המס המיותר על החשמל: הממשלה יכולה להוזיל מחירים, אבל לא רוצה

ייקור החשמל ב-5.7% הוא שינוי שישפיע באופן דרמטי על המחירים בישראל. מעל חצי מיליארד שקלים שמגיעים לקופת המדינה מתוך מחיר החשמל הם ״מס בלו״ על פחם, מס חדש יחסית שהצידוק שלו מוטל בספק.

ממשלת ישראל יכולה להקל על יוקר המחייה ולוותר על המס הזה שאחראי ל-2.2% מהתייקרות החשמל, אבל אף אחד בממשלה לא טורח אפילו להציע את זה. במקום זאת מסתפקים שר האוצר ושרת הכלכלה במכתבים לחברות העסקיות ובהודעות לתקשורת.

שר האוצר בממשלת נתניהו, משה כחלון, ביטל את מס הבלו ב-2019 והביא להוזלה של עלויות החשמל. כ-200 מיליון שקלים נשארו בכיס של אזרחי ישראל.

***

על אף אדישותה של ממשלת ישראל לעליית המחירים הדרמטית, רשות החשמל דווקא פעלה למיתון ההתייקרויות. פעם אחת באמצעות החלטה ״רישומית״, שייחסה את ההכנסות ממכירת תחנת הכוח ״חגית מזרח״ כהכנסה חד פעמית שתיפרס על פני שנת תעריף אחת בלבד; ופעם שנייה כשאישרה הרשות לצמצם את השימוש בפחם בכ-20% בשנה הקרובה, בהתאם לצמיחת כושר הייצור של החשמל במשק בשדות סולאריים ובגז.

ממשלת ישראל ערכה לפני יותר מחודש שימוע בנוגע להתייקרות מחירי החשמל. אז הוערכה ההתייקרות ב-4.9% בלבד. מאז עלה המחיר, והממשלה נותרה רק עם זכות השימוע. זאת בעוד שביטול מס הבלו על ידי הממשלה היה יכול היה להוביל להתייקרות של 3.5% בחשמל, במקום 5.7%.

לאדישות הזו יש מחיר משקי וחברתי. התייקרות החשמל תוביל לעליית מחיר מים, עליית מחירים במפעלי הייצור, והללו עלולים יתגלגלו ככל הנראה לעליית מחירים נוספת במשק. התייקרות החשמל לא מלווה במנגנוני פיצוי לתעשיינים, לעובדים ולגמלאים שייאלצו לשלם יותר מכיסם.

***

לפי הערכות רשות החשמל, מס בלו של 104.6 שקלים לטון יעלה לצרכני החשמל בשנת 2022 כ-540 מיליון שקלים. המס הזה, תיאורטית, נועד להפחית צריכה של פחם והוא היה יכול להיות הגיוני בתנאים בלתי קיימים בשוק הישראלי, של תחרות משוכללת וגמישות בשימוש בפחם.

במציאות, יש צרכן אחד לפחם במשק והוא חברת החשמל, שעושה בו שימוש מינימלי מתוקף החלטות שרת האנרגיה. הכמות הנצרכת של פחם היא ממילא הכמות המינימלית שמאפשרת את אמינות ייצור החשמל ואין איך להפחית אותה עוד.

למעשה מדובר בידו הארוכה של האוצר שנשלחת לכיס של האזרחים בצורת מס מיותר על החשמל. 540 מיליון שקלים משלמים אזרחי ישראל בלי שום סיבה נראית לעין.

***

גובהו הנוכחי של מס הבלו על הפחם חדש יחסית. ניתוח של מרכז המחקר והמידע של הכנסת מראה שהנהגתו קשורה לעקרונות ״מיסוי ירוק״, אבל שר האנרגיה הקודם, יובל שטייניץ (הליכוד) ייתר אותו, כשקבע את חובת השימוש המינימלית בפחם.

ההחלטה על תעריף החשמל היא החלטה פוליטית עם השלכות חברתיות כבידות משקל, אבל נראה שהממשלה הנוכחית לא שוקלת שיקולים חברתיים כמעט משום סוג.

רשות החשמל מעריכה שהעלות העודפת של אנרגיות מתחדשות בישראל נאמדת בכ-1.7 מיליארד שקלים בכל שנה. שינוי מבנה תעריף החשמל, צפוי לייקר עוד יותר את מחיר החשמל בקרוב, ומס הפחמן שכבר אושר בממשלה הנוכחית, יביא להתייקרות נוספת, בעוד כ-5%, באופן מדורג.

למיסים הללו יש רציונל מנותק מהמציאות, שמניח שלצרכן הישראלי יש בחירה בין רכישת אנרגיה מזהמת לאנרגיה נקייה. במציאות, התעריף נכפה על הצרכנים על ידי רשות החשמל, ותמהיל הייצור נקבע בהתאם לקריטריונים אחרים לגמרי כמו קצב פיתוח רשת החשמל, קצב קבלת ההחלטות ברשות החשמל ואילוצי אספקה עולמיים של חברות סולאריות מקומיות.

יש הגיון בטענה הכללית לפיה ראוי להעניש את הצרכן על צריכת אנרגיה שיש בה זיהום ופליטת גזי חממה, אבל המתכונת הנוכחית היא ״מס גולגולת״ רגרסיבי שמוטל באותה מידה על עניים ועשירים, ועל יצרנים קטנים כגדולים.

מיסוי במתכונת כזו תורם להרחבת הפערים החברתיים הגדולים ממילא בישראל. במקביל, הוא גם מהווה מקור תקציבי אפשרי ליצירת תעריף חשמל חברתי, המאפשר לכל אדם זכאות כספית שמספיקה לממן כמות מינימלית של חשמל והגנה על יצרנים קטנים. ללא שינוי דרמטי בגישה של הממשלה, מיסי החשמל יחסלו עסקים קטנים וייפגעו קשה בחלשים.

דבר היום
כל בוקר אצלך במייל

הרשמה

על ידי התחברות אני מאשר/ת את תנאי השימוש באתר

תגיות:

Leave a Reply

Name *
Email *
Website