הרעלת נבלניי, מאבקי סביבה והכשלון של טראמפ: סיפורו של צינור הגז הארוך בעולם

אחרי שהצליח להביס את הסנקציות של ממשל טראמפ, פעיל פוליטי מורעל וקבוצות סביבתנים שהתבצרו בו, הסתיימה בחודש האחרון בניית צינור הגז הארוך בעולם, ‘נורד סטרים 2’, ובקרוב יתחיל לשמש את ענקית משאבי הטבע רוסיה להזרמת גז לתעשייה גרמניה.

הצינור, שבנייתו עמדה תחת איום ממשי לאורך כל הדרך, הוא יותר ממיזם תשתיות משותף. בתוכו הפרויקט אדיר הממדים נמצאות שאלות פוליטיות, סביבתיות וכלכליות, מה שהפך אותו לאחד המיזמים השנויים במחלוקת בעולם. תחילת פעולתו דווקא בתקופה בה דעת הקהל כלפי השימוש בדלקי מאובנים שלילית מתמיד, מצביעה על כך שהשינוי של תחום האנרגיה לא הולך להיות מהיר כל כך, כמו גם מערכות היחסים הפוליטיות הסבוכות המלוות אותו.

תוואי צינור הנורד סטרים וצינור ימל-אירופה, להולכת גז מרוסיה לגרמניה (מפה: shutterstock, עיצוב: אידאה)

ספקית האנרגיה של מערב אירופה

נורד סטרים 1 ו-2 הם מיזמים רוסים-גרמנים הכולל בתוכם ארבעה צינורות ימיים, שמעבירים גז מרוסיה לגרמניה ומונחים בקרקעית הים הבלטי. המיזם נורדסטרים 2 הוא חלק משותפות של ענקית האנרגיה הרוסית ‘גאזפרום’, המחזיקה 51% מהמניות, ביחד עם מספר חברות גרמניות, הולנדיות וצרפתיות. בראש השותפות עומד קאנצלר גרמניה לשעבר מטעם המפלגה הסוציאל דמוקרטית, גרהרד שראדר, נשיא גרמניה לשעבר. מדובר מינוי שנוי במחלוקת, בלשון המעטה, כפי שהתגלה בהמשך.

"נורד סטרים 2", שבנייתו החלה בשנת ב 2018, צפוי להביא להכפלת כושר קליטת הגז המיובא מרוסיה לגרמניה מ55 BCM (מיליארד מטרים מעוקבים) ל-110 BCM בשנה. הצינור הוא אחד מהנושאים הפוליטיים השנויים במחלוקת ביותר באירופה היום: הרוסים והגרמנים טוענים שמדובר בפרויקט כלכלי בלבד, שנחתם בין חברות פרטיות למטרות רווח. לשיטתם, הוא יאפשר יבוא מוגבר של גז מוזל, מה שייטיב עם התעשייה הגרמנית. מבקרים רבים טוענים שמדובר בעניין פוליטי ולאומי.

מזה עשורים רוסיה היא אחת היצואניות הגדולות ביותר של גז מחצבים למערב אירופה, רק בשנת 2020 רוסיה ייצאה 238 BCM של גז  דרך צינורות או  במצב נוזלי. לשם השוואה, ענקיות ייצוא כמו ארה"ב, קטאר, נורווגיה וקנדה מגיעות רק לשליש עד חצי מכמות הייצוא של רוסיה. היתרון הוא, כמובן, בגודל. ברוסיה נמצאים מאגרי גז מחצבים עצומים, אותו הם מפיקים בזול. גרמניה היא הלקוח המרכזי של גז מרוסיה, שרוכשת כחמישית מהייצוא הרוסי.

גז מחצבים הוא מקור שמשמש גם לחימום ביתי בגרמניה, אבל גם נמצא בשימוש נרחב בתעשייה הגרמנית, שזקוקה לו בכמויות גדולות לצד מגזר ייצור החשמל. למעשה מדובר באחד הקשרים הכלכליים העמוקים ביותר בין גרמניה ורוסיה. קשר זה התחיל עוד בזמן המלחמה הקרה, כשדרישותיה של התעשייה המערב גרמנית לגז זול הביאו לבניית צינור הגז הראשון בין רוסיה לגרמניה בשנת 1972.

ארצות מזרח ומרכז אירופה הפכו לתלויות מאוד בגז הרוסי הזול והזמין. מעל 80% מצריכת הגז של פינלנד, אסטוניה, ליטא, רומניה, צ’כיה, בולגריה והונגריה מגיעה מרוסיה. אצל פולין, צ’כיה וסלובניה מדובר מעל ל-60%. עם השלמת הפרויקט, גרמניה, דנמרק והולנד יהפכו לתלויות אף יותר.

השאלטר הרוסי

עם זאת, בשנים האחרונות הופך יבוא הגז מרוסיה לנושא שנוי במחלוקת יותר ויותר במערב. רבים בגרמניה, ארה"ב ומערב אירופה חוששים מכך שהסתמכותה של גרמניה על אנרגיה רוסית מעניקה לרוסיה מנוף כוח עצום על גרמניה, ועל אירופה כולה. זאת במיוחד לאור המאבק הגלובלי על ארצות מזרח אירופה, אשר עשויות לשמש הן כ’מדינות חיץ’ בהשפעה רוסית והן כגבול המזרחי של הדומיננטיות המערבי.

לשיטת רוסיה, המערב פעל באופן תוקפני, באמצעות יוזמות להרחבת ברית נאט"ו מזרחה, הצבת מערכות טילים בפולין, כמו גם במיזמים כלכליים, שנועדו "לקרוע" את מזרח אירופה מזיקתן לרוסיה. מנגד, יש התגברות במאמץ הרוסי להרחיב את השפעתה מערבה עם כיבוש חצי האי קרים מאוקראינה בשנת 2014, המעורבות במלחמת האזרחים במדינה, וההתערבות במערכות הבחירות האחרונות במערב והשפעה הגוברת של רוסיה בבבלראוס.

מי צריך את נורד סטרים 2 ?

הצורך האנרגטי והכלכלי בפרויקט שנוי במחלוקת. ממשלת גרמניה טוענת בתקיפות שהצינור יוזיל מחירים ונדרש לצורך הביקוש הגובר לאנרגיה והוויתור על תחנות כח גרעיניות ופחמיות. המכון הגרמני למחקר כלכלי, מוסד מחקר פרו-סביבתי הוציא דו"ח מפורט ב-2018 בוא נטען שההצהרות הגרמניות לגבי ההיצע הן מוגזמות והרווח העתידי לא יספיק על מנת לכסות את ההשקעה.

מתקן של חברת הגז הרוסית ״גזפרום״ (RIA Novosti archive/ Ruslan Krivobok)

מחקר פולני משנת 2019 מצא כי היות והצינור מגיע "משום מקום לשום מקום", יש צורך במערכת צינורות גז נוספים ממנו ואליו ביבשה, כך שהעלות האמתית של הפרויקט קרובה יותר ל-17 מיליארד יורו, כפליים מהפרויקט הימי לבדו.

המעבר בצינור אמור לחסוך את המעבר באוקראינה, בלארוס ופולין, ולהיזקק לפחות תחנות בקרת לחץ בין המוצא ליעד, מה שלכאורה תומך בטענת הגז המוזל. לעומת זאת, נטען במחקר, אם אוקראינה תוותר על כוונתה להעלות את דמי המעבר בשטחה, היא תשמור על עדיפות כלכלית על פני נורד סטרים 2 בסך הכל.

לאור הכלכליות השנויה במחלוקת, בולטת ההשפעה הפוליטית, שיותר קלה לניתוח. לנורד סטרים 2 יש משמעות ברורה של החלשתה של פולין ואוקראינה, דרך הפחתת חשיבותן כארצות תווך לגז הרוסי בדרכו למרכז אירופה ומערבה.

חוסר ודאות לגבי הביקוש

על פניו, הביקוש לגז באירופה, דלק המאובנים הכי פחות מזהם, יש מספר ערוצי גידול בביקוש – תחליף לפחם, גרעין ונפט. יבוא מוגבר של גז מתבקש גם בשל הידלדלות עקבית במאגרי הגז האירופים עצמם.

הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה צופה כי עד 2025 צריכת הגז באירופה צפויה לשמור על יציבות. למרות סגירה צפויה של תחנות כוח גרעיניות ופחמיות בהספק של כ50 ג’יגה-ואט, החלופה העיקרית להן תהיה אנרגיות מתחדשות. אפקט הקורונה וצמיחה כלכלית נמוכה תומכים גם לכל היותר, בעליה מתונה מאוד בביקוש לגז.

פועל באתר עבודה של צינור הגז נורדסטרים 2(צילום:AP Photo/Dmitry Lovetsky, file)

על הביקושים בעתיד הרחוק יותר שוררת אי ודאות רבה. יעדי האקלים האירופים קושרים למעשה בין שימור הביקושים לפיתוח שיטה יעילה וזולה ללכידת פחמן וקבירתו (CCS) – טכנולוגיה שנמצאת רק בראשית הליכי המחקר והפיתוח ולכן סביר יותר להניח שאחרי 2030 הביקוש לגז יחל לרדת.

לכן נורד סטרים 2 עלול להפוך למקרה המובהק ביותר של "נכס תקוע" – פרויקט יקר ושאפתני שלא ניתן להפוך אותו לרווחי ואין למי למכור אותו.

מטעם המיזם עצמו, יצאו בשנת 2018 תחזיות ורודות ביותר לביקוש לגז. התחזיות נשענו על פרסומים של הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה מאמצע העשור, לפני אפקט הקורונה, לפני הדו"ח האחרון של הIPCC וכאשר אנרגיות מתחדשות היו יקרות משמעותית יותר מהיום. החלק היחידי הוודאי בתחזיות הללו הוא ירידה בהפקה המקומית של גז באירופה והגברת היבוא.

אירופה פועלת בשנים האחרונות לגוון את מקורות האספקה שלה, אך גם ספקיות דרומיות יותר, כמו אזרבייג’ן וטורקיה, מתקשות לספק חלופה יציבה. מכיוון שלרוסיה מאגרי גז גדולים מאוד, יש ביכולתה להתחרות בקלות בכלכליות של אפיקים אלו. פרויקט האיסט-מד, להעברת גז מישראל, דרך שטחי קפריסין, ליוון ולבסוף לאיטליה – נמצא בנחיתות רבה לגז הרוסי: הוא יקר בפני עצמו, ויהיה מסוגל להוביל רק 10 BCM בשנה בהתחלה, ו20 BCM במקסימום. גם אם לאיחוד האירופי יש רצון פוליטי בגיוון מקורות האספקה, הרי שקשה להפוך אותם למשתלמים כלכלית.

התחרות המשמעותית יותר לגז הרוסי, היא יבוא גז מונזל (LNG) לאירופה, מארצות כמו קטאר וארצות הברית. ארצות הברית מובילה בתחום זה, עם 4.2 BCM שנשלחו לאירופה ברבעון הראשון השנה, אך רוסיה שחקנית משמעותית גם במגרש זה, ונמצאת במקום השני עם 3.7 BCM. מחירי הגז המונזל הם תנודתיים בהרבה לעומת גז בצינור, המתאפיין בחוזים ארוכי טווח, ולכן קשה יותר לנבא את מחיריהם לעתיד.

לכן, האיום היחידי הסביר על הצורך של אירופה בגז רוסי בעתיד הוא התקדמות מואצת למקורות אנרגיה מתחדשים ונקיים.

טראמפ ניסה לבלום את הפרויקט – ונכשל

למרות הטענות לפיהן דונאלד טראמפ היה בקשר קרוב במיוחד עם ממשל פוטין, פעל למעשה הנשיא לשעבר באופן נמרץ במטרה לעצור את הפרויקט. הוא האשים את ראש ממשלת גרמניה מרקל בהתמכרות של גרמניה לגז הרוסי הזול ולחץ עליה לבצע מעבר לייבוא גז אמריקאי, המופק בשיטת ה’פראקינג’, לה השלכות סביבתיות קשות. אפילו הרעלתו של פעיל מתנגד המשטר אלכסיי נבלניי, שהציב את ברלין בנקודת מבוכה כלפי יחסיה עם רוסיה, לא הצליחה למנוע מהפרויקט השאפתני, אותו כינה טראמפ "שליטה מוחלטת של רוסיה", מלהתממש.

לא הפסיקה את הפרויקט למרות הלחץ. קנצלרית גרמניה אנגלה מרקל (צילום: AP/Markus Schreiber, Pool)

בדצמבר 2019 טרמאפ חתם על שורת חוקים שהטילו סנקציות על חברות שעובדות על בניית הצינור. בגרמניה הביעו מחאה על מהלכי טראמפ אבל לא העזו סנקציות כנגד חברות אמריקאיות בתגובה. התשלובת ההולנדית-שווייצרית ‘אולסיז’ משכה את ידיה מהפרויקט בעקבות הסנקציות, מה שהציב סימני שאלה כבדים על יישומו. בנוסף לכך, קבוצות של פעילים סביבתיים גרמנים פלשו מספר פעמים למתחם הגרמני של הצינור במטרה למחות נגד הקמתו.

בתגובה לסנקציות, גזפרום הביאה לאזור שתי ספינות ייעודיות להנחת צינורות תת-ימיים משלה. סנקציות נוספות שהוטלו על ספינות ספציפיות ואיומים אמריקאים על נמלים פינים, שוודים אסטונים ונורווגיים בים הבלטי שלא יתנו שירות לספינות העובדות על הצינור, לא הועילו. בהצבעה מהירה בקונגרס טראמפ ניסה להוביל מהלך להוצאת 10 אלף חיילים אמריקאים מגרמניה ואיים בפיצוץ היחסים הבילאטריאליים עם נאט"ו, אך בסופו של דבר גם המהלך הזה סוכל מבפנים על ידי הפלג הימני במפלגתו.

לא הצליח לעצור את הצינור. נשיא ארה"ב לשעבר דונלד טראמפ (צילום: AP/Ross D. Franklin)

עם הרעלתו של נבלניי, ככל הנראה, על ידי ידי סוכני ביון רוסים באוגוסט אשתקד והבאתו לטיפול מציל חיים בברלין, נפתח חלון הזדמנויות נוסף למתנגדים להפעיל לחץ על מרקל. מרקל אמנם לקחה אחריות על טיפולו של נבלניי ואף אפשרה לו, למשפחתו, ולצוות המטה שלו מקלט לעת הצורך (אפשרות שנבלניי בחר שלא לנצל) ואף העבירה ביקורת פומבית קשה על הקרמלין, אך לא עצרה את השלמת הצינור. שראדר, סירב להאשים פומבית את הקרמלין בהרעלה. נבלניי עצמו קרא לשראדר, ‘נער המשלוחים של פוטין’. שראדר, מכהן במקביל גם כיו"ר הדירקטוריון של גאזפרום וכבכיר בדירקטוריון של ענקית אנרגיה רוסית נוספת- ‘רוסנפט’.

בחודש מרץ גזרו השופטים ברוסיה על נבלני שנתיים וחצי במחנה עבודה, אך גם דיכוי פוליטי זה לא גרם לשינוי מדיניות כלפי פרויקט הגז. חודש מאוחר יותר, ממשל ביידן, שתואר לא פעם כעוין יותר לאינטרס הרוסי (ביידן ובנו האנטר היו מעורבים במהפכה האוקראינית האנטי-רוסית בשנת 2014) החליט שאינו מתכוון להמשיך את משבר היחסים עם נאט"ו וגרמניה סביב הצינור ומשך את הסנקציות על ספינות ההולכה, על המשקיעים והנמלים. אלו, המשיכו את העבודות ובאיחור של חודשיים, סיימו להניח את הצינורות בתחילת ספטמבר.

תמונת הניצחון של פוטין 

אוקראינה חוששת שהפעלת שני הצינורות תייתר את הצינורות היבשתיים בין רוסיה לפולין שעוברים בשטחה ובכך תחליש את כוחה היחסי מול רוסיה. בנוסף היא חוששת לאבד כ3 מיליארד דולר בשנה אותן גבתה כדמי מעבר. טענות על סכנה ליציבות האזורית העלו פולין ואסטוניה, הנמצאות תחת איומים מתמידים מצד הרוסים.

על פי פרסום בסי אן אן ביולי האחרון, כדי להרגיע את השטח לקראת הפעלת הצינורות באוקטובר הקרוב, גרמניה הציע לאוקראינה 50 מיליון דולר לקידום השימוש באנרגיות ירוקות ופיצוי על אובדן ההכנסות מדמי המעבר עד סוף שנת 2024.

נשיא רוסיה ולדימיר פוטין (צילום: Alexei Druzhinin, Sputnik, Kremlin Pool Photo via AP)

ביחס לביקורת הקשה אותה ספג ממשל ביידן מבית סביב ההיבטים הגאופוליטיים של הצינור, הצהיר הנשיא האמריקני שהצינור לא יוכל לשמש כערובה פוליטית במקרה של עימות, נוסח עמום ביותר שכלל לא ברור מה עומד מאחוריו. נכון לעכשיו נראה שהשלמת פרויקט נורד סטרים 2, מסתמנת יותר מכל, כאחד ההישגים הפוליטיים והכלכליים הגדולים של רוסיה בשנים האחרונות, עימו נאלץ ממשל ביידן להשלים.

דבר היום
כל בוקר אצלך במייל

הרשמה

על ידי התחברות אני מאשר/ת את תנאי השימוש באתר

עוד על תשתיות:

מחקר אוסטרלי: שילוב של צמחים מסייע לייצור חשמל סולארי על גגות

“56 אלף טון צמיגים ממוחזרים בשנה, מתוך 73 אלף טון שמשווקים”

קצא”א תחדש את הזרמת הנפט בצינור שדלף בתנאים מגבילים

תגיות:

Leave a Reply

Name *
Email *
Website