר מפלגות שמתחרות על השלטון והאחת נוגסת בכוחה של השנייה. ‘מהפך’, כפי שאנו מדמיינים עוצמות של מהפך, התרחש כשסיריזה עלתה לשלטון בינואר 2015 והיא גם הצליחה לזכות בבחירות שנערכו בספטמבר 2015. תופעת ה’חזרה לשורשים’ מתגלמת גם במסרים הפוליטיים, המתונים יותר מאופייה השמאלי-רדיקלי המקורי, שהפיצה סיריזה במערכת הבחירות האחרונה. למשל, בנאום הבחירות האחרון לפני הבחירות, בכיכר הסינדגמה שבאתונה, ציפראס (מנהיג מפלגת סיריזה) השתמש בביטוי של אנדראס פאפאנדראו (ראש מפלגת פאסוק בעבר), "יוון שייכת ליוונים".

על מה היה השיח הציבורי ערב הבחירות?

"מצידה של מפלגת סיריזה ותומכיה, היה ניסיון למנוע ממפלגת הדמוקרטיה החדשה לחזור אל השלטון. מבחינתם, זו המפלגה שמלכתחילה הובילה את יוון למשבר הכלכלי ומפלגת פאסוק, שעלתה לשלטון אחריה, "ירשה" את המשבר הכלכלי מרעותה. בניסיון להחליש את כוחה של המפלגה היריבה במערכת הבחירות הנוכחית, סיריזה גם הדגישה שבמנהיגות המפלגה ‘דמוקרטיה חדשה’ יש פוליטיקאים בעלי דעות ימניות קיצוניות. תומכי סיריזה והמפלגה עצמה גם שאפו להמשיך את המהפך הפוליטי של שנת 2015, אך הם העלו חרס בידיהם".

"בקרב הציבור היווני, ואף בקרב תומכי סיריזה לשעבר, היתה אכזבה מכך שציפראס חתם על חבילות החילוץ למרות שהבטיח כי לא יעשה זאת. נושא נוסף שהשפיע על הבחירות הוא הכעס בציבור בגלל העלייה ברמת הפשיעה ותחושת אי הביטחון האישי וכן, חוסר הנחת מדרכי הפעולה של סיריזה בנושא הפליטים שהגיעו ומגיעים ליוון. מפלגת סיריזה מואשמת בכך שדבקה במדיניות פרו-פליטים וחלקים בציבור מחברים בין מדיניות העזרה לפליטים לבין העלייה ברמת הפשיעה. במילים אחרות, חלקים בציבור היווני רואים בפליטים את הגורם לפשיעה הגוברת. זו תפיסה חברתית שמושתתת, בין היתר, על ידע חלקי ולעיתים שגוי וגם גזענות ופחד מזרים (קסנופוביה). אגב, ניתן לראות כי הפחד מהפליטים ולאומנות מתגלמים גם בהתחזקות מפלגות הימין הרדיקלי השונות ביוון לאורך השנים".

"נושא חשוב שדנו בו רבות במערכת הבחירות האחרונה, ומספר חודשים לפניו, הוא הקונפליקט לגבי שמה הרשמי של מדינת ‘צפון מקדוניה’, וכפי שכינו אותה בעבר פירום (FYROM). מדובר בחילוקי דעות היסטוריים בין שתי המדינות, יוון וצפון מקדוניה, והשינוי חל כשסיריזה הסכימה להכיר בשם ‘צפון מקדוניה’. חלק משמעותי מהציבור היווני מתנגד לשימוש במילה "מקדוניה" בשמה החדש של המדינה הגובלת, שכן ‘מקדוניה’ הוא שמו של אחד האזורים הצפוניים ביוון ומוטיב בזהות הלאומית-יוונית. הציבור חש שציפראס בגד במדינה כשאיפשר לפירום את השימוש במילה "מקדוניה". לעומת זאת, סיריזה הבהירה שהשם החדש של המדינה הצפונית יסיים ויכוח ארוך שנים, ואת החשש שצפון מקדוניה תדרוש אדמות מיוון אם היא תכונה רק ,מקדוניה’".

"סוגיה נוספת שהבעירה את רגשות הציבור במערכת הבחירות האחרונה היתה אסון השריפה שהתרחש במאטי, בחודש יולי 2018. טראומה לאומית שגבתה למעלה ממאה הרוגים. ראשית, ישנו כעס בציבור כלפי דרכי ההתמודדות של המדינה עם האסון. שנית, הציבור מתקומם על כך שסיריזה הפנתה אצבע מאשימה לעבר תושבי האזור וראתה בהם כמי שאחראים למימדי האסון, כמי שבנו ללא היתרים בתוך אזור מיוער. זאת ועוד, חלק מחברי מפלגת סיריזה תומכים במאבק האנרכיסטי ומפלגת הדמוקרטיה החדשה יוצאת נגד האנומיה, לטענתם, שנוצרה בעקבות הפעילות האנרכיסטית. לעומת כל הנקודות שציינתי, ובאופן די מפתיע, הסוגייה הכלכלית לא היתה הנושא המרכזי של מערכת הבחירות האחרונה. שתי המפלגות הבטיחו שיקום של כלכלת יוון".

אנחנו רואים שבישראל התקיימו בשנה האחרונה מספר רב של מחאות, אולם התוכן שלהם לא דבק בשיח המפלגתי. הנושאים עליהם מחו אינם מועלים על ידי הפוליטיקאים בתעמולת הבחירות שלהם. האם ביוון זה דומה או שונה?

"מאז עליית סיריזה לשלטון התמעטו הפגנות של פועלים וארגוני עובדים ביוון. יתרה מזאת, השמאל הפוליטי ביוון תומך בקהילה הלהט"בית ובזכויות שקהילה זכאית להן וגם מיעוטים דתיים קיבלו יותר זכויות מבעבר, כשסיריזה היתה בשלטון. כעת, אחרי עליית מפלגת הדמוקרטיה החדשה לשלטון, צריך לעקוב אחרי המהלכים הפוליטיים שלה ולראות אם חברי המפלגה, שנוטים יותר לעמדות ימניות, ישפיעו על סדר היום הפוליטי והחברתי-תרבותי וכיצד קבוצות חברתיות שונות בציבור יגיבו בתמורה".

למה העם מאס בסיריזה?

"להבנתי, העם היווני לא מאס בסיריזה. חלקים בציבור עדיין מעריכים את עשייתה של סיריזה במהלך שנות השילטון, הן בתוך יוון והן ביחסיה עם מדינות אחרות ומערכות גלובליות. סיריזה לא נעלמה מהמפה הפוליטית, לפי תוצאות הבחירות האחרונות, זאת בשונה לנפילתה האדירה של מפלגת פאסוק (מפלגת השמאל הוותיקה) מהשלטון בעבר. נקודה נוספת היא שמערכת הבחירות הנוכחית נעשתה בשיא עונת התיירות. בעונה זו רבים מצעירי יוון עוברים לאיים, ועובדים בתעשיית התיירות. יום הבחירות אמנם הוא יום חופש לאומי, אבל מקומות הבילוי נותרו פתוחים והעובדים בתעשיית התיירות המשיכו לעבוד. יתרה מכך, ההגעה אל הקלפיות שממוקמות בכפר או עיר המוצא של עובדי התיירות דורשת הוצאה כספית ויכולה לארוך מספר רב של שעות (למשל, הפלגה מאי מרוחק בדרום אל הקלפי שבצפון יוון).  מרכיב זה הוא חשוב מכיוון שרבים מתומכי סיריזה הם מהדור הצעיר יותר ביוון. לכך ניתן להוסיף גם את עובדת הגירת העבודה המאסיבית של צעירים מיוון למדינות אחרות".

הפגנת מורים במרכז אתונה, בירת יוון במחאה על מדיניות הקבלה לעבודה בבתי ספר ציבוריים. 17 בינואר 2019 (AP Photo/Petros Giannakouris)

איזה קבוצות מיוצגות על ידי מפלגת הימין שנצחה בבחירות? מי הם מצביעי ה’בייס’ שלה?

"מערכת הבחירות החדשה הוכרעה בגלל נושאים חברתיים, כמו פטריוטיות, לאומיות ולאומניות, וייתכן שאפילו יותר מאשר סוגיות כלכליות או חלוקה מעמדית. למשל, מיצוטאקיס, ראש מפלגת ה’דמוקרטיה החדשה’ הצליח למשוך אליו מצביעים של מפלגת הימין הקיצוני, ‘השחר המוזהב’. אגב, אפשר גם להסביר את נפילתה של מפלגת ‘השחר המוזהב’ גם לאור היות מנהיגיה תחת חקירה משטרתית (בעקבות רצח הראפר פבלוס פיסאס). יתר על כן, הצבעת הלאומנים ביוון מתחלקת בין תמיכה במפלגת ה’דמוקרטיה החדשה’ בעקבות תמיכה בפוליטיקאים במפלגה זו שהם בעלי דעות לאומניות (למשל אדוניס, פלבריס ווורידיס) לבין מפלגות ימין רדיקלי קטנות, שאחת מהן ששמה ‘הפיתרון היווני’ נכנסה לפרלמנט החדש".

ראינו את ציפראס בתחילת דרכו מנסה ‘למרוד’ בבריסל ובסופו של דבר מתיישר. כיצד צפוי השלטון החדש להתייחס לאיחוד האירופי?

"מפלגת הדמוקרטיה החדשה היא מפלגה נאו-ליברלית שמסכימה עם בריסל ושותפה לרוחה החברתית-תרבותית והכלכלית".

מה מצבו הכלכלי של העם היווני כעת לעומת הבחירות הקודמות?

"המצב הכלכלי של המדינה השתפר, אבל המציאות הכלכלית של הציבור עצמו לא השתנתה. המיסים הדרקוניים נותרו אותם המיסים והמשכורות לא עלו. ולכן, התחושות בציבור הן שהמשבר הכלכלי ממשיך והייאוש נותר אותו ייאוש".

מה מצב הזרים ביוון כיום? לאחר שההגירה ההמונית לאירופה ירדה מהכותרות?

"נושא הפליטים ביוון לא ירד מהכותרות ביוון, מצבם ממשיך להיות קשה וישנן הפגנות מדי פעם במרכזי פליטים, כמו באי לסבוס וכפי שציינתי קודם לכן, סוגיית הפליטים ורגשות לאומניים גם השפיעו על מערכת הבחירות הנוכחית".

מה את צופה ליוון בשנים הקרובות?

"ביוון, כפי שההיסטוריה המודרנית ביוון מלמדת, קשה לחזות את העתיד. גם ההווה היווני מושפע מההיסטוריה הלאומית של המדינה ומהחיבור (הכפוי, לדעת חלק מהציבור היווני) עם כוחות גאופוליטיים אזוריים וגלובליים. עם זאת, לדעתי האישית, יש חשיבות אדירה שהממשלה החדשה בראשות מיצוטאקיס, תשפר את המערכת המדינתית, תיפטר מסירבולים ביורוקרטיים מסורתיים ותנקה את מקורות השחיתות שבמדינה. במקביל, חשוב שהממשלה החדשה תשמור על התרבות היוונית ועל היווניות, ותפענח כיצד ניתן לשלב בין המסורת והמודרניות. הרוח היוונית מספקת לכולנו מודל לאלטרנטיבה שפויה של חיים בעידן הפוסט-מודרני, שמירה על עקרונות הדמוקרטיה והדאגה למוחלשים".

Leave a Reply

Name *
Email *
Website