ליל הכרעה במושב: בשדמות דבורה יכריעו האם לבטל הסכם להקמת טורבינות בשטחם

הצבעה משמעותית צפויה להתקיים הערב (רביעי) במושב שדמות דבורה, בנוגע להסכם עליו חתם ועד המושב לפני כשבע שנים עם חברת רימון אנרגיה, אשר חלק מתושבי המושב מתנגדים לו. ההסכם לא אושר עד כה באסיפה, כאשר גם ברשות מקרקעי ישראל וגם במשרד רשם האגודות סבורים שהתקשרויות כאלו, המבקשות להקים מיזם אנרגיה על אדמות מדינה שחוכרת אגודה שיתופית חקלאית, מחייבות קיום הצבעה באסיפה לגביו.

למעשה, הליכי התכנון של מדינת ישראל הם אלו ששולחים את היזמים לחפש קרקעות חקלאיות המחוזקות על ידי בעלים פרטיים, מושבים וקיבוצים, להסכים איתם על תכנית ורק אז להגישה למוסדות התכנון של המדינה, באופן שמחייב בהכרח קרבה יחסית של המיזמים ליישובים.

חלק מתושבי המושב מסתייגים מהקמת טורבינות רוח בשם פגיעה בנוף, וכן כתוצאה מחשש מנזקים בריאותיים. על פי מסמכים שהעבירה, חברת רימון, מחוייבת לשמור על מרחק של 1,000 מטר לפחות בין טורבינות רוח למגורי אדם, אך מודה כי גובה הטורבינות המיועדות, יהיה כ-180 מטר בלהב העליון, בשונה מ-60 מטר – גובה הטורבינות שכבר הוקמו באזור רמת סירין בגליל.

התוצאה של תכנון מופרט היא אפליה בתוך היישוב, אשר כלל תושביו יספגו את השלכות המיזם, כאשר רק חברי האגודה השיתופית יקבלו תשלום. באסיפת הסברה שהתקיימה במושב ביום ראשון האחרון אמרו נציגי רימון כי הם מוכנים לדון עם התושבים במיקום הטורבינות, ונכונים לפצות בעלי חלקה חקלאית סמוכה באופן אישי, וכן לשלם למושב כ-50 מיליון שקלים במצטבר, לאורך כ-25 שנה. במידה וחברי המושב יקבלו באסיפה החלטה לבטל את ההסכם, בחברת רימון הודיעו כי יפעלו למצות את זכויותיהם באופן משפטי, שיתייחס לא רק לאבדן ההשקעה הכספית שכבר נעשתה, אלא גם לאבדן הרווחים הצפוי.

מדוע יש התנגדות למיזם אנרגיה מתחדשת?

אף על פי כן, בתוך המושב וכן ביישובים הסמוכים ישנם מתנגדים רבים למיזם, החוששים שהאישורים שמוסדות התכנון מעניקים, מאפשרים קרבה מוגזמת בין הטורבינות ליישוב, באופן שיגרום לנזקי רעש, תת-רעש, לצד פגיעה בציפורים ובעטלפים, אשר פועלים כמדבירים טבעיים.

חלק מהתושבים סבורים שההסכם שנחתם על ידי נציגי הועד לחברת רימון הוא הסכם אופציה בלבד, ולא מהווה הסכמה למיזם טורבינות בפועל. לרימון יש חוות דעת משפטיות הפוכות, לפיהן אין בסמכותו של משרד רשום האגודות להתערב וכן כי לא מדובר במהלך עסקי חריג הטעון אישור אסיפה וההסכם הוא הסכם מחייב להקמת המיזם. התכנית לא הופקדה עד כה למוסד תכנוני, בשונה מהתכנית של חברת "רוח גבע" (בלוסקאי), אשר אושרה בוועדה המחוזית ונמצאת בשלב חקר ההתנגדויות.

אסיפת הסברה סוערת

נציגי חברת רימון הגיעו ביום ראשון האחרון לאסיפת הסברה בשדמות דבורה, בה טענו כי האחריות ליידע את התושבים על פרטי ההסכם מוטלת על כתפי הוועד שחתם עליו. על טענות התושבים כי ההסכם לא אושר באסיפה אמרו נציגי החברה: "זה לא יעזור לכם. עורך הדין שמייצג את המושב קבע שיש לוועד סמכות להתחייב והמצב המשפטי לא מחייב אישור באסיפה". עוד ציינו היזמים כי באירופה ישנן טורבינות במרחק 500 מטר מבתי תושבים. עמירם בן דרור, שהיה יו"ר הוועד של האגודה החקלאית אמר ל"דבר": "הם באו בבקשה מאוד פשוטה, רוצים לבדוק אפשרות להיתכנות של חוות טורבינות. ההסכם יהיה הסכם אופציה. לפני שנה נגמרו שלוש הארכות שלה. הכל היה בלשון 'אם'. לא קיבלנו מכתב רשמי מהם שאומר ש'יש אופציה'". בן דרור מודע לכך שליזמים אין אישור מרשות מקרקעי ישראל (רמ"י), משום שרמ"י היא זו שתובעת אישור אסיפה, ולכן התושבים עצמם הם אלו שמנעו עד כה את מתן האישור.

מה חושבים השכנים?

שקד גולדמן הוא ממלא מקום ראש מועצת כפר תבור. הוא אמר ל"דבר": "מטריף אותי שהמדינה אישרה את הדבר הזה. במקום לתת ל-100,000 משקי בית בגליל אפשרות פרנסה בעזרת אנרגיה סולרית, מחלקים רשיונות לארבעה-חמישה יזמים שיוכלו להרוויח הון בעזרת טורבינות. גולדמן גר בעבר מספר שנים בשדמות דבורה והוא מכיר היטב את ההרכב החברתי. "אלו השכנים שלי, חלק כלל לא חברי אגודה והנוף הזה הוא של כולנו. טורבינה בגודל 60 מטר זה לא כל כך נורא, אבל להקים כאן משהו שמגיע ל-200 מטר, זה כבר השמדת הנוף". בתחילה התכוונה רימון להקים טורבינות קטנות יותר, אך נתקלה בהתנגדות של חיל האוויר למיקום הראשוני ברמת סירין. התכנית המחודשת מבוססת על מיקום נמוך יותר שזקוק לטורבינה גדול יותר כדי "ללכוד" די רוח על מנת לייצר חשמל באופן אפקטיבי. גולדמן אמר כי בכפר תבור, כפר כמא וביישובים סמוכים אחרים מתכוונים לפעול באופן משפטי כנגד היזמים ושדמות דבורה, אם יאושר ההסכם, בשל פגיעה צפויה באיכות חייהם.

מה רוצה מדינת ישראל?

מדינת ישראל מעוניינת בשילוב אנרגיית רוח, כחלק מהמאמץ להפיק חשמל בישראל בהיקף של 17% מאנרגיות מתחדשות עד שנת 30-20. המכסה שהוקצתה לטורבינות רוח היא בת 800 מגהוואט, אשר נוצלה בפחות מ-10% עד כה. לפי גלעד יעבץ, מנכ"ל חרת אן-לייט המקימה טורבינות ברמת הגולן, שילוב אנרגיית רוח חיוני כדי לגוון את שעות הייצור של אנרגיות מתחדשות, ובכך להפחית את הצורך בגיבוי חשמלי בגז ובפחם, וכן להפחית את הצורך ברכישת מתקני אגירת חשמל. להערכתו אפשר לחסוך בכך מאות מליוני שקלים מדי שנה במשק החשמל, אשר העיכובים בהקמת המיזמים מונעים מהציבור. לפי ד"ר חגית אולנובסקי, מומחית לניהול סיכוני בריאות וסביבה,  היתרונות של אנרגיית רוח נמוכים מהחסרונות שלה, בהתחשב בתנאים בישראל – רוח חלשה יחסית, קרבה ליישובים והפרטת התכנון, כך שטורבינות מחוייבות לקום קרוב יחסית למגורי אדם, באדמה השייכת ליישוב חקלאי. בצד היתרונות של אנרגיית הרוח, נהוג להעריך כי שדה סולרי מחייב הקצאת קרקע גדולה עד פי 20 לעומת טורבינת רוח, נושא שאיננו חסר חשיבות במדינת ישראל הצפופה.

ד"ר חגית אולנובסקי (קרדיט: האגודה לאקולוגיה ומדעי הסביבה)

ההשלכות של הפרטת התכנון

חלק נוסף מדבריו של יעבץ בכנס רשות החשמל נגעו לגישה התכנונית – במקום השיטה הנוכחית של הסכמים מקדמיים בין גורמים פרטיים, אשר מעוררים התנגדות ביישובים הסובבים, הפקדת תכניות והגשת התנגדויות, יעבץ הציע לעבור למשטר תכנוני שונה של "שולחן עגול" – אשר עשוי להתחשב מראש ביותר אינטרסים, להנמיך את להבות ההתנגדות למיזמי אנרגיה, ולעבוד בשיתוף פעולה מהותי ועמוק יותר. לעומת זאת, המדיניות של מדינת ישראל בתחום משק החשמל היא מדיניות של הפרטה. לא רק הפרטת הייצור בדגם של הפרטת תחנות הכח של חברת החשמל, אלא הפרטת התכנון של מיקומי תחנות הכח העתידיות, וכן מיזמי אנרגיה מתחדשת. שיטה זו מועדת להגביר את ההתנגדות בתוך היישובים, בין היישובים לבין שכניהם במקום שמוסדות התכנון של המדינה יקבעו את המיקומים האופטימליים. במלים אחרות, מדינת ישראל שולחת את האזרחים לעשות את עבודת התכנון במקומה, כך ששניים-שלושה חברי ועד של אגודה חקלאית, ויזמים הממוקדים בהזדמנות העסקית יקבעו את מפת משק האנרגיה העתידית של מדינת ישראל.

כתיבת תגובה

שם *
אימייל *
אתר