מה הביא לסופו של 'ווסטי', העיתון שקלט מיליון עולים לישראל?

מבלי שמרבית הישראלים שאינם דוברי רוסית שמו לב לכך, לפני שבועיים הלך לעולמו אחד הסמלים המשמעותיים של העלייה מברית המועצות לשעבר: העיתון הישראלי ברוסית 'ווסטי', מבית ידיעות אחרונות, הופיע בפעם האחרונה כעיתון מודפס. לא מדובר רק בעיתון, אלא בחלק ממשי מההיסטוריה של עליית שנות התשעים: 'ווסטי' היה גורם משמעותי בקליטתם בארץ ובהתארגונתם החברתית והפוליטית של מיליון עולים, הציב סדר יום סקטוריאלי וכללי לציבור דובר הרוסית וגם לחברה הישראלית בכללותה, וגם במה שממנה קמו מפלגות ומנהיגי ציבור שעם השנים יתברגו לצמרת השלטונית.

ברבע המאה שעברה מאז הקמתו, הרבה דברים הספיקו להשתנות: מרבית העולים השתלבו בחברה הישראלית, התקשורת נהייתה אינטרנטית ודיגיטלית ומעמד העיתונות המודפסת הלך וירד. 'ווסטי' נאבק לשרוד בתוך המציאות המשתנה הזו, ולבסוף הוחלט ב'ידיעות' על הפסקת הופעתו של העיתון המודפס, שבתחילה הופיע מדי יום ובשנתיים האחרונות מדי שבוע, מעבר לאתר אינטרנט בלבד ופיטורי כמחצית מעובדיו. השאלה האם הפסקת ההדפסה היא חלק מתהליך רחב של שקיעת העיתונות המודפסת, או תוצאה של זלזול מצד מוציאיו לאור בצורך שעדיין קיים בקהילת דוברי הרוסית, נותרת פתוחה.

כדי להבין מה היה 'ווסטי', צריך לחזור אחורה לתחילת העלייה בשנות התשעים. "הרעיון של מקימי העיתון היה להיות עיתון לדוגמא בשפה הרוסית" מספר לדבר ראשון סשה וילנסקי, עורך העיתון בשנים האחרונות שפוטר בסוף החודש שעבר עם סגירת המהדורה המודפסת של העיתון "הוא התחיל כעיתון תחת מעריב שנקרא 'וריימה' (זמן ברוסית). נלקחו לשם העיתונאים הכי טובים שהיו בשוק, מדובר בתקופת 91-92 ממש בהתחלה של גל העלייה. זה היה פיצוץ מכיוון שנוצר עיתון ברמה מאוד גבוה לקהל הולך וגדל שצמא לדעת מה קורה בארץ שאליה הגיע. בעקבות פיצוץ בין המערכת מעריב לעורך הראשי של העיתון, אדוארד קוזניצוב, ב92 ,המערכת עברה תחת ידיעות אחרונות שנתנו לו בית. שם העיתון שונה ל'וסטי' שזה ידיעות ברוסית' ומאז, במשך 26 שנה, זה נחשב לעיתון הכי נחשב בקרב העולים".

עולים חדשים מאוקראינה. צילום ארכיון: פלאש 90

"זה היה אחד העיתונים המובילים בשפה הרוסית עם העיתונאים הכי מקצועיים" מספרת שרת העלייה והקליטה עד לא מזמן, ח"כ סופה לנדבר (ישראל ביתנו). "היו שנים בהן הביטוי שלי ברחוב הרוסי היה שהצלחנו לפתח אימפריה של תקשורת, אך פעם אחר פעם העיתון הזה נסגר ועיתון שם נסגר, וקיצוצים בכל כיוון. בתוך זה, ווסטי היה עיתון חוקר שחקר המון מקרים שקשורים במגזר הרוסי ולא רק. הם הובילו את הכניסה לישראליות בקרב דוברי הרוסית, הכניסו לעלייה את הקשר והגשר עם מדינת ישראל. העיתון הדגיש וכתב על נושאים רבים ובעייתיים שקשורים לעלייה, הוא היה סוציאלי וחברתי – זה עיתון שקם עם קליטת העלייה ועזר לקלוט אותה. עיתון הוא כלי לרכישת ידע, קודם כל למבוגרים, עולים מבוגרים ופנסיונרים גדלו במדינה שהרוסית בה הייתה אחרת לגמרי ולכן נדרשו עיתונאים ששלטו בשפה הרוסית ברמה הכי גבוהה בשביל לקלוט עליה של מיליון איש. "

ע"פ סקרים שנעשו בשנים האחרונות, קרוב ל42% מקרב ציבור העולים מחבר העמים רוכש את המידע האקטואלי שלו בתקשורת בשפה הרוסית בלבד, וגם אלו שנחשפים לתקשורת השפה העברית מתעדכנים במקביל בתקשורת דוברת הרוסית בישראל ובעולם. מדובר בציבור של מעל לחצי מיליון דוברי רוסית החיים בישראל.

סשה וילנסקי, העורך האחרון של 'וסטי' (באדיבות המצולם)

"התפוצה היומיומית שלו הייתה מכובדת והיה ציבור רב שקרא אותו מיום ליום, אך גולת הכותרת שלו הייתה מוסף סוף השבוע שהיה יוצא מן הכלל, עם תחקירים מעמיקים, פרשנויות פוליטיות ועוד" ממשיך וילנסקי  "בסוף שנות ה90 תחילת שנות ה2000 התחילו להיווצר סכסוכים בין ידיעות אחרונות וקוזניצוב. בעיניי, בבסיס שלהם הייתה גזענות שלוותה בפרטרנליזם. פתאום החליטו שלא קוזניצוב צריך לנהל את העיתון, אלא מנכ"ל. אז במקום שהמנכ"ל התעסק בהיבט האדמינסטרטיבי התחיל שם מאבק על מי יוביל את הקו בין קוזניצוב למנכלי"ת, יוליה שמאנוב ברקוביץ'.

"בסופו של דבר, הוויכוח הוביל לפרישתו של קוזניצוב כי מערכת ידיעות תמכה בשמאנוב-ברקוביץ' שאחר כך עברה להיות המנכל"ית של ערוץ 9. משם התחיל סבב מתחלף של עורכים. צריך להבין, קוזניצוב היה איש מאוד חזק. הוא היה פרסונה. איש מאוד חכם, מאוד כוחני במובן הטוב של המילה. העיתונאים ראו בו מנהיג של העיתון. מדובר בבנאדם שישב בתא הנידונים למוות בברה"מ, מה כבר היה יכול להפחיד כזה בנאדם? שיצעקו עליו ב'ידיעות אחרונות'?"

שמו של אדוארד קוזניצוב, ממייסדיו של העיתון והעורך המיתולוגי שלו, חוזר רבות לאורך סיפורו של העיתון. קוזניצוב היה איש תקשורת עוד בברה"מ, ב1970 היה ממובילי 'מבצע חתונה', שם הקוד שניתן לניסיון חטיפתו של מטוס אזרחי ריק ביוני 1970 בעיר לנינגרד (כיום סנט פטרבורג) על-ידי קבוצת יהודים מסורבי עלייה, שכל רצונם היה להגיע לישראל ולהסב את תשומת לבה של הקהילה הבינלאומית למצוקתם של יהודי ברית-המועצות המבקשים לעלות. קוזניצוב נידון לעונש מוות, אך בעקבות לחץ בינלאומי הומר עונשו ל-15 שנות מאסר.

העיתון שהקים מפלגה

"וסטי היה מהתחלה מאוד פוליטי ומאוד ימני בהנהלת העורך האגדי של העיתון, אדוארד קוזניצוב" מספרת לדבר ראשון לילי גלילי, עיתונאית ומחברת הספר 'המיליון ששינה את המזרח התיכון' על העלייה מברה"מ לשעבר, "הוא דמות עם עוצמות אישיות אדירות ואידיאולוגיות ואיתם הוא גייס את העיתון לצרכים של הקהילה. ב94-95 התחיל דיבור על צורך בהקמת מפלגה, היה דיבור על ההתחלה שזה יהיה אנטולי שרנסקי שינהיג אותה, למרות שהוא לא רצה. קוזניצוב, שהיה קרוב אליו, היה בין אלו שלחצו עליו לבנות את המפלגה. מה שקרה אז ניתן לתאר כעיתון שמקים מפלגה ולא רק מבחינת הפרסום. כל הפגישות על הקמת המפלגה היו במטבח אצל קוזניצוב שראה בתפקיד של העיתון כמייצג הקהילה ולתקן את המדינה בכיוון שהוא ראה"

ראש הממשלה, שמעון פרס, מברך את אסיר ציון המשוחרר, אנטולי שרנסקי, בהגיעו לישראל, 1986 (צילום: נתי הרניק / לע"מ)

"צריך להבין שבהתחלה לא היו עיתונים רציניים בשפה הרוסית" ממשיכה לספר גלילי, "עם גל העלייה התחילו להיפתח עיתונים בטירוף, יש לך הכל ממקומונים וחינמונים עד לעיתונים יומיים, שבועונים, מגזינים ועוד. בשלב מסוים זה הגיע למעל ל100 פרסומים ברוסית – התחילו לראות בזה כעסק ולא רק כשליחות וצורך. עניין העסק נגמר די מהר ונשארו כמה עשרות עיתונים, אך הם היו עם שליחות".

תפקיד מלכד או מבדל

גלילי מוסיפה כי עיתונות מהגרים יכולה לשחק שני תפקידים – או תפקיד מלכד,כלומר שימור ועיצוב המסורת של המהגרים עם חיבור לערכים והנורמות של החברה אליה היגרו, או תפקיד מבדל – שמשמר את הזהות שלהם כקהילה נפרדת. לדעתה, 'ווסטי', שימש בתפקיד מבדל לאורך שנים ארוכות בכוונת מכוון, בעיקר שהוא נענה לצרכים של הפוליטיקאים הרוסים. "לפוליטיקה הרוסית יש זכות קיום רק אם לקהילה יש צרכים נבדלים והיא נבדלת – אחרת אין בהם צורך. לכן, העיתון חויב להדגיש את המבדל, על מנת לשמר גם את הפוליטיקה וגם את הקהילה. זה מובן אם מסתכלים על התקופה שהוא קם, הקהילה הייתה במצב איום, מכל הבחינות, תעסוקה ודיור ותחושות השפלה וכו', העיתון בהחלט ליבה את זה ונתן ביטוי לקולות הללו. למרות שהיו עוד עיתונים שעסקו בענייני השעה בקרב ציבור דוברי הרוסית, וסטי היה הסמל והמוביל כאשר אחוז הקוראים את וסטי מבין ציבור קוראי העיתונים ברוסית עמד על 25%"

לילי גלילי (באדיבות המצולמת)

"אחרי שקוזניצוב עזב התחילה תקופה לא פשוטה" מספר וילנסקי "תפוצת התקשורת האינטרנטית התחילה לגדול במהירות, קמו אתרי חדשות רבים ובינהם YNET. בנוסף לכך קמו אינסוף אתרים בשפה הרוסית – אנשים התחילו לקרוא פחות עיתונים ועברו לאט לאט לאינטרנט".

מוצר ייחודי או נוסטלגיה שעבר זמנה?

וילנסקי טוען שלמרות הדעה הרווחת, הצטמצמות קוראי העיתון לא נבעה בהכרח בגלל הזיהוי המיידי של קוראי הדפוס עם הדור המבוגר והפנסיונרים ושהמותג המודפס 'וסטי' המשיך להיות רלוונטי "חושבים שקהל מבוגר שלא יודע להשתמש באינטרנט, זה קהל היעד של העיתון – זו טעות. קהל היעד של העיתון זה אנשים שרוצים לקרוא את העיתון המודפס, ועולים חדשים שמגיעים לארץ, למרות שהם מכירים את האינטרנט. העיתון המודפס אפשר לקהל העולים לקבל תמונה רחבה של מה שקורה בארץ ואי אפשר להשוות את זה עם שום דבר. זו הייתה טעות לחשוב שזה עיתון רק לפנסיונרים. נכון, אנשים מבוגרים רגילים לקרוא עיתון. אבל למה היום, עם האינטרנט, ישראל היום, ידיעות אחרונות, הארץ, מקור ראשון ועוד פורחים? כי רק מבוגרים קוראים אותם? לא. הרי לא סוגרים את ידיעות אחרונות כי Ynet פורח. כולם אומרים שהפרינט הולך ונעלם, אבל אף אחד לא מזדרז לסגור את הפרינט – כי עיתון מודפס זה מותג בפני עצמו".

אל מול זאת טוענת אולגה וולפסון, בעלת משרד תקשורת שיווקית 'פרטיזן' המתמחה במגזר דוברי רוסית, שהביקורת על דעיכתו של העיתון לא יכולה שלא לא לעבור דרך פריזמת עליית עידן האינטרנט  "אין ספק ש'וסטי' הוא סוג של סמל של המגזר והעלייה הגדולה" אומרת וולפסון "הוא היה האורים והתומים של המגזר, עבר דרכו כל המידע, הפרסום והתוכן האפשריים. באותה תקופה משרדי פרסום קונבציונלי היו בפריחה, לא היו יותר מדי כלי תקשורת, לא הייתה טלויזיה, אינטרנט, פייסבוק ורוב הכסף  לפרסום הלך לעיתונות ולרדיו. אבל יש מגמה עולמית לכיוון הדיגיטל, זה לא משהו שקרה ספציפית ל'ווסטי' או למגזר הרוסי בארץ. לקרוא עיתון, למרות שיש בזה קסם מסוים, זו מחלת העבר. לדעתי זה עניין טבעי"

"כבר ב-2008 עשו סקרים אינטרנטיים שחזו שהעיתונאות הרוסית תחזיק מקסימום עשור – וזה בדיוק מה שקרה" ממשיכה גלילי" אפשר לדמיין מישהו בן 30 שגר 25 שנה בארץ שיקרא את עיתון וסטי? אין סיכוי. גם עולים ילכו היום דבר ראשון לאינטרנט. צריך להגיד אבל שהעיתון ישתנה. העיתונים הראשונים שהודפסו בארץ היו דפים ארוכים ארוכים של מלל רב בלי תמונות – הבסיס לזה היה ככל הנראה סובייטי, אבל המצב השתנה."

וילנסקי טוען שלמרות השינויים מסביב, הסיפור של 'וסטי' היה יכול להסתיים אחרת – ומפנה את האצבע המאשימה למו"ל – ידיעות אחרונות. "הבעיה הייתה שאף אחד לא התעסק באיך להפיץ את העיתון, זה לא עניין אף אחד ולא רצו להשקיע בזה" טוען וילנסקי "לפני שנתיים לעיתון לא הייתה גרסה אינטרנטית, וכולם ידעו שווסטי הוא הבן החורג של ידיעות אחרונות. כשגייסו אותי למערכת דיברתי עם המנכלי"ת, יעל אדמוני, ונשאלתי לדעתי מה צריך לעשות. הצעתי לסגור את העיתון היומי כדי לפתוח אתר אינטרנטי ולתת פוש לעיתון סופשבוע. אני שחזרתי את מערך התחקירים והמאמרים העיתונאיים, ולא סתם תרגומים מידיעות אחרונות ו Ynet"

מהלך ההבראה של וילנסקי נועד להציב מחדש את העיתון בזירת התקשורת דוברת הרוסית. העיתון היומי נסגר ובמקומו המערכת התעסקה בלייצר מוסף סוף שבוע יוקרתי המשתרע על מעל ל80 עמודים מלא בתוכן אקטואלי, תחקירים פרשנויות בנושאים פוליטיים אך גם בדיונים על תרבות, אומנות, פנאי וכו'. "הפכנו לעיתון עצמאי, שעובד עם תקציב משלו וגיוס אנשים משלו. אני גייסתי את העיתונאים הכי טובים בשוק מקצוות התקשורת בלי תמריצים כספיים גדולים בעיקר בשביל לייצר עיתון איכותי שהתכתב עם אתר האינטרנט והחליף חומרים אחד עם השני."

לטענת וילנסקי, הנהלת 'ידיעות' לא היתה מעוניינת לקדם, להרחיב ולהעשיר את העיתון. "האנשים שהיו אמונים לקדם את העיתון ישבו על הכסאות שלהם, למה להם לרוץ ולחפש ספונסרים ומשקיעים ומפרסמים לאתר ולעיתון", הוא אומר בציניות, "עד היום אני נתקל בהלם מכל מה שהיה, ואני לא מתבייש להגיד את זה: זו תוצאה של גזענות ופטרנליזם של מערכת ידיעות אחרונות. כשעברנו לבניין המפואר בראשון לציון, פתאום עיתון וסטי הפך להיות תחת גג ידיעות תקשורת – שהיא בכלל רשת מקומונים ווסטי קוטלג כמקומון בשפה הרוסית. למה? השד יודע. אני 28 שנה בארץ ו-27 שנה עוסק בעיתונאות ישראלית – אני מתיימר להגיד שאני קצת מכיר את המדיה והשטח. הייתי מנהל מחלקת חדשות בשפה הרוסית בחברת החדשות, ומעולם לא התערבו בהחלטות שלי – אם נותנים לעורך הראשי אמון לקדם דברים, אז תן לו אמון. כאן אני נתקלתי בחוסר אמון טוטאלי, כאילו אני טירון שירד אתמול מהמטוס עם כובע פרווה ופסנתר ביד ולא יודע לא איך עושים עיתון, מה זו ישראל ומי קהל היעד שלי".

וילנסקי מציין שבתחילת עבודתו הרגיש שהוא שהעיתון עולה על מסלול התקדמות, אך לטענתו, עם הזמן עלתה התחושה שהנהגת העיתון אינה מבקשת להשקיע בו את ההשקעה הנדרשת, ואף הפריעה לעבודתו. "לא חלמתי שאהיה העורך של עיתון וסטי, זה היה כבוד גדול. הבעיה התחילה כשהתחילו להתערב לי בתכנים. היה פיקוח בלתי נפסק. ואני שאלתי את עצמי האם אני עורך ראשי, או מבצע פקודות?

"החצי השני של הבעיה", מוסיף וילנסקי, "זה הקידום של האתר והעיתון. פרסום ותוכן אלו דברים שהולכים ביחד… בשנה הראשונה ניסיתי להבין למה אנחנו לא מקדמים את האתר באופן רציני והכלי היחיד שדרכו קידמו את האתר היה הפייסבוק. כששאלתי לכך אמרו לי שזה כי לא היה לנו מספיק טראפיק.. ואני אמרתי בואו נקדם את האתר: שלטי חוצות, פרזנטציות – להקים מערך פרסום רציני באתרים ועיתונים אחרים ולי אמרו לא, עד שנגיע לכמות מסוימת של כניסות זה לא יקודם. וכשביקשתי לקדם דברים ואמרתי 'בואו ננסה', הסבירו לי למה אי אפשר לעשות את זה. זה הגיע למצב שבו באחד הישיבות טרקתי את הדלת ואמרתי שאם חושבים שאני לא מבין במסחר ושיווק אין לי מה לעשות בישיבות האלו."

משרדי מערכת העיתון 'ווסטי' לקראת סגירתו (ללא קרדיט)

נשמע שמדובר פה במהלך שמבקש שהעיתון לא ימשיך. אני אומר לוילנסקי. "נכון, מדובר פה במדיניות כושלת, חוסר רגש מוחלט כלפי העיתון. אז יש עיתון? יופי. אין? לא נורא. מה הרוסים האלו מסתובבים לנו בין הרגליים, זו הייתה התחושה. יש 1001 שיטות שבהם ניתן היה לשנות ולקדם את העיתון. האם העיתון לא מצדיק את עצמו בואו נוריד את המסופים, נשנה את הגודל, נוריד עלות או אפילו נחלק חינם ונעשה ממנו ישראל היום – הייתי מעדיף הכל כדי שהעיתון יהיה קיים. יש היום עיתונים ברוסית שהם נפוצים אבל הם כמה רמות מתחת לוסטי.. לנו במערכת של העיתון שהוא מספר אחת ברוסית במדינה היו שישה אנשים כולל אני, וזה עיתון שהתחיל ממאה איש. על זה, במרץ לפני שנה גזרו את השכר הסופרים של העיתון ואמרו ששכר הסופרים נשאר באתר. אני לא הסכמתי לזה ואמרתי שאני מתפטר, המנכ"לית, יעל אדמוני, ביקשה שאשאר כדי שננסה להציל את העיתון, ובכל מקרה אמשיך לעבוד ולקדם את האתר.

"אמרו לי – המו"ל לא רוצה להמשיך כי מפסידים כסף, וזהו"

מהלך הסגירה התנהל בהנחתה מלמעלה. "לפני חודשיים, ביום ראשון במקום ישיבת מערכת נקראתי אליה והודיע לי שסוגרים את העיתון ב31 לדצמבר. איך סוגרים, מה סוגרים? המו"ל לא רוצה להמשיך כי מפסידים כסף וזהו. כששאלתי מה איתי ועם הצוות שלי הודיעו לי שגם אנחנו הולכים. קראו לי לגייס צוות, להקים אתר ולהעמיד מחדש עיתון, והיום 'הכושי עשה את שלו והכושי יכול ללכת' – ככה זה נשמע. מתוך שישה עובדים שפוטרו 4 שנתיים-שלוש לפני הפנסיה, אנשים שכל חייהם זו העיתונות. 22 שנה עבדו בעיתון. מה הם יעשו עכשיו? פשוט זרקו אותם" אומר וילנסקי בעצב.

כחלק מהמאמצים להציל את 'ווסטי', מספרת שרת הקליטה לשעבר לנדבר על התכנסות דחופה של ועדת הקליטה והעלייה כדי לדון באפשרות להציל את גרסת הדפוס של העיתון. מנכ"ל וסטי, ינון אנגל, הסביר בוועדה כי ההחלטה לסגור את מהדורת הדפוס היא דעיכתו האיטית של העיתון  והציעה אפשרות של תעדוף הפרסומים הממשלתיים בתקשורת לעיתון וסטי – מהלך שלא צלח לבסוף. "ניסינו לבדוק אם קונצרן ידיעות אחרונות יכול לעשות משהו כדי להציל את העיתון, אבל זה לא קרה. זה עסק פרטי שמנהל את עצמו כפי שהוא מנהל על פי החוקים שלו. הם אמרו שצריך לחזק את ידיעות אחרונות ואת המשפחות של העיתונאים דוברי העברית, והפקירו את העיתון לציבור הרוסי. ואני רואה שאף אחד לא מתחשב לא בשפה ולא ברמה של העיתון. עד כמה שהבנו מהמנכ"ל מהישיבה בוועדה זה שהוא דואג לעיתונאים דוברי העברית, ולכן אני שואלת: ומה עם העיתונאים שפוטרו והמשפחות שלהם? זה מאוד חבל."

שרת הקליטה סופה לנדבר במצעד לכבוד 70 שנה ליום הניצחון עם וטרנים (צילום: נתי שוחט/ פלאש 90).

"שני הצדדים אשמים, וציבור גדול נשאר ללא עיתון"

"בסגירת וסטי היו שני צדדים אשמים" מספר פבל מרגוליאן, שדרן ועיתונאי בתחנת הרדיו הישראלית בשפה רוסית פרבויה רדיו (מרוסית: רדיו ראשון)  "הנהלת ידיעות אחרונות ראתה מה הולך עם העיתון, שהוא מתכווץ ומתכווץ מבחינת התפוצה שלו אך המשיכו להדפיס אותו באותה המתכונת כפי שהוא היה לפני עשור. כל העיתונים התכווצו, זו תופעה עולמית. אבל עיתון חלש המכוון לאוכלוסיה מסוימת הוא חלש כפליים. אך ידיעות אחרונות המשיכו להדפיס עיתון באותה מתכונת שהוא היה. הם סגרו עיתון יומי ונשאר רק עיתון סופ"ש עבה ב-15 שח כאשר הקורא הממוצע של העיתון נשאר ברמה סוציואקונומית נמוכה, מדובר בעיקר באנשים מבוגרים שבשבילם זה יקר, במקביל לכך אנשים מתחת לגיל 50 זלגו מהר לאינטרנט. ההנהלה הייתה צריכה לעשות משהו עם זה; אולי להקטין את נפח עיתון, אולי להוריד מחיר – אבל לא עשו שום דבר. הם ראו עיתון גוסס ולא חיפשו פתרונות."

"במערכת העיתון גם לא עשו שום דבר, אם מספרים שניסו להגיד משהו, להתווכח וכו. זה לא קרה. הם המשיכו באותה מתכונת של לפני עשר שנים. מדובר באנשים שרגילים לעיתון שמרני, היה צריך לשנות משהו מבפנים ולא עשו אותו. העיתון היחיד, פלוס מינוס רציני, שנשאר היום בשוק זה נובסטי (מרוסית: חדשות ד.ט) וציבור גדול, בעיקר של פנסיונרים, נשאר בגדול ללא עיתון. וסטי היה עיתון מוביל בתקשורת הרוסית 20 שנה – ולחסל אותו לגמרי זה צעד שאני פשוט לא מבין. זה דבר שהוא כואב לאנשי תקשורת ולציבור דובר הרוסית בכלל. למיטב הבנתי גם ידיעות אחרונות לא רצו לעשות שום דבר כדי להציל את העיתון, הם רצו לסגור אותו וסגרו אותו. הם חושבים שיש להם אתר וזה מספיק – אבל מבחינתי זה לא מספיק. המון אנשים מבוגרים כל החיים קראו עיתון ורצו להמשיך – אבל אני מניח שבידיעות חושבים רק ביזנס  ואולי עוד משהו – כי יש מקום לעיתון, אולי קטן, אבל איכותי בשוק הרוסי. אני משוכנע בזה"

עולים קשישים במרכז קליטה. צילום: מרים אלסטר / פלאש 90

 

במקום עיתון מודפס, רשתות חברתיות ברוסית

איך תשפיע סגירת 'ווסטי' המודפס על התקשורת בשפה הרוסית בישראל? וולפסון מציירת תמונה מורכבת. "אני רואה במשך 15 שנה איך הזירה התקשורתית בשפה הרוסית מתנהגת ומתפתחת, המגמות הם מטורפות. יש מעבר משוק מצומצם ומרוכז מאוד וממוקד מאוד בו עוגת הפרסום התמקדה בעיתון אחד ותחנת רדיו אחת וזה הלך והתרחב יותר ויותר. נפתחו עשרות עיתונים, תחנות רדיו, נפתח ערוץ 9. התפתח שוק תחרותי ששינה את הרגלי צריכת התקשורת. בחמשת השנים האחרונות חלה תפנית ועולים כל שנה בממוצע 15 אלף עולים מברה"מ ואנו רואים לחלוטין שמדובר באנשים אחרים – זו לא העלייה של שנות ה90, הם צורכים את המידע בצורה אחרת. הקהילה דוברת הרוסית מונה 300 מיליון איש ברחבי העולם כאשר לרבים יש חברים וקרובים בארצות רבות והתקשורת ביניהם מתקיימת במרחב הדיגיטלי. יש לי חברה בניו יורק ומשפחה בגרמניה, ואחות בקנדה וחברים ברוסיה וכו' מי שאמצו את השימוש באינטרנט הכי מהר בארץ היו דוברי הרוסית, גם בגלל הרקע הטכנלוגי וגם כי זה כלי שעוזר לנו לשמור על קשר ולהתעדכן במה שקורה בכל מקום בעולם, דבר שקשה לקבל היום מעיתון או אפילו מטלוויזיה"

"בנוסף לכך, בשנים האחרונות התחילו להתפתח הרבה אתרי תוכן דיגיטליים שמתעסקים בנישות מסוימות. התפתח אתר כלכלי, ואתרים של לייף סטייל וזירות בלוגרים. וגם וסטי פנו לשם, הם פתחו אתר לעיתון ואתר למגזין שלהם ולשם הם מגייסים פרסומות. העוגה הפרסומית מתחלקת בצורה שונה, עיתונים בקושי מקבלים משהו ומדובר בעסק, וכאשר בעסק משהו מביא לך רק הפסדים אתה סוגר אותו. לדעתי זו החלטה נבונה להמשיך להשקיע באינטרנט ולהביא את העיתון לגרסה דיגיטלית – כל העולם הולך לזה ולא צריך לראות בזה משהו מפתיע, זה לא משהו שפתאום קרה לוסטי. העולם הפך להרבה יותר מיידי והדפוס לא מצליח לספק את הצורך של המידיות"

"היעד שהוצב היה לאפשר לקהילה להשתתף בהחלטות הגדולות והוא מומש"

"העיתונות הרוסית הייתה מגויסת במובן המדיני, הפנים פוליטי, היחס למגזר הקולט וכו" מוסיפה גלילי "וסטי נתן ביטוי עצום לכאבים והתחלואים של הקליטה ובעיקר הכלים של הקליטה. זה דבר מאוד טבעי בתקופה של בניין האומה, בהמון מובנים כמו שזה היה פה בתקופת הקמת המדינה – כל העיתונות הייתה מגויסת. שם היא הייתה מגויסת לבנייתה של קהילה ולא מדינה אבל הצורה, המידה והאופן זהים"

"העיתונות דוברת הרוסית הייתה תמיד בקשיים כלכליים, מההתחלה שמעריב היו הבעלים ודרך כל הגלגולים לא ראו בה יותר מנספח צד שלא היו מביטים מה קורה בו. היא גם הייתה גזענית באופן מובהק ורק ימנית. קוזניצוב טען שהוא לא מוצא כתבים שמאלנים מוכשרים בקהילה, וגם בהקשר של הגזענות, הוא ציין שהקהילה היא גזענית והוא כותב ברוחה של הקהילה. 'הרי בסוף אני רוצה שיקראו את העיתון', הוא היה אומר."

"המהלך הכי משמעותי של העיתון הייתה הקמת מפלגה שכוונתה להשפיע על כל החברה הישראלית ולא רק על הקהילה. היעד שהוצב היה לאפשר לקהילה להשתתף בהחלטות הגדולות והוא מומש. עם הקמת ישראל בעלייה ואח"כ ליברמן, בתהליכים שהעיתונות החלה להוביל ובראשם וסטי – אכן הקהילה התחילה להשפיע על סדר היום בישראל. היום תראה את מיקומם של אדלשטיין, אלקין וליברמן ועוד – הם בתפקידי מפתח וזה התחיל שם, בוסטי. קוזנצוב העמיד את הדמויות הללו וכתב עליהם, צריך להבין שרבים שהגיעו לארץ כלל לא ידעו מי זה שרנסקי ולמדו עליו פה. היה צריך לשווק אותו ואת הפורום הציוני שהוא הקים."

"אין לי טענה לעיתון בהקשר האידיאולוגי שלו" מסכמת גלילי "העיתון שירת צורך מסוים וקידם יעד מוגדר וגלוי שלא נעשה בסתר – בנו קהילה, אח"כ בנו מפלגה וגמרו את תפקידם ההיסטורי. פעם קוזניצוב אמר לי שהוא תפס באופן לא נכון את העיתון, כלומר בגישה של לנין על עיתון שמשרת תהליכים פוליטיים וכו, והייתה טעות בלהעמיד את העיתון כל כך להקמתה ושירותה של המפלגה. זו הייתה חרטה עיתונאית כזו אבל היא לא שינתה את זה שזה נעשה בדעה צלולה בכוונתו והשפעתו"

"אפשר להגיד שהמטרה הפוליטית של העיתון בהמון מובנים הושגה, ובד בבד עם ההתקדמות האדירה של העיתון בגודל, המוספים והתכנים מספר הקוראים הפוטנציאלי רק התדלדל", מסכמת גלילי, "תוסיף על זה את זה שהקהילה הרוסית בארץ בנתה ב-15 שנים האחרונות קהילת תקשורת טרנס לאומית שלא מסתפקת רק בעיתונות מקומית ורוצה לדבר עם עשרות מיליוני אנשים ברחבי העולם בשפה הרוסית."

"מבחינת ידיעות אחרונות ווסטי לא נסגר אלא עבר לאינטרנט, אבל אלו מדיות שונות  לחלוטין" מסכם וילנסקי "זו שאלה לאן האתר יתפתח, לא חסרים היום אתרי חדשות ברוסית בארץ וצריך למצוא מדיניות ואסטרטגיה כדי לא לחקות עוד אתרים אחרים, כי זה מה שכולם עושים, אחד מחקה את השני. צריך למצוא דרך מקורית כדי לקדם את האתר ובעיניי זה לא עומד היום בראש סדר העדיפויות של מי שמוביל את האתר של וסטי. אני מקווה שלמותג האינטרנט יהיה עתיד, אני מקווה שיצליחו לכוון אותו להיות שווה למותג המפואר של וסטי אך מקביל לכך יש לי חששות כי לפי ראות עיניי, ואולי אני טועה, במדיניות הנוכחית אין נכונות לעשות מזה משהו – לפחות לבינתיים.  אולי בעתיד זה ישתנה."

*

תגובת "ידיעות אחרונות" לטענות המועלות בכתבה לא נמסרה עד למועד פרסומה.

כתיבת תגובה

שם *
אימייל *
אתר