הרבה שקיפות, מעט תוצאות: הוועדה לתכנון משק הגז דילגה מעל בעיות עתידיות

למרות שבעבור רובנו שנת 2042 נשמעת רחוקה באופן דמיוני, במונחים של תכנון משק האנרגיה עתיר התשתיות, 23 שנים הם פרק זמן סביר להיערכות ולתכנון קדימה. החלטות אסטרטגיות כמו הרחבת חיפושי הגז ובניית תחנות כוח דורשת תכנון ארוך טווח, וראייה שלמה של התמונה הסופית הרצויה. למרות זאת, מעיון בדוחות הסיכום של ועדת אדירי לבחינת צרכי הגז של המשק נראה ששנה זו נקבעה כשנת גג שאחריה אין למעשה מענה לצריכת הגז בישראל. מה שנראה היום כעניין שולי יכול להפוך ברבות הימים לבעיה של ממש.

בוועדת אדירי דחו את הרוב המוחלט של הביקורות מהציבור על מסקנות הביניים שלה וגם בדו"ח הסופי לא השתנה כמעט דבר. הוועדה, בראשות אודי אדירי, מנכ"ל משרד האנרגיה, הוקמה בכדי לבחון מחדש את מסקנות ועדת צמח משנת 2013, בהן נקבע כי בכל 5 שנים תבחן ישראל מחדש את מדיניותה בתחום יצוא הגז הטבעי. השינוי העיקרי עליו המליצה לממשלה הוא לעודד חיפוש מאגרים נוספים דרך הקלות למוצאי מאגרים קטנים ובינוניים. במתווה הגז מ-2015 נמנעה המדינה מהפעלת פיקוח מחירים בטענה שתחרות תביא למחיר אופטימלי, אלא שההקלות החדשות מכוונות ליעד אחר – עידוד יצוא גז מישראל, כך שהמחיר בישראל יתקבע בשוק מונופוליסטי ללא פיקוח של 3 מפעילים הקשורים בינם לבין עצמם בקשרים עסקיים.

בדו"ח אין מענה לשאלה מדוע נבחרה שנת 2042 כ’שנת הסיום’ של התחזיות לפיהן מכוונות כל ההערכות הכלכליות. בדיונים הייתה לכך התייחסות מועטה בלבד ללא תשובות ברורות, למעט הטענה שהגדלת הכמויות למשק המקומי תטיל משקולת נוספת על מיזמי יצוא גז ולכן עדיף לעודד מציאת עוד גז, לעומת הטלת מגבלות נוספות על היצוא.

מאגר הגז תמר (צילום: משה שי / פלאש 90).

מבין השורות של הדו"ח ניתן להבין שהשוק המקומי מוגבל מאוד – הביקוש המקומי רווי בהיצע, ולמתחרים חדשים יהיה קשה למצוא בו לקוחות. מנגד, למתחרים חדשים גם לא יהיה קל לייצא. לכן, לא ממש כדאי כיום לחפש מאגרי גז במימי ישראל, כפי שמודים בוועדה, בעקבות כישלון סבב המכרזים האחרון של משרד האנרגיה. כדי בכל זאת לעודד משקיעים למציאת מאגרים בינוניים וגדולים, אשר יחוברו לישראל, הוועדה מציעה לתת הקלות משמעותיות למאגרים קטנים.

כך, ממליצה הועדה לאשר לבעלי חזקות במאגרים קטנים (עד BCM50) פטור מחובת חיבור לישראל וכן משמירת עתודות גז לישראל. מאגרים בינוניים (50 עד 200BCM) יזכו לדחיית החיבור לחוף ורק הכמות שמעל ל-BCM50 תחויב בשמירה לשוק המקומי בהיקף של כ-50%. בכך, מחפשי הגז שישקיעו בחיפושים וימצאו רק מאגר קטן יוכלו לייצא את הגז ממנו בקלות יחסית.

המלצה נוספת היא נכונות הממשלה להקים "חנוכייה" בים בדרום הארץ – צינור במימון ציבורי מהחוף לים שיאפשר להתחבר אליו מספר מאגרים קטנים ולהקטין בכך את הוצאות הפיתוח, כפי שהחברה הממשלתית נתג"ז כבר מתכוננת לעשות בצפון, בעבור מאגרי "כריש" ו"תנין" של חברת אנרג’יאן, עם מקום לעוד מאגר נוסף.

התחזית: סכנה ליבוא יקר

במילים אחרות, עד 2042 צפוי משק האנרגיה בישראל להתבסס על גז טבעי. בתרחיש המחמיר בשנה זו ייגמר הגז המקומי. בתרחיש החזוי של הוועדה, ב-2042 יישאר גז לבערך עוד שנתיים או שנתיים וחצי לשוק המקומי. מכיוון שהישענות על גז טבעי נחזית להיות בציר עליה כל אותן שנים, לא יהיה אפשרי לסיים אותה בזריזות בעבור מקור אחר, ואז המשק יתחיל להישען על יבוא יקר של גז טבעי.

בסופו של דבר, בדו"ח מצוינת במפורש חשיבות יצוא הגז מבחינה כלכלית כעת, ללא שום תחשיב מקביל של העלויות העודפות של יבוא גז טבעי לאחר שנת 2042. בארה"ב, לדוגמה, עתודות הגז והנפט לשימוש מקומי מחושבות בטווחים של 80-100 שנה קדימה.

התחשבות מועטה בשקיפות גבוהה

באתר משרד האנרגיה ניתן לראות באופן די שקוף את תהליך הועדה וכן את תגובות הציבור ממגוון גורמים, אך לאלה לא הייתה השפעה של ממש על התוצאה הסופית. הטענות של יצרני החשמל הפרטיים בישראל לגבי הערכה ממעיטה בביקוש המקומי נדחו כמעט כולן. עוד הציגה הוועדה שני תרחישים מפורטים למחסור שעתי בגז טבעי החל בשנת 2028 שיגבר עד 2040 לרמה של בין 1-2.3 BCM בשנה בשנת 2040 לפי התרחישים השונים. לפי רשות החשמל היה מדובר בכמויות גדולות הרבה יותר, אך ייתכן שתחשיביה התבססו על כושר אספקה נמוך יותר ממאגר "כריש". עם זאת, ברשות החשמל התייחסו גם לאפשרות של תקלה באחד המאגרים, נושא אליו הדו"ח הוועדה לא מתייחס.

משקיעים לא באים

בוועדה עוסקים בנסיגה הגדולה של חברות אנרגיה מחיפושי גז בשטח הימי של ישראל. למעשה, מהרגע שמאגר "תמר" החל להזרים גז לא נעשו קידוחים חדשים. דו"ח הועדה מסביר בעיקר מדוע הקשיים ביצוא הגז הן סיבה לכך, אך מציין גם את הרוויה בשוק המקומי, אשר לכוד בחוזים ארוכי טווח עם מאגר "תמר", או גם עם חברת אנרג’יאן. מאגר "לוויתן", המפותח בימים אלו וזקוק ללקוחות נוספים לא חתם חוזים משמעותיים עם לקוחות ישראלים, והוא נשען בעיקר על היצוא לירדן ולמצרים – שני חוזים שלמרות שנחתמו, יש גורמים פוליטיים וכלכליים אשר עשויים לפגוע בהם: פיתוח מואץ של משק הגז במצרים והתנגדות פוליטית בירדן.

קידוחי חיפוש בשטח הימי של ישראל 2008-2018 (משרד האנרגיה)

המונופול כאן כדי להישאר

ממשלת ישראל בחרה שלא להוריד את מחירי הגז בישראל באמצעות פיקוח מחירים, על בסיס הנחת יסוד שרק שוק תחרותי יכול לקבוע מחיר נכון. כעת, מתברר המלכוד אליו מדיניות זו מובילה – מתווה הגז הצליח לרווח את המונופול הקיים באמצעות כניסת חברת אנרג’יאן, אך כניסתה די סתמה את הגולל עם כניסת משקיעים חדשים, אשר השוק הרווי משמש בגורם מרתיע בעבורם. בוועדת אדירי, כמו בהחלטות הממשלה, כורכים את התפתחות השוק המקומי עם התפתחות היצוא, אלא שכעת ניתן להוציא מאגרים קטנים מהמשוואה – רווחיותם אמורה להתבסס על יצוא בלבד. מאגרים בינוניים, אם יתגלו, יחויבו בחיבור לחוף בתנאים מקלים. בשום מקום לא יזמה הממשלה מעבר להסדרת אפשרויות נוחות יותר לפתיחת חוזים, כפי שהאיחוד האירופי כפה על אספקת הגז מגזפרום הרוסית, מה שגם היה מגדיל את האטרקטיביות של כניסת משקיעים לשוק הגז המקומי. גם המאגרים "כריש" ו"תנין" , אשר תפעיל חברת אנרג’יאן, מחויבים להעביר חלק קטן מהכנסותיהם לבעלי המונופול של "תמר" ו"לוויתן". זה גם אומר שלנובל ולדלק יהיה מידע מדויק למדי על כל החוזים שחותמת המתחרה שלהם.

בינתיים, נראה שמתווה מצליח זמנית להוריד מחירים בחוזים עתידיים, אך בוועדה לא מספקים פתרון מוצע למחסור השעתי הצפוי או לעתיד אחרי 2042, אלא רק מקווים כי מערכת תמריצים טובה יותר תגרום לשוק הפרטי לתת את המענים. המלצה הפוכה של הוועדה, היא להעניק לממונה על הנפט במשרד האנרגיה סמכות שלא לאשר ייצוא דרך מערכת הגז הישראלית, אם לדעתו האישור יפגע באספקה השעתית למשק הישראלי. פתרונות כאלו קיימים, אך נקיטתם היא מעבר לסמכות הוועדה: לחייב את מונופול "תמר" לפתח גם את מאגר "תמר SW" עם תוספת קיבולת שנתית של 5BCM , לקבוע כבר עכשיו מדיניות אחסון אנרגיה, שתוכל לנצל את שעות הלילה, בהן הביקוש לגז טבעי נמצא בשפל, כדי למנוע מחסור שעתי ביום. הדבר היחיד אותו הועדה יכלה לעשות בהקשר הזה – להמליץ על שמירת כמות נוספת למשק המקומי, הוא הדבר ממנו היא נמנעה.

Leave a Reply

Name *
Email *
Website