יש עם מי לדבר: הכירו את האנשים שיסייעו לכם ולילדכם במקרה של פגיעה באינטרנט

שנה וחצי חלפו מאז החל את פעילותו, יצא המטה הלאומי לגנה על ילדים ובני נוער ברשת בקמפיין חדש (עם ביצוע מחודש לשיר 'חדר משלי' של ארקדי דוכין) ומסכם תקופה ראשונית של פעילות חדשנית לבעיה שעשויה רק לגדול ולהתעצם, ככל שהשימוש בטלפון הנייד, על שלל אפשרויותיו, הופך לחלק בלתי נפרד מהחיים האנושיים. במטה להגנה על ילדים מריצים עשרות אם לא מאות תרחישים שונים של פגיעה בצעירים ברשת ובמיוחד בימי הקיץ, בהם לא מתקיימים לימודים והילדים נמצאים שעות ולפעמים ימים רבים ללא אדם בוגר בסביבתם. האם אפשר למחוק תמונה או סרטון פוגעני אחרי שעלה לרשת? מה על מורים בבית ספר בו נפגעה אחת התלמידות לעשות? ואיך מתמודדים עם סחיטה מינית? המטה המשולב הפועל תחת מוקד 105 מציע גישה חדשנית כדי לטפל באחת מהתופעות הקשות והמורכבות עמן מתמודדים הילדים ובני הנוער, ההורים, המחנכים ומערכת החוק.

עמיר גפן, מנהל תחום מניעה וקהילה במטה הלאומי מהמשרד לביטחון פנים, הסביר בראיון ל'דבר' כי למטה ישנה "יחידה משטרתית שנקראת יחידה 105, יחידה שמסונפת ללה"ב 433, שהיא יחידה משטרתית לכל דבר. מה שמעניין ביחידה הזו וחדש בה זה שהשוטרים שעובדים בה מבוקר עד ערב מטפלים בנושא הפגיעה בקטינים ברשת בלבד". לדבריו, המוקד טיפל עד כה בכ-6,000 פניות, כאשר מרבית הפונים הם הורים ו-25% מהפניות מגיעות מהנפגעים או הנפגעות עצמם. עוד הוסיף גפן כי שליש מהפניות המגיעות למטה נוגעות לפגיעה מינית והן מופנות למשטרה.

גפן הוסיף כי נמצא ש-2/3 מהנפגעים הן ילדות או נערות וכי 3/4 מהפוגעים הם נערים או גברים. "יש פה מובהקות מגדרית מיוחדת. אנחנו פוגשים לעתים תכופות מצבים בהם בנות נתונות ללחץ מצד חבר בוגר או בחור כזה או אחר, לשלוח תמונה בעלת תוכן מיני".

מוקד 105 הוא מוקד משטרתי. לטלפון עונה שוטר שעבר הכשרה לטיפול בפגיעות. "מה שמיוחד במוקד זה שיש לנו דסק שותפויות שהוא חלק מהמוקד", הסביר גפן. "בתוך דסק השותפויות יש נציגים של משרדי הממשלה – החינוך, הבריאות, הרווחה והמשפטים ומי שאחראי על המטה הלאומי כולו הוא המשרד לביטחון פנים".

לדבריו, השותפויות מאפשרות לטפל גם בצדדים האזרחיים וגם בפליליים של הפגיעות. הצד הפלילי תמיד יטופל על ידי המשטרה אך במקביל לכך הוא יטופל גם בהיבט החינוכי, הפסיכולוגי ובהיבט של הרווחה, בעיקר בנושאים של פגיעות מיניות". גפן הוסיף כי במטה פועלים לעתים קרובות יחד עם משרד המשפטים כדי לטפל בבקשות להסרת תכנים והגשת כתבי אישום. מה שיש לנו כאן מאפשר לנו להעניש את מי שפגע  ובמקביל לכך גם להיות אחראים על הילדה שנפגעה".

עמיר גפן (באדיבות המטה הלאומי)

"בזכות דסק השותפויות אנחנו יכולים לבוא לציבור ולהגיד שעל כל פגיעה ברשת אתם יכולים ליצור איתנו קשר – ואנחנו נדע לתת מענה מקיף. לפני המוקד, הורה שנתקל בפגיעה כזו היה צריך לתפור לבד את החבילה הזו; היית הולך למשטרה להגיש תלונה, הולך לפסיכולוג שיעזור לילדה, לעורך דין שייגש לבית משפט וכו'. עכשיו, עם כל שיחה שמגיעה אלינו, אנחנו מתאמים לה במהירות את החלופה המתאימה לה".

לדבריו של גפן, אנשי המטה הוכשרו אף לטפל במצבי חירום רגשיים – "השלב הבא הוא הערכת מסוכנות, כלומר להבין עד כמה האדם שמולנו נמצא במצוקה. ילדים יכולים להגיע למצבים נפשיים מאוד קשים, גם כאשר מדובר בפגיעות לא פליליות. אם חס וחלילה אנחנו מבינים שמדובר באירוע עם חשש לאובדנות אנחנו עוברים למצב חירום ומזניקים כוחות שיגיעו אל הילד או הילדה כמה שיותר מהר כדי להציל חיים".

השאלה הקשה מולה עומדים אנשי המטה היא מה לעשות במקרה שהתוכן הפוגעני עלה לרשת. "צריך להבין שברגע שמתקשרים למוקד 105 הנזק כבר קרה. יש היום יכולת להוריד מהרשת תכנים פוגעניים אבל היא מאוד מורכבת. ברגע שמשהו עלה לרשת הדבר הזה מופץ להרבה מאוד אנשים. הורדת תכנים יכולה להתבצע כאשר מי שנפגע מדווח על כך, אבל זה תהליך שלוקח הרבה זמן ליישם. מכיוון שכל שניה ודקה קובעות המסר המניעתי הוא החשוב ביותר – מה שעלה לרשת הולך להישאר ברשת לתמיד. אף פעם אין וודאות של 100% בדברים האלו".

ואכן, גפן ביקש להדגיש גם את הפעולות שמבצע המטה כדי למנוע מקרים של הפצת תוכן אינטימי ברשתות. "אנחנו מנסים לעשות הכל כדי לצמצם את הנזקים אבל כדי למנוע אותם נדרשת פעולה אחרת והיא הפעולה המניעתית. יחד עם משרד החינוך אנחנו מפתחים חומרי הסברה וכלים שמיועדים לתלמידים, להורים ולמורים ומפיצים את זה בכל בתי הספר. אנחנו פועלים יחד עם הרשות למלחמה בסמים ובאלכוהול, להם יש נציגים בכל היישובים בארץ ועליהם האחריות לפתח תכניות התערבות, הרצאות ופעילויות למניעה. ובנוסף לכך גם משטרת הנוער עושה פעילויות הסברה והרצאות בנושא – ואנחנו במטה מכשירים אותם לכך".

מדריכים את ההורים כיצד לשוחח עם הילדים

גם תמי אומנסקי, מנהלת תחום משרד החינוך במטה הלאומי להגנה על ילדים, הדגישה כי האירועים השכיחים ביותר עמם מתמודד המטה הם פעולות בריונות ופגיעות מיניות ברשת. "לפעמים אלו אירועים בהם הילד שיתף את הוריו ולכן חשוב לומר שהנוכחות של ההורה במרחב האינטרנטי של הילד שלו היא מאוד חשובה, הרבה פעמים בעקבות שיח של ההורה עם הילד הילד משתף משהו שהוא מתמודד איתו כרגע וההורה מתקשר לבקש עזרה. הרבה פעמים אירועים הם חוצי בית ספר, ולבית הספר קשה להבין מי מעורב, הוא רק יודע שיש לו תלמיד שנפגע והוא פונה אלינו להבין יותר לעומק כיצד ניתן לעזור".

לדבריה של אומנסקי, אין דפוס התמודדות אחד עם המקרים השונים, גם אם הם חוזרים על עצמם במקומות שונים. "המנעד הוא רחב מאוד ולכל אירוע נתפרת חליפה משלו". והאירועים והמקרים הם אכן מגוונים. אומנסקי הציגה דוגמה נפוצה במיוחד: "אירוע שגרתי שחוזר על עצמו הוא ילדות שאוהבות לצלם את עצמן באפליקציות שונות, למשל עם מוזיקה וסרטון בו הן רוקדות. הילדה שולחת את הסרטון לחברה שלוקחת את הסרטון, הופכת אותו לסרטון שמציג הילדה בצורה מאוד מביכה ושולחת לכל החברות שלה. במקרה הזה האמא של הילדה התקשרה אלינו אחרי שהילדה סיפרה לה. עם הצוות של המפקחות מהשירות הפסיכולוגי הייעוצי שיושבות איתנו, סייענו לאמא והדרכנו אותה כיצד לשוחח עם הילדה, חיברנו אותה ליועצת בית הספר כדי שתסייע לה יחד עם הצוות החינוכי בבית הספר להתמודד עם הסיטואציה".

אומנסקי מדגישה שבכל מצב של פגיעה בילדים ברשתות החבריות מקומו של ההורה הוא לנסות להיות כמה שיותר קשוב, סבלני ולא שיפוטי כדי לייצר לילד מרחב בטוח לשוחח על נושאים שיכולים להיות מאוד מביכים ורגישים. "חשוב שהורה ירגיש תחושה של מסוגלות לדבר עם הילד על הכל, לבוא מעמדה לא שיפוטית, כזאת שמאפשרת שיח, לא להיבהל, ומתוך המקום הזה לדעת להקשיב למה שהילד יספר. הרבה פעמים הילד לחוץ כי הוא לא יודע איך ההורים יגיבו. ההקשבה היא קריטית, ילד שפנה להוריו לעזרה זה דבר חשוב מאוד וצריך לחזק אותו על כך".

אומנסקי הציגה דוגמה נוספת לתופעה עמה מתמודדים במטה הנוגעת לסחיטה באמצעות איומים מיניים, הידועה גם בשם "סקסטורשן" (שילוב בין המילה סקס ו-extortion, סחיטה בשפה האנגלית). "פנה אלינו נער שסיפר ששלח למישהי תמונה אינטימית שלו בתמורה לתמונה אינטימית שלה. לאחר החלפת התמונות היא אמרה לו שאם הוא לא יפקיד סכום מסוים בחשבון שלה התמונה שלו תופץ לכל ברשת. הנער התקשר אלינו מבוהל. הדבר הראשון שהנחנו אותו לעשות זה לא לשלם. משם מלמדים כיצד לחסום חשבון ומנסים לאתר את התוקף או התוקפת. מן הסתם נער שמתקשר אלינו סביב נושא כזה נמצא במצוקה מאוד גבוה ואנחנו קודם כל מסייעים לו נפשית".

תמי אומנסקי (באדיבות המטה הלאומי)

גם אומנסקי, כמו גפן, ביקשה להדגיש את חשיבותה של המניעה: "אנחנו מנסים להסביר לכמה שיותר בני נוער שבשום אופן לא שולחים תמונות לאנשים שהם לא מכירים, בטח לא תמונות אינטימיות".

המוקד מכוון את עצמו להגשת עזרה גם בחברה הערבית/דרוזית וגם בחברה הדתית והחרדית, מהלך מסובך במיוחד הדורש רגישויות ייחודיות שלדברי אומנסקי, אנשי המוקד נמצאים בתהליכי למידה מתמידים לגביו.

"אם ניגש ישירות לבעיה שעלתה בחברה החרדית או הערבית בלי לבחון את הדברים מספיק טוב אנחנו יכולים לעשות רק יותר נזק. למשל, אם אסור שלילד יהיה טלפון אבל יש לו אחד – צריך לטפל בזה ברגישות. בחברה הערבית הפצה של תמונות וסרטונים יכולה להיות מאוד נפיצה אז אנחנו יודעים להתייעץ עם אנשי מקצוע בקהילה – פסיכולוגים, מורים, יועצות, עוס"ים וכו', שמכירים את המעורבים באירוע ויחד איתם פועלים ישירות ברגישות".

"הצעד הבא שלנו הוא לנסות להבין כיצד מביאים כמה שיותר מהידע הזה לציבור", סיכמה אומנסקי. "דרך הפעולה המשותפת עם כל המשרדים שפה במטה יש לנו הזדמנות ליצור שינוי ענק".

כתיבת תגובה

שם *
אימייל *
אתר