משרדי הממשלה מתווכחים, והציבור משלם מכיסו על התייקרות החשמל בגלל המלחמה באוקראינה

פנלים סולאריים על מאגר מים ברמת הגולן. הפיגור בעמידה ביעדי האנרגיות המתחדשות צפוי רק לגבור (צילום: ארז רביב)

קצב ההתקנות יורד, מחיר הפנלים והסוללות עולה והסיכוי להדביק את הפערים באנרגיות מתחדשות נראה קלוש. רשות החשמל לא מעדכנת את המדיניות בתגובה לשינויים האדירים בשוקי האנרגיה בעולם בעקבות המלחמה באוקראינה, מה שצפוי להגביר את הפיגור במקום לצמצם אותו. התמיכה התקציבית לאנרגיות מתחדשות עומדת על קרוב לאפס, לעומת מאות מיליוני שקלים בשנה לגז.

הפיגור בעמידה ביעדי האנרגיות המתחדשות צפוי רק לגבור ולא להתקצר. נתונים שעיבד מרכז השל לקיימות מראים ירידה בקצב הבקשות ובתשובות מחלק חיוביות הן במתח נמוך והן במתח גבוה. הממצאים מתאימים לאמירות של מנכ"ל משרד האנרגיה ליאור שילת, שלפיהן המתקנים הסולאריים שהוקמו עד כה היו בבחינת "קטיף פירות נמוכים", כשהתקנות נוספות יצריכו יותר מאמץ. 

היעד ב-2020 היה לייצר 10% מהחשמל מאנרגיות מתחדשות, אבל ישראל תגיע ליעד רק ב-2023. הסיכוי לקפוץ מ-10%-11% ב-2023 ל-20% ב-2025 קלוש למדי.

יעדי המעבר של ישראל לאנרגיות מתחדשות (מקור: מרכז השל)

השנה רשות החשמל הפחיתה את התעריף המובטח המשולם למתקנים בגודל 200-100 קילו-ואט, ומספר הבקשות צנח בהתאם. ב-2021 הוגשו 5,008 בקשות חיבור, אבל קצב הבקשות ב-2022 הוא פחות מ-1,800 (448 בקשות ברבעון הראשון). מספר התשובות השליליות נמצא גם הוא בעלייה, ועמד על כ-300 מגה-ואט ברבעון הראשון של השנה, לעומת כ-170 בלבד ברבעון שלפניו.

להערכת מרכז השל, גם אם תצליח רשות החשמל לשמור על קצב ההתקדמות הנוכחי בפיתוח מתקני ייצור חשמל מאנרגיות מתחדשות, ההחמצה תהיה עצומה – רק 13% ב-2025 במקום 20%.

לדברי איתן פרנס, מנכ"ל איגוד חברות אנרגיה ירוקה לישראל, החסם המרכזי לשינוי הוא חוסר התיאום בין משרדי הממשלה. "הם עסוקים בוויכוח אינסופי כבר עשור, ואת התוצאה רואים בשטח", אומר פרנס ל'דבר'. "במשרד האוצר רוצים את הזול והגדול, כלומר מתקנים סולאריים קרקעיים במכרזים. ואילו במנהל התכנון, המשרד להגנת הסביבה ומשרד החקלאות מעוניינים בדו-שימוש, שהוא קטן ויקר וחוסמים את היישום הקרקע. הפתרון לא נראה באופק. תוסיף את מצב רשת החשמל ואת הקושי לפתח אותה במהירות, וקיבלת מתכון לכישלון בטוח ואי-עמידה ביעדים גם ב-2025". 

בעיית התשתית ידועה, אבל כעת צצה בעיה חדשה 

אחד החסמים הגדולים בפיתוח תחום האנרגיות המתחדשות הוא הפיגור בפיתוח הרשת. ייצור שמבוזר להרבה יצרנים קטנים מחייב פיתוח מואץ של רשת החשמל, וכן קליטה נרחבת של מתקני אגירה. שני אלו לא מתקדמים מספיק מהר כדי לעמוד ביעדים שקבעה הממשלה. 

הבעיה השנייה היא בעיית הכדאיות הכלכלית בשנים הקרובות. "מה שקורה בשנה האחרונה, בין היתר בעקבות משבר האנרגיה, זה מחסור בעולם בפנלים סולאריים וסוללות לאגירה", אומר ל'דבר' חן הרצוג, הכלכלן הראשי בחברת BDO. "המחירים זינקו ויש קשיים באספקה". 

אלו לא "צרות טובות" של אימוץ מוגבר של אנרגיות מתחדשות?
"לכאורה כן, אבל החשש הוא שאם ישראל לא משנה מדיניות, היא יורדת לסוף התור. התשלום ליצרן אצלנו נקבע מראש במכרז ולא מושפע מתנאי השוק. בארצות הברית הוא כן מושפע מתנאי השוק, בטח בהשוואה לחלופות של גז ופחם שהתייקרו מאוד. מאחר שהתשלומים המובטחים ליצרן במכרזים הם במחירי טרום המשבר, אז יש כבר פרויקטים פחות כלכליים, והבעיה השנייה היא מחסור בפנלים".

למה יש מחסור?
"באירופה החליטו במאי על מדיניות חדשה בשם REPowerEU, הם משנים סדרי עדיפויות. בארצות הברית עוברת חקיקה חדשה עם תמריצים להאצת מתחדשות. כל זה מגביר את הביקוש ומקטין את ההיצע". 

זה מימון מתקציבי המדינות?
"באירופה מושקעים 128 מיליארד אירו ב-5 השנים הקרובות כדי לעודד מתחדשות ותחבורה חשמלית. בארצות הברית יוקדשו מאות מיליארדים בעשור הקרוב, ואצלנו ממשיכים להתנהל כאילו לא הייתה מלחמה באוקראינה. אין שינוי במדיניות". 

מה זה אומר ליזם ישראלי?
"מחירי הפנלים בעולם עלו ב-25%, הסוללות עלו ב-25%. היזמים בנו על ירידה, אף אחד לא צפה את המלחמה, אבל הם עלו. לאף אחד לא היו 25% שולי רווח. באירופה מחיר החשמל עלה כל כך, שזה לא משנה. אם הכול מתייקר ולאנרגיה הסולארית ממשיכים לפעול בתעריפים ישנים, פרויקטים שכבר הוזמנו ובדרך – זה בסדר, אבל מי שצריך היום להזמין פנלים נמצא בבעיה. לדעתי זה ימשיך עד 2025".

אז מה הפתרונות?
"כיוון אחד שהתחיל, זה נושא של מעבר למחירי שוק, כמו בעולם. התעריף של הסולארי לא צריך להיקבע על ידי רגולטור, אפילו בהליך תחרותי במועד מסוים. אי אפשר לעמוד במחירים האלה היום. צריך איכשהו לשקף בתעריפים את האירוע שקרה – או בהעלאת תעריפים, או לאפשר לפרויקטים לפעול במנגנון שוק. למשל, שהמחיר במכרז יהיה מחיר רצפה, עם הצמדה כלפי מעלה לתעריף החשמל לצרכן. יש היום גם בעיית תשתיות לגבי יעדי 2030 וגם בעיית כדאיות לגבי יעדי 2025". 

להגדיל תשלומים ליזמים זה אומר לייקר את החשמל לכל הציבור.
"אם היצרן הסולארי מחליף פחם, שהתייקר הרבה יותר, אז זה לא מייקר את החשמל לציבור. המדינה ויתרה על מס על פחם. אם היו גובים אותו בכל זאת, ומקדישים את ההכנסות להאצת פרויקטים סולאריים, היית מגיע תעריפית בערך לאותה נקודה, אבל מקדם יותר אנרגיות מתחדשות".

כיום יש למדינה הכנסות מגז שבכלל מוגבלות רק להשקעות בחו"ל.
"אני מסכים שהקרן אזרחי ישראל (שאליה מגיע הכסף הזה, א.ר) יכולה לשמש מקור לחשמל דל פליטות לדורות הבאים. זו לדעתי השקעה נאותה. כבר יש לנו שם כסף".

סבסוד מהמדינה לגז, וסבסוד מהציבור למתחדשות

בישראל קיימים מנגנוני סבסוד משמעותיים לאנרגיה מכל הסוגים. תעריף החשמל, שיוצא ישירות מהכיס של הציבור, כולל סבסוד למתקנים סולאריים ישנים ויקרים מאוד, כמו גם לתחנות כוח פרטיות ישנות בגז וכן למתקנים סולאריים קטנים על גגות ביתיים, שמקבלים תשלום גבוה פי 3-2 משדה סולארי חדש וגדול. לעומתם, תקציב המדינה כלל סבסודים של מאות מיליוני שקלים להאצת הנחה של תשתיות גז, אבל לא כולל סבסוד לאנרגיות מתחדשות.

בבריטניה, הופחת המע"מ על פנלים סולאריים וטכנולוגיות משלימות מ-5% ל-0% למשך 5 שנים. באיטליה, ניתן לקבל החזר של עד 110% מהממשלה על התקנת מערכת סולארית, במסגרת תוכנית התייעלות אנרגטית בבניינים שלמים. 

ואילו בישראל, הציגה רשות החשמל במאי האחרון תוכנית מפורטת בנושא מתחדשות שמבוססת על רגולציה בלבד, ללא מקורות תקציביים. זאת, בזמן שתקציב המדינה מימן צנרת גז בכחצי מיליארד שקלים.

ללא סיוע מהמדינה, אנרגיות מתחדשות יפגעו בעניים 

גם ייקור תעריף החשמל וגם מימון מתקציב המדינה הם שתי דרכים להעמיס הוצאות על הציבור, אבל יש ביניהן הבדל חשוב. העמסת הוצאות המעבר למתחדשות על תעריף החשמל, כפי שנעשה כיום, פוגעת יותר בעניים.

לעומת זאת, מימון חלקי מתקציב המדינה מאפשר גם לפרוס את ההוצאות בצורה נוחה יותר לשנים הבאות, וגם להטיל חלק גדול יותר מהנטל על אוכלוסיות מבוססות.

לכן, מימון נדיב מתקציב המדינה בעשור הקרוב להאצת המעבר האנרגטי יכול בעת ובעונה אחת לשרת כמה מטרות: להוריד את תעריף החשמל, להאיץ את השימוש במתחדשות ולהאיץ את הגמילה מפחם. במקביל, המהלך יכול לחסוך לכל הציבור נזקים עקיפים מזיהום אוויר ומפליטת גזי חממה.

אלא שישראל פועלת הפוך. לא רק שאין מימון מהתקציב למעבר האנרגטי, אלא שתעריף החשמל עצמו מעמיס על הציבור הרחב בעקיפין חלק ממסי הגז – מיליארדי שקלים שהמדינה קבעה בחוק שיש להעביר אותם להשקעות בחו"ל, במקום להשקיע אותן ישירות בציבור הישראלי, תחת השם המטעה "קרן אזרחי ישראל". 

דבר היום
כל בוקר אצלך במייל

הרשמה

על ידי התחברות אני מאשר/ת את תנאי השימוש באתר

תגיות:

כתיבת תגובה

שם *
אימייל *
אתר