שנת הלימודים תסתיים היום, ומאשה פינק, מחנכת כיתה ה׳ מסכמת שנה עמוסת אתגרים | מונולוג

מה אפשר להגיד על שנה שכזאת? כבר אמרו וכתבו כל כך הרבה דעות בעד ונגד למידה מרחוק שייכנסו לפנתיאון, ובעד ונגד מורות ומורים שייכנסו מתחת לאלונקות. אני אנסה להעביר כאן את רחשי ליבה של מורה אחת.

חינכתי השנה את כיתה ה', קבוצה חדשה של ילדים שפגשתי לראשונה בתחילת השנה. עברנו יחד מסע שהיו בו עליות ומורדות, שמחות ועלבונות, כנות וגם חוסר כנות (הידעתם? ילדים ביסודי גם משקרים…) והרבה הרבה אהבה.

מאשה פינק בורוכוב (צילום: אלבום פרטי)

כששואלים אותי על ה"אני מאמין" שלי או איך הייתי מגדירה את עצמי בתור מורה, אני אומרת שאני מורה שאוהבת את הילדים ומנסה ללמד אותם לכבד ולאהוב אחד את השנייה, גם אם בהתחלה החברות אינה טבעית. זה לא תמיד מצליח לי, ולעתים אפילו מתסכל. אבל כשאני מצליחה, זה משמעותי יותר מכל דבר שאוכל ללמד אותם במקצוע כזה או אחר.
דבר העובדים בארץ ישראל
כל בוקר אצלך במייל

אישור ההצטרפות מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר

כשילד מבין שהוא יכול לפתוח את הלב גם כלפי מי ששונה ממנו לחלוטין זה גילוי מדהים עבורו, ועבורי זה שווה את הדמעות שאני מזילה במהלך כל השנה.

ומה עם קצת קורונה? הזכרתי כבר שבמהלך השנה לא תמיד היה פשוט. לפעמים היה שמח ולפעמים עצוב עד כדי בכי, ואז הגיעה הקורונה. ההורים חששו, ולי לא היה מושג מה הולך לקרות. תרגלנו למידה בשעת חירום (בזמן שהקורונה כבר התחילה להתפשט בעולם), אבל התרגיל לא היה מוצלח במיוחד. בערך שבועיים אחרי התרגיל עברנו ללמידה מרחוק ולאחר זמן קצר, קיבלנו הודעה שלא נלמד עד סוף חופשת הפסח.

אחרי כמה ימים גם זה השתנה. נכנסנו לתקופת חירום שלא ברור מה יהיה בה, איך נלמד במהלכה ומתי היא תסתיים. חוסר הוודאות ליווה אותנו כמעט עד יומה האחרון של שנת הלימודים הנוכחית.

הייתי מאוד סקפטית לגבי האפשרות של למידה מרחוק, ושל למידה דרך ה׳זום׳, בעיקר משום שאני מלמדת בבית ספר שבו לילדים רבים אין מחשב בבית. חששתי שהפערים, שגם ככה קיימים בחברה שלנו, רק ילכו ויגדלו.

לשמחתי, מנהלת בית הספר הגדילה לעשות, ודאגה לתרומות של מחשבים ואינטרנט לכל משפחה שהייתה זקוקה להם. למרות זאת, הפערים עדיין קיימים כי ההורים והמשפחות בבית הספר לא תמיד היו פנויים או מסוגלים לעזור לילדיהם. אבל הציוד שסופק לכל מי שהיה צריך, אפשר לי להתעקש שכל ילד וילדה בכיתה שלי ייקחו חלק בלמידה.

על אף שהתקשיתי להאמין שזה יעבוד, העקשנות שלי השתלמה. רוב הכיתה נכנסה באופן רציף לכל שיעורי ה׳זום׳. תהליך הלמידה הצליח עד כדי כך שלעיתים הרגשתי שאני מעדיפה להמשיך ללמד ב׳זום׳. נדרשה ממני בזמן קצר הסתגלות להוראה אחרת – גם להכיר את תוכנת ה׳זום׳ וגם להבין מהן המיומנויות שעוברות טוב יותר דרך הכלי הזה.

להפתעתי, הילדים היו אפילו מגויסים הרבה יותר ממני. הם תמיד היו מוכנים לעזור ולהתקשר זה לזה כדי להזכיר לחברים לכיתה להיכנס לשיעור. הם למדו לחכות בסבלנות עד שכולם נכנסו והשתתפו בכל המשחקים ששיחקנו בפתיחת היום. עבורי זאת הייתה תקופה משמעותית שבה קצרתי פירות של עבודה קשה – שלי, ושל הילדים. תקופה שבה הפכנו יחד ממורה וחבורת ילדים לקבוצה שהיא גם משפחה.

כתיבת תגובה

שם *
אימייל *
אתר