הצמיחה של העשור האחרון בארה”ב הביאה לעלייה של ענף לא יציב בשוק העבודה

עם תצפית ממושב בשורה הראשונה על נהר העושר השוטף את סיאטל בימים אלה, קן מק’נאמי, שף פרטי מסיאטל, מבשל לשמנא והסלתא של מועדון הקאנטרי קלאב "טוני" שם הוא עובד מספר ימים בשבוע בהכנת ארוחות גורמה. מגרש החנייה משובץ במכוניות פרארי ופורשה ובין חברי המועדון ניתן למצוא את ביל גייטס וג’ף בזוס.

מק’נאמי בישל במועדוני חברים אקסקלוסיביים ברחבי העולם אולם לעיתים הוא מוצא את עצמו נפעם ממימדי העושר בסביבות סיאטל. בביקור אצל לקוח פוטנציאלי בבית על אגם וושינגטון, לא רחוק מביתו של ביל גייטס, מק’נאמי נתקל בבריכה בתוך הבית, שני מטבחים, מעלית שירות ושלל יצירות אומנות. "זאת", הוא מספר, "הייתה אחת הפעמים שנדהמתי ממש".

התופעה תורמת לרגע הפריך שהכלכלה שלנו נמצאת בו. זהו בום שמרגיש שברירי ביותר

מספר הולך וגובר של עובדים אמריקנים חשים כנראה טלטלה דומה בעבודתם היות ואחד הענפים הצומחים בשוק התעסוקה בעשור האחרון הוא מה שדייויד אותור, פרופסור לכלכלה ב-MIT, כינה "עובדי עושר" – עובדים הנותנים מענה לגחמותיהם ומאווייהם של האלפיון העליון.

המגמה תואמת עם הצמיחה הארוכה ביותר שנרשמה בכלכלה האמריקנית וחצתה החודש את קו העשור. הצמיחה, לצד העליות בשווקי המניות שהתלוו אליה, הותירה את משקי הבית החזקים בארה"ב עם נתח גדול יותר של העושר האמריקני מאשר לפני המיתון שהחל ב-2007. לצורך החידוד, רק 2% מהצמיחה הלכו אל מחצית האוכלוסייה הענייה יותר.

השף הפרטי קן מק’נאמי. מספר השפים הפרטיים גדל פי 5 מאז המשבר של 2007 (AP Photo/Ted S. Warren)

עבור מרבית "עובדי העושר", העבודה אינה נוצצת כמו של מק’נאמי, אולם הם גדלים במספרם בהתמדה. כך למשל מספרם של המעסים יותר מהוכפל בעשור האחרון וכך גם מספרם של המניקוריסטים והפדיקוריסטים. מספרם של השפים הפרטיים חימש את עצמו. ענף תעסוקתי המורכב בעיקר מאנשים שמטיילים עם כלבים של אחרים ומטפחים אותם צמח ב-60% וכיום ניתן אף למצוא מכללות בהן אפשר להוציא תואר ב"ניהול ואילוף כלבים".

אולם כלכלנים טוענים כי מרבית משרות "עובדי העושר" לא מתגמלות את העוסקים בהן, או את הכלכלה, כמו המשרות המסורתיות. מרבית עובדי העושר הם עצמאיים ולכן אין להם למשל ביטוח בריאות ממקום העבודה, תכניות פרישה או פנסיה והטבות נוספות. לרוב הם מרוויחים מעט באופן יחסי והעסקתם אינה רציפה או עקבית ותלויה במספר הלקוחות שהם מצליחים להשיג. גם אופק תעסוקתי חסר לרובם שכן אין אפשרויות קידום או הכשרה תעסוקתית נוספת במרבית המקצועות האלה.

"התופעה תורמת לרגע הפריך שהכלכלה שלנו נמצאת בו", אומר מארק מורו, עמית מחקר במכון ברוקינגז. "זהו בום שמרגיש שברירי ביותר". במידע שעוּבד עבור סוכנות הידיעות AP מעריך מורו כי ב-2017 היו 3.2 מיליון עובדי עושר לעומת 2.8 מיליון ב-2010. מספרם גדל בקצב גדול יותר מאשר זה של עובדים במשרות מסורתיות כמו קמעונאות, חינוך, ייצור ועובדי משרד ושכרם השנתי נע בסביבות ה-36,000 דולר בממוצע, נמוך בהשוואה לשכר הממוצע הכללי העומד על 51,000 דולר בשנה.

אשה מטיילת עם כלבים לפרנסתה. אילוסטרציה (shutterstock)

"באותו הזמן, עבודת עושר הייתה מקור חיוני לעבודות והכנסה, במיוחד למחוסרי תארים אקדמאיים", כתב אותור במאמר שפרסם בתחילת השנה. לדבריו יש למשרות אלה יתרון נוסף שכן בשל האינטראקציה האנושית הגבוהה הקיימת בעבודות מסוג זה, קיימת סבירות פחותה להחלפת העובדים ברובוטים בעתיד הקרוב או בהעתקת משרותיהם למדינות בהן כוח העבודה זול יותר. "אי-אפשר שמי שמשגיח עליך כשאתה מרים משקולות יישב בסין", אומר לוקאס פואנטה, לשעבר הכלכלן הראשי באתר "טאמבטאק".

המנוע המרכזי מאחורי הצמיחה במשרות אלה הוא הצמיחה של מעמד הביניים הגבוה כשכ-8% ממשקי הבית השתכרו יותר מ-200,000 דולר ב-2017 לעומת פחות מ-6% ב-2007, כך לפי מפקד האוכלוסין האמריקני.

אני יודע שאני מותרות ואם הכלכלה תיפול, אני אהיה הדבר הראשון שיוותרו עליו כנראה

סו פורסט (58), העסיקה שלושה שפים פרטיים בשנים האחרונות כדי שיכינו אוכל למסיבות שאירחה או שיבקרו בביתה כדי לבשל אוכל שלאחר מכן יוקפא וישמש למשך השבוע. פורסט עובדת כמעצבת גראפית מביתה שבדורהאם אשר בצפון קרוליינה. בעלה ג’ורג הוא יועץ לתעשיית השירותים. "העסקים המשיכו לצמוח ולגדול", היא מספרת ומסבירה כיצד זה נעשה בהישג ידם לשלם לשף.

עובדי עושר שכיחים יותר באיזורים עירוניים גדולים היכן שלקוחותיהם הפוטנציאליים מקובצים. משום כך, יש להם גם תרומה לפער ההולך וגובר בין מרכזי הערים העשירות לבין הערים הקטנות והאזורים הכפריים. לעבודות בענפי עובדי העושר יש סיכוי גדול פי אחד וחצי להתקיים ב-20 הערים העשירות מאשר בערים אחרות ומורו מעריך שרק כ-15% מהן קיימות בערים קטנות או באזורים כפריים.

ניקולאס סמית’, מאמן כושר אישי. "אני יודע שאני מותרות ואם הכלכלה תיפול, אני אהיה הדבר הראשון שיוותרו עליו כנראה" (AP Photo/Haven Daley)

דבר אחד שיכול לפגוע בהמשך הצמיחה של המשרות הללו הוא, כמובן, מיתון נוסף. צניחה בבורסה תכווץ את עושרם של האמריקנים העשירים ביותר ותגרום להם לקצץ בהוצאות. ניקולאס סמית’, מאמן אישי בסן-פרנסיסקו, אומר כי הוא מנסה לשמור על מחירים סבירים עבור לקוחותיו הנמנים על המעמד הבינוני-גבוה ולא לכוון את המחירים למעמדות הגבוהים, צעד בו הוא רואה כמעין תעודת ביטוח כנגד היפוך מגמה שכזה. ועדיין, אין לו אשליות, "אני יודע שאני מותרות ואם הכלכלה תיפול, אני אהיה הדבר הראשון שיוותרו עליו כנראה".