מעו"סיות עד מאבטחים: כך הצליחו האיגודים לשפר את מצב העובדים בעולם עבודה משתנה

שוק העבודה העולמי והישראלי משתנה כל הזמן. והתחזיות המנבאות את עתיד העבודה מתייחסות לשינויים הרבים שעוד עשויים להתרחש – מאיכות העבודה, שעות העבודה וסוג העבודה, דרך תהליכי אוטומציה, פלטפורמות עבודה שמערערות את יחסי העובד-מעביד, ותהליכי מיקור חוץ.

הכנס השנתי ה-45 של האגודה הישראלית לחקר יחסי העבודה שהתקיים אתמול (רביעי), התמקד בשאלה "כיצד ניתן להסדיר יחסי עבודה בשוק העבודה המשתנה?". אורלי ביטי, מנכ"לית העמותה, הזמינה את המשתתפים בכנס לבחון מקרים שונים שהתקיימו בענפי עבודה שונים בישראל, וללמוד מהם על המגמות המשפיעות על שוק העבודה. הדוגמאות שהוצגו: הסדרת ענף השמירה והניקיון, צו ההרחבה של העובדים הסוציאליים במכרזים ממשלתיים, פרילנסרים בקולנוע ובטלוויזיה, וצו ההרחבה של מנופאים בענף הבניין. סיפורים אלו מדגימים כיצד גם בעולם העבודה המשתנה ניתן לבצע ארגון והסדרה קיבוציים.

יו"ר האגודה הישראלית לחקר יחסי העבודה, עו"ד אורלי ביטי. (צילום: יעל אלנתן)

ענף השמירה והניקיון – כשהסטנדרט הוא "חלש"

שי בירן, סמנכ"ל כלכלה בהסתדרות, הציג את ההסדרים בענף השמירה והניקיון כביטוי להתמודדות עם הסדרה ענפית בעולם משתנה. לדבריו, תחת האתגרים של חילופי מעסיקים תכופים, מעסיק לא ברור והגברת כוחם של גורמים שאינם המעסיק הישיר, שורה של צעדים משמעותיים הצליחו לשפר את מצב העובדים בענף שהיה ב'מירוץ לתחתית' – מצב בו המחיר או השכר הנמוך ביותר מנצח.

לפי בירן, נקודת הציון הראשונה בענף השמירה והנקיון היא צו ההרחבה להסכם של ההסתדרות והמעסיקים בענף השמירה מ-2008, שייצר סטנדרט ענפי בניסיון לקבוע שכר בסיסי. נקודת הציון השנייה היא החוק המהפכני שנחקק ב-2011 להגברת אכיפה של דיני עבודה, ואפשר לעובד לתבוע מזמין שירות, לדרוש שקיפות במרכיבי המכרז ולוודא כי הוא מכסה את שכר העובדים. "מצב זה יצר מהפכה של ממש, כאשר מזמיני השירות החלו לעדכן את המכרזים, למרות שהסטנדרט נשאר נמוך."

נקודת ציון נוספת קיבלה רוח גבית מהמחאה החברתית ב-2011, בעקבותיה יצאה ההסתדרות למאבק למען עובדי הקבלן – רבים מהם עובדי שמירה ונקיון. ההסתדרות הכריזה על סכסוך עבודה כללי במשק שכלל גם שביתת הזדהות בת חצי יום, ובעקבותיו נחתם ב-2012 'הסכם עובדי הקבלן' ששיפר את תנאיהם של עובדי השמירה והנקיון המועסקים בשירות המדינה. "ההסכם כלל שיפור זכויות דרמטי מעל שכר המינימום, טייסים אוטומטיים המצמידים זכויות שונות להסכמים עתידיים ועדכונים בשירות המדינה, שיפור מנגנוני האכיפה הפנימית, והתחייבות לחייב את הגופים הציבוריים להכליל את אותו סטנדרט."

נקודות ציון נוספות עליהן הצביע בירן הן חקיקת צו הרחבה מסוג חדש על ידי שר האוצר, שמאפשר להרחיב זכויות עובדי קבלן שנקבעו אצל המדינה כמזמין אל מרבית המגזר הציבורי, צו הרחבה בענף הניקיון המשווה את הסטנדרט של תנאי העובדים בשוק הפרטי עם השוק הציבורי, וצו הרחבה בענף השמירה "שמיישר בשינויים מסוימים את המגזר הפרטי עם הציבורי".

סמנכ"ל כלכלה בהסתדרות שי בירן. (צילום: יעל אלנתן)

"שוק הניקיון והשמירה רחש וגעש בשנים האחרונות", אמר בירן, "ממצב בו עובדים לא ידעו מי מעסיק אותם והיו נטולי זכויות והגנה למצב בו השוק מוסדר בצווי הרחבה." הוא הוסיף כי "עוד יש דרך לעבור ויש מה לשפר, אבל זאת דוגמה לאיך שוק שארגונו באופן קיבוצי נראה בלתי אפשרי, עבר להיות מקום בו העובד מוגן בצווי הרחבה. מה שהתאים לקולקטיב בתחילת המאה ה-20 לא מתאים למאה ה-21, אנחנו יכולים וצריכים לייצר כלים חדשים. הפעולה הקולקטיבית על בסיס מקום העבודה עדיפה, והיכן שהסטנדרט הזה חלש – צווי הרחבה הם כלים משלימים ותומכים, והיכן שהם לא מספיקים צריך דרך שלישית".

הסכם ייחודי לעובדים הסוציאלים – החזון הוא הפסקת ההפרטה

יו"ר איגוד העובדים הסוציאליים ענבל חרמוני, סיפרה על תהליכי ההתאגדות וההסדרה הקיבוצית של העובדים הסוציאליים בשנים האחרונות, בתוך שוק משתנה שבו אין ארגון מעסיקים איתו ניתן להסדיר את הענף. את תחילת הדרך תיארה כתגובת נגד למשטר ההפרטה. לדבריה, בשנת 2007 40% מהעובדים הסוציאליים לא היו מאוגדים. באותה תקופה קמו מספר התארגנויות כדי לתת ביטוי לאותם עובדים, שהיוו לדבריה "התעוררות מאוחרת". כשתיארה את נזקי ההפרטה לענף הסבירה כי "להפרטה יש נזקים הפוגעים בזכויות העובדים, יוצרים תחלופה גבוהה של עובדים, והיא פוגעת במקצועיות ושימור הידע הארגוני", התקצוב החסר בענף מקטין את היכולת לשלם לעובדים שכר ראוי, וגוזר גם פיקוח שאינו מספק. כל אלו מהווים התנערות של המדינה מאחריותה לשירותים שהיא מעניקה לאזרחיה ולעובדים המספקים אותם.

חרמוני תיארה כיצד למרות הקשיים בענף, הצליחו האיגוד וההסתדרות במהלך העשור האחרון להגיע למצב בו רוב העובדים הסוציאליים מוגנים בצו הרחבה, ותנאיהם מוסדרים בהסכם קיבוצי. הנסיון לשנות את המצב החל בשנת 2010, במו"מ בין איגוד העובדים הסוציאליים לאוצר על הסכמי השכר של העובדים הסוציאליים בשירות המדינה. אחת הדרישות שהוצבו אז היתה צו הרחבה, שישווה את תנאי העבודה של עו"סים בחברות ובעמותות המעניקות שירותים למדינה באמצעות מכרזים, לתנאי העבודה של עו"סים המועסקים ישירות על ידי המדינה. "המטרה היתה לשמור על זכויות העובדים, ליצור סולידריות, להקטין את אינטרס המדינה בהפרטת שירותים, וכדי לשמור על כוח האדם."

יו"ר איגוד העובדים הסוציאליים ענבל חרמוני בהפגנה בירושלים, אפריל 2019. (צילום: איגוד העובדים הסוציאליים)

באפריל 2011 סיכמו העו"סים והאוצר על סעיף היסטורי שקבע שכר מינימום ענפי לעו"סים המועסקים במקומות מופרטים. לדבריה של חרמוני, הסעיף נקבע בהוראת החשב הכללי ולא עוגן בחוק, וחל על העובדים הסוציאליים בפרופיל מסוים – עובד מעל חמש שנים עם משכורת כניסה של 7,200 שקלים.

בשנת 2015, כחלק מהסכם של שר האוצר כחלון ויו"ר ההסתדרות דאז אבי ניסנקורן שהמשיך את הסכם עובדי הקבלן מ-2012, נוספו שני סעיפים משמעותיים: קליטה להעסקה ישירה של 800 עו"סים ברשויות ו-300 בבתי החולים. עובדים כתף אל כתף נקלטו כעובדי מדינה. במרץ 2017 אחרי מאבק של עשור נחתם צו ההרחבה".

לדבריה של חרמוני, למרות ההישגים המשמעותיים שתוארו, המצב עודנו מאתגר, דבר שמתבטא גם באופן היישום: "אין ארגון מעסיקים. ישנה עבודה מול הרבה מעסיקים מופרדים, כאשר העובדים מפוזרים באלפי מסגרות." היא הוסיפה כי "אתגר מרכזי הוא סל השיקום בבריאות הנפש" והסבירה כי משרד הבריאות לא הכיר בכך שצו ההרחבה צריך להכיר בעובדים שאותם הוא מפריט. לבסוף הכיר בכך המשרד בספטמבר 2018 בשל קושי למצוא עובדים. אתגר נוסף עמו מתמודדים העובדים הסוציאליים הינו תקצוב העו"סים במכרזים, כאשר גם כיום לא כל העו"סים בשירותים המופרטים נמצאים תחת צו ההרחבה.

האתגרים הבאים לדבריה הם יישומו המלא של הצו בכלל המספרים, והרחבתו על סקטורים נוספים עם חזון של הפסקת ההפרטה והלאמת השירותים החברתיים. לצד למרות האתגרים חרמוני כינתה את הצו כ"חלוצי במגזר הציבורי" והוסיפה כי "החזון הוא יישום מלא שלו בכל המשרדים הרלוונטים והרחבתו על סקטורים נוספים". חרמוני הוסיפה שהחזון הגדול של איגוד העובדים הסוציאליים הוא הפסקת ההפרטה והלאמת השירותים החברתיים.

השחקנים מתארגנים – מפרילנסרים עניים לעובדים עם זכויות

ארגון האמנים הגדול בישראל – שח"מ, מונה כ-2,400 שחקנים ושחקניות, כאשר לצד העוסקים העצמאיים החברים בו ישנם כ-200 שכירים. מדובר בארגון היציג של הקאמרי, הבימה, גשר, ידיישפיל באר שבע וחיפה. הארגון מבצע הסכמי גג בתחום הקולנוע, הטלוויזיה והתאטראות. מאמציו של ארגון שח"מ מביאים את עקרון הפעולה הקיבוצי גם לשדה בו אין היסטוריה קיבוצית חזקה.

מנכ"ל הארגון אורי רשטיק סיפר כיצד הניסיון לקיים ארגון עובדים בתחום האומנות נראה כיום. "בתחום הקולנוע והטלוויזיה הגענו להישג בתיקון צו הביטוח הלאומי שעבר בפברואר 2016, והוא קובע שאמן מבצע שנשכר ללמעלה מחמש עבודות מוגדר כעובד ועל המעסיק להעניק לו זכויות סוציאליות של עובד כמו למשל הפרשת סכום כסף לביטוח הלאומי. זה הישג גדול מאוד". רשטיק סיפר כי בעולם התיאטראות מתקיימת מאז שנת 2000 תופעה בה אופן ההעסקה של עצמאים דרך הוצאת חשבוניות "זולג" גם להעסקתם של שחקנים שאינם מוגדרים כטאלנטים ושאינם גובים סכומים גבוהים עבור הופעתם. "יש קיצוץ בתקציבי התרבות וזליגת מעמד הפרילנס מטאלנטים לשחקנים מן השורה. במקביל, יש העלמות של ההסכמים הקיבוציים בתחום."

רשטיק הסביר כי לאחר עבודה מאומצת של שח"מ מול משרד התרבות חתמה שרת התרבות מירי רגב על הענקת תמריץ לכל מוסד שייתן זכויות סוציאליות לאומניו. "התמריץ יינתן לכל תאטרון שיעשה זאת וזה יתוקצב מאלו שלא יעשו זאת", הסביר רשטיק והציג ציטוט של רגב שאמרה כי יש לתקן את המצב בו אמנים מגיעים לחרפת רעב. הלחץ הארגוני ששח"מ הובילו הביא באופן עקיף לשיפור בזכויות העובדים בתחום, ומדגים כיצד בשימוש בכלים של משא ומתן קיבוצי ניתן להגיע להישגים משמעותיים גם במציאות קשה.

אורי רשטיק, מנכ'ל שח"ם – איגוד השחקנים בישראל. (צילום: יעל אלנתן)

הסכם המנופאים – דגש על בטיחות

המנופאים חתמו על הסכם קיבוצי ייחודי עבורם ובמקביל עומלים ונאבקים על הסדרת הענף והמלחמה בעבריינות מסכנת החיים הפושה בו.

אורי רובין, יו"ר התאחדות בוני הארץ, ודן ורשבסקי, יו"ר איגוד המנופאים, הציגו כל אחד בתורו את סיפורו הייחודי של הסכם המנופאים. להבדיל מהסכמים קיבוציים אחרים, כמחצית ההסכם עוסק בכלל בענייני בטיחות והסדרת הענף. זוהי דוגמה ייחודית לאופן בו ארגון העובדים מתמודד הלכה למעשה עם מציאות פרוצה בה כמחצית מתאונות העבודה בענף הבניין קשורות במנוף.

אורי רובין יו"ר התאחדות בוני הארץ. (צילום: יעל אלנתן)

רובין הסביר כי צורת ההעסקה של קבלני המשנה בענף הבניה מייצרת עבודה לא חוקית, והאחריות על הקבלנים והמעסיק מתחילה להיטשטש. בנוסף, ישנה בעייתיות באופן בו משולם השכר כאשר בפעמים רבות רקח ניתן באופן חוקי, וחלקו באופן שאינו חוקי. "אחד האתגרים הוא לעשות משא ומתן על העסקה חוקית" הסביר. "זו דוגמה להסכם קיבוצי מיוחד ושונה. נגענו במשהו שלא הצלחנו לגעת בו בהסכם הבטיחות, בסעיפים של בטיחות וטכנולוגיה".

על תחום הטכנולוגיה סיפר רובין כי הוא משפיע ומשנה את הענף כיום. "בעולם הטכנולוגי היום אין סיבה שמנופאי יעלה ל-60 מטר גובה. זה צריך להיות טכנולוגי. יש פטנטים חדשניים. עכשיו פיתחו קסדה עם חיישן שמודיע למעסיק אם עובד הוריד את הקסדה ליותר מ-10 שניות. התראה על רתמות שנפתחות, רחפנים שיכולים להראות תקלות בטיחות בגובה. חייבים לגייס את הטכנולוגיה לטובת האנשים. אנחנו יכולים להכניס את זה להסכמים הקיבוציים."

ורשבסקי הסביר כי "מבנה ההעסקה בענף בעייתי והוא כולו תוצאה של כוח אדם. 25% מהמנופאים מועסקים בהעסקה ישירה, 75% מהמנופאים מועסקים דרך חברות אחרות. בענף המנופאי עובד ישיר הוא מנופאי חזק ששומר על הבטיחות ואת זה לא רוצים. מעדיפים מנופאי בשחור."

דן ורשבסקי יו"ר ועד מנופאים ארצי בכינוס ההסתדרות לקראת השביתה במשק 1 בנובמבר (צילום: אורן כהן דוברות ההסתדרות)

ורשבסקי דיבר על בעיה נוספת הנוגעת לזהות החברות המעסיקות. "כל חצי שנה משנים את השם של החברה. אני מקבל חצי כסף בתלוש וכל השאר במעטפה על שעות נוספות שמסתירים. עד 2015 מי שהיה פותח את הפה היה מפוטר. היו הלנות שכר ואי-תנאים". באוקטובר 2015 המנופאים החליטו להתאגד כיחידת מיקוח משל עצמם. "זה לא מפעל אחד וקשה לאסוף את העובדים, אבל הצלחנו לקום כגוף ולהתארגן ב-2016. פנינו לארגון בוני הארץ והתחיל משא ומתן קשה. אנחנו יודעים שבמשכורת טובה אפשר לסדר את הענף."

ורשבסקי התייחס גם הוא לפן הבטיחותי ואמר: "אנחנו ההסכם היחיד שחלקו הגדול זה בטיחות. נעשתה הסדרה ענפית ושיפור השכר. בשנה שעברה אבי ניסנקורן (יו"ר ההסתדרות לשעבר, י.א) הכריז על סכסוך עבודה כדי לסדר את הבטיחות בענף הבניין וזה היה צעד משלים, אבל יש עוד דרך".

לבסוף תיאר ורשבסקי את מאפייני המקצוע: "אני כמנופאי עובד 300 שעות בחודש. זה לא משכורת גבוהה, עובדים לבד מול הלחץ של הקבלנים לעבודה מהירה. מתוך 22 הרוגים השנה בענף הבניה, 11 מהם קשורים במנוף. התקווה שלי היא שהאירועים האחרונים לא יחזרו. כסף הוא הגורם שמונע את הבטיחות באתר. זה רק כסף."

כתיבת תגובה

שם *
אימייל *
אתר