"כשאני עומדת בבית הכנסת שלי וקוראת את אסתר, אני עושה מעשה חתרני"

חג שמח ומבדח? לא בדיוק. סיפור מגילת אסתר מאתגר את קוראיו. כמו הרבה סיפורים בתנ"ך הוא לא פשוט לעיכול, אין בו שחור ולבן פשוט, והכותב לא מנסה להקל עלינו את ההתמודדות עם רגלי החימר של אבותינו. מחנכים והורים שבאמת רוצים להתחמק מסיפור המגילה יכולים לטשטש קצת את הנושא ולהתרכז בתחפושות ובהכנת משלוחי מנות ומתנות לעניים, אבל מי שניסה לספר את סיפור מגילת אסתר נתקל בשאלות לא קלות. המשתה המפואר, תככי חצר המלכות, התוכן המאוד גלותי, וניתן אף לומר לא ציוני שבמגילה, מציפים שאלות רציניות על המציאות היהודית באותה תקופה. אם נוסיף לזה את כל ילדי המן שנתלים מהעץ, סכנת הטבח שהיהודים עמדו בפניו שהחלה בשל סירובו של מרדכי לכרוע ברך מול המן, ולבסוף הרג הנקמה ב-75 אלף שונאיהם בממלכה וכ-800 איש בבירה שושן, נראה שיש אתגרים רבים בהקראת סיפור החג כפשוטו.

כל אלו ראויים לעיון נרחב משל עצמם, אך הפעם נתרכז בניסיון להבין איך אפשר לקרוא את מגילת אסתר באופן פמיניסטי. לשם כך שוחחנו עם ד"ר חנה פנחסי ממכון הרטמן, שסיפרה ש"הפמיניסטיות האמריקאיות הראשונות בחרו בושתי" כמודל לחיקוי. "הרעיון הזה של להגיד לא למלך, לפטריארך" היווה השראה למאבקים שונים של נשים על חירותן. אין ספק שהמלכה ושתי מציגה דגם של אישה חזקה שמסרבת להיות מוצגת לראווה, "בְּכֶתֶר מַלְכוּת", לפני קהל הגברים שבמשתה אחשורוש כעוד אחד מהפרטים באוסף רכושו של המלך.

על בחירתה ושתי משלמת מחיר קשה, גם באיבוד מעמדה וגם, על פי חלק מהפרשנים, באיבוד חייה. סירובה של ושתי נתפס אצל שרי המלך כאיום על עצם המוסד הפטריארכי המקנה להם שליטה על הנשים בחיים, או כדבריהם "כִּי-יֵצֵא דְבַר-הַמַּלְכָּה עַל-כָּל-הַנָּשִׁים, לְהַבְזוֹת בַּעְלֵיהֶן בְּעֵינֵיהֶן". התגובה לפיכך היא כמובן קשה ומידית.

ושתי אינה האישה היחידה במגילה שניתן ללמוד ממנה על שחרור נשי. "אנחנו לא רוצות להזדהות רק עם ושתי" מסבירה פנחסי. "בזהות שלנו כיהודיות, ההזדהות שלנו עם אסתר היא הראשונה. והשאלה היא איך לקרוא מחדש את אסתר. ב-20, 30 שנה האחרונות יש קריאות חדשות בדמותה של אסתר".

חנה פנחסי (באדיבות המצולמתֿ)

אסתר נכנסת לעלילה לאחר גירושה של ושתי. היא אמורה להיות תחליף צעיר וכנוע למלכה הקודמת. אחשורוש מצווה על אנשיו לעבור בכל מלכותו ולקחת כל בתולה נאת מראה מביתה ומשפחתה. כל הבתולות שנלקחו מובאות אל הרמונו של אחשורוש ואחת מהן היא יתומה יהודית שנמצאת בחסותו של דודה מרדכי. איכשהו בתום שנה של טיפוח והכשרה היא מצליחה להגיע לגמר ב'הישרדות עונת ההרמון' ולזכות בכתר המלכות. בהמשך, היא גם תהיה זו שבזכותה היהודים בכל הממלכה, מהודו ועד כוש, ניצלים.

"אסתר נהפכת למנהיגה. היא מתחילה בתור אישה שנלקחת, אישה שנבחרת בגלל שהיא שונה מושתי, בגלל שהיא שותקת ועושה מה שמצווים עליה. היא מתחילה בתור אישה שמנסה לרצות, ונהיית אישה ש"לובשת מלכות". כשמרדכי אומר לה שתלך להתחנן אל המלך היא אומרת לו "לך כנוס את כל היהודים" ורק אחרי שמרדכי עושה כדבריה היא הולכת אל המלך. היא מבינה שצריך סולידריות, שצריך קודם להיות ביחד". פנחסי מתארת תהליך שבו בת החסות הצייתנית של מרדכי מתחילה להגיד בעצמה מה ראוי בעיניה שיקרה. "נולד באסתר הכוח להבין שיש לה תפקיד מנהיגותי".

"במובן הזה אסתר היא כמו כל אחת ואחת מאיתנו שגדלה בחברה שאנו מכנות ליברלית ומערבית, שהיא עדיין חברה שבעצם כופה עלינו המון דברים. זה הכרחי בעבורנו להפוך להיות נשים שחותרות תחת המקום הזה". פנחסי מתארת דמות שניתן לראות באופן השתנותה והתמודדותה עם מציאות קשה קריאת כיוון לכל אחת מאיתנו.

אתגר המיניות במגילת אסתר

הנשים במגילת אסתר חושפות היבטים שונים של מיניות נשית וגם את האופן בו התפקידים הנשיים הקלסיים מתערבבים לעתים. אסתר הרי נבחרת לתפקידה החדש קודם כל כי היא בתולה טובת מראה. היא עוברת שנה של טיפוח והכשרה ו'מצליחה' להשתמש בכוחה כדי להגיע למעמד המלכה. לא רק זה, דודה משתמש במעמדה של אסתר כדרך למצוא את מקומו בחצר המלך.

פנחסי מתייחסת למסר המאתגר שעובר לנערות, שגם ככה חשופות למסרים סותרים בנושא. "זה מאתגר כי כשמסתכלים על היהודים באים הם קוראים לה זונה. אני מדברת עם מנהלות ומורים, כל הצוות החינוכי, והם מרגישים מבוכה אל מול המיניות המתפרצת בפורים שהיא לא בדיוק מותאמת לגיל. מורות אומרות לנו שנערות צעירות מרגישות שזה הדבר שייתן להן כוח. הן לא עד הסוף מבינות מה המיניות הזו משדרת אבל הן מבינות שהחברה שלנו משדרת לנו ש'יהיה לך הרבה יותר כוח, מיידי, באמצעות המיניות שלך'".

אם פרסומות לתחפושות היו הפוכות***יצרתי את התמונה הזאת לא כדי לצקצק על "הנערות של ימינו" שמתדרדרות ולובשות תחפושות…

פורסם על ידי ‏פוליטיקלי קוראת‏ ב- יום שלישי, 15 במרץ 2016

"השאלה שלנו תהיה מה אנחנו יכולות לעשות בפועל כדי להראות להן את אסתר שהולכת ומתגלה כמנהיגה. והדבר הזה הוא מערכת חינוכית ארוכה". לדבריה של פנחסי זה לא קשור רק לקריאת המגילה. היא נותנת כדוגמא את קמפיין התחפושות. "איך את רופאה ולא רופאה סקסית. איך את מציעה תחפושות שמוציאות אותך כאדם ולא רק כייצור מיני. קודם כל צריך להציף את המודעות לדבר הזה, וללמד בתוך זה את אסתר כדמות יותר מורכבת".

פנחסי מתייחסת לנושא התחפושות באופן כללי ולעובדה שפורים הוא הגירסא היהודית לקרנבל, ימים בהם כל המציאות מתהפכת ומה שאסור פתאום מותר ומה שמותר אסור. "בכלל כל עניין התחפושות הוא חמקמק. בעברית בגד קשור לבגידה, מעיל למעילה, אבל גם ערום קשור לערמה. זה לא שאם אתה מתפשט אתה יותר אותנטי ואם אתה מתלבש אתה מלאכותי".  הרי פורים הוא גם קרנבל שמאפשר לנו לחשוף או לחפש או להביא לידי ביטוי חלקים אחרים בתוך עצמנו שזה בעצם העצמה של אותם אלמנטים שכבר קיימים ממילא בחיים שלנו".

"הכוחות שמדברים צניעות צניעות צניעות, והכוחות שאומרים בקול גברי תהיי חופשיה ומתכוונים לערומה וכל מה שיש בך הוא מיני, הם שני כוחות שיש בהם אותו דבר. והיכולת שלנו לזהות את המקום העדין הזה שנותן לנו כןח זה דורש דרך ארוכה. והשאלה איך מרחב חינוכי מייצר את הדבר הזה הוא אתגר לא פשוט. בשלב הראשון להצליח להציב סימן שאלה מעל כל הדבר הזה. בתוך זה כדאי לאפשר איזו קריאה חדשה של אסתר המלכה כדרך לשוחח על זה בגלוי".

חגיגות פורים במאה שערים, 13 במרץ 2017 (יניב נדב / פלאש90)

"תענית אסתר זה מנהג שאולי ראוי להחזיר אותו. הוא נקבע בתרבות שלנו די מוקדם. אנחנו חוגגים: "ליהודים היתה שמחה ואורה", אבל אסתר נשארה תקועה בארמון עם המלך אחשוורוש", גם אחרי שהאיום הוסר מעל שאר היהודים. "אולי לזה היא מתכוונת כשהיא אומרת "וְכַאֲשֶׁר אָבַדְתִּי, אָבָדְתִּי". הרי בכל מקרה הלך עלייה. אולי ראוי לחזור ולציין את תענית אסתר ולציין יחד איתה את כל הנשים שכלואות בכל מיני מקומות שהן לא יכולות לצאת מהם. היא אמנם היתה בכלוב של זהב אבל יש נשים שכלואות בכל מיני מקומות. יש ארגונים שנאבקים להתרת עגונות ומציינים את תענית אסתר אבל אפשר להרחיב את הדבר הזה".

אנחנו כולנו דומות מאוד לאסתר. אנחנו חיות במקום שהנשיות שלנו נאבקת על מקומה ואסתר זו דוגמא לאישה שלקחה את האילוצים האלו והצליחה להפוך את הדבר הזה ליעוד. אני לא מסתכלת על אסתר מלמעלה למטה. אני מסתכלת עליה ורואה דברים שמאוד דומים בינינו. אבל אני מרגישה שכאשר אני עומדת בבית הכנסת שלי וקוראת את אסתר עם הטעמים אני עושה מעשה חתרני. אני עושה את מה שיהודים עושים כדי לבטא, לחגוג את החג הזה, ובמובן הזה אני נותנת קול אחר לאסתר ושמה אותה בתוך הקשר חדש. אני לא רק התחפשתי למלצרית סקסית או לחילופין למלכת אסתר, אלא אני נתתי לה קול. כבר בזה עשיתי משהו אחר. בכלל ביחס לכל הדברים האלו אני מרגישה שהחובה שלי היא לפרש מחדש ולשים את זה בקונטקסט חדש באופן שהוא משכנע ואני מרגישה שעם אסתר זה אפילו לא קשה".

כתיבת תגובה

שם *
אימייל *
אתר