למה אין סיבה גדולה לבכות אם כחלון לא יעבור את אחוז החסימה

לא רק נתניהו מוביל בימים האחרונים קמפיין גוועלד. שר האוצר ויו"ר כולנו משה כחלון פגש את הצד האפל של אחוז החסימה אחרי שעיין בסקרים, במיוחד בסקרי העומק שבישרו לו כי את קרב התחתית נגזר עליו לנהל מול המפלגה ההזויה של משה פייגלין. העובדה שהשניים מתקוטטים על אותה משבצת ועל אותו אלקטורט מצביעה לבדה על גודל הכישלון של כחלון, אבל את חשבון הנפש הוא ישאיר למועד אחר. עכשיו זה זמן לזעקה, קריאות הצילו, הקבלנים "נוהרים בהמוניהם" אל אתרי מחיר למשתכן עם לפידים ביד.

כחלון עדיף על פייגלין עשרות מונים, אבל לא צריך להצטער אם הוא ייעלם בבחירות הקרובות. "תהיו כחלונים" אמר עליו פעם נתניהו כשקרא לשרי הממשלה ללמוד משר התקשורת הצעיר איך עושים רפורמות, אבל היום צריך לומר: אל תהיו כחלונים. אל תקימו מפלגה של איש אחד (סליחה מירב בן ארי, את נהדרת), רק בגלל שאיבדתם את הסבלנות, רק משום שנדמה לכם שמבחוץ יהיה קל יותר לטפס למעלה. בפרק המיוחד על ריבוי מפלגות מיותרות בהיסטוריה של הפוליטיקה הישראלית, כחלון יקבל מקום של כבוד. הוא יהיה שם ליד אוסף של מומחים בהתגנבות בודדים, אנשים עם אגו ענק שנמאס להם לשחק קבוצתי, ובדרך הפכו את שיטת השלטון בישראל לבלתי נסבלת.

משה פייגלין יו"ר מפלגת זהות בכנס פתיחת הקמפיין לחבירות לכנסת ה-21. 30 בינואר 2019 (צילום: פלאש90)

התרסקות של כחלון מתחת לאחוז החסימה יכולה לעשות אפילו טוב בטווח הארוך. זה יהיה לקח מהדהד לא רק לו עצמו, אלא בעיקר לבאים אחריו שחשבו אולי ללכת בדרכו ולהקים את רשימת "אנחנו" או "דיינו". בהיעלמותו הפוליטית ציווה עלינו את הרנסנס של המפלגות הגדולות, אמן. כחלון היה ועודנו איש ליכוד, בשר מבשרה של המפלגה אותה הוא קיווה להנהיג ביום מן הימים. רשימת "כולנו" הייתה בסך הכל טרמפ במעלה ההר שהשתבש בדרך. כל מי שמביט בו עכשיו בשוליים יחשוב טוב לפני שהוא עולה על טרמפ דומה, לפני שהוא מחליף את הרכב הישן במודל חדש, שמגיע בלי ביטוח.

איך יכל להיות שמפלגה אולטרא קפיטליסטית כמו "זהות", למעשה המפלגה הליברטריאנית הראשונה בישראל, מתמודדת על אותו אלקטורט של כחלון? הרי במבחן התוצאה כחלון הוביל אמנם מדיניות קפיטליסטית, אבל כזו שיש בה כמה איזונים, התערבות ממשלתית, העלאת קצבאות וברית עם ארגון עובדים גדול. מעבר לעובדה שזה מעיד על קמפיין לא עקבי מצד כחלון שקפץ בין "היחיד שאיכפת לו" לבין "ימין שפוי", הקרב מול פייגלין נובע מחוסר היכולת של מפלגת נישה לייצר משנה סדורה ומבודלת מבחינה אידיאולוגית. מצביעי המפלגה הפוטנציאליים מבינים שכחלון מציע להפחית את יוקר המחיה כי איכפת לו מאנשים, אבל גם מצביעי זהות משוכנעים שזה בדיוק מה שיעשה פייגלין – רק קצת אחרת.

שר האוצר משה כחלון בדימונה (צילום: קולמן פודהורצר).

לכחלון היה נורא חשוב להדגיש שהוא מזוהה עם הימין, ומה לעשות – מאוחר מדי להתחפש לסוציאל דמוקרט. בשביל זה יש את מפלגת העבודה ואת מרצ – מפלגות שורשיות שאמנם גם הן שוקעות בבלבול לעתים, אבל הן נטועות בשמאל המדיני והכלכלי. מי שדוגל בתפיסת עולם סוציאל דמוקרטית ומצביע כחלון לא לוקה בבלבול, אלא בפיצול אישיות מתקדם. ממילא החיבור בין "יש עתיד" למפלגה החדשה של גנץ לא עשה את החיים קלים עבור כחלון, ואפשר רק לנחש שהוא בטח לא חלם להיות במקום הזה עכשיו. כחלון לא פספס הזדמנות להזכיר את שמו של מנחם בגין, אבל בשביל שיזהו אותו עם בגין הוא צריך לחזור הביתה, לליכוד.

כתיבת תגובה

שם *
אימייל *
אתר