מה עומד מאחורי השבירה של כחלון ימינה, ולמה זה קשור לנתניהו לא פחות מגנץ?

לרגע קצר, כנראה קצר מדי, הקמפיינרים של יו"ר "כולנו" משה כחלון, עלו על נוסחת הקסם. זו מלאכת מחשבת בלתי רגילה לנתח נכון את האלקטורט, לזהות את הסנטימנט, לשדך למועמד את הנרטיב הנכון ואת הסלוגן המדויק לא פחות. זה לא רק הלקוח מול קהל היעד, זו גם ההבנה של הסביבה הפוליטית, זיהוי המגמות, הפנמת החולשות והחוזקות מול המתחרים. ואז זה הגיע: "היחיד שאכפת לו". כולם עוסקים בשמאל וימין, רק ביבי או רק לא ביבי, מפריחים ססמאות ושוקעים בפוליטיקה קטנה של ציניות וסגירת חשבונות – והנה בתוך כל הביצה הזאת, כחלון באמת ובתמים נתפס כמו מישהו שאכפת לו. כשהוא מדבר על זוג צעיר שחולם על דירה או על קשיש במוסד סיעודי, הנטייה היא להאמין לו. לכל הפחות, לדעת שהלב שלו במקום הנכון.

אבל אז הגיע הקמפיין של גנץ ובהמשך גם האיחוד שלו עם לפיד, שטרף לחלוטין את הקלפים. רוב תומכי כחלון מזוהים אמנם עם הימין, אולם אלה שממוקמים במרכז או מעט שמאלה ממנו, העדיפו להיאחז בתקווה למהפך על פני עוד סיבוב עם האיש בעל החיוך הרחב. על אותו משקל, מי שחוששים מאותו מהפך אפשרי יעדיפו לשים בקלפי מח"ל, כדי לחזק את נתניהו. כך קרה שכחלון התחיל לגרד את אחוז החסימה בחלק מהסקרים, ובחלקם אף נעלם לחלוטין.

משה כחלון בכנס ההשקה של קמפיין הבחירות באשקלון. (צילום: אלעד מלכה)

פה נכנסו לתמונה אנשי הקמפיין, בראשות האסטרטג ליאור חורב. שוב ניתוח האלקטורט (המצומצם יותר), שוב ניסיון לגעת בנקודה המדויקת שתרים את כחלון מעל פני המים. כך נולדה הססמה החדשה שבטח כבר נתקלתם בה: "ימין שפוי". המטרה הייתה למצב את כחלון כאלטרנטיבה עבור אנשי ימין שסולדים מההקצנה אצלם במחנה, בטח אחרי ברית הכהניסטים והתמיכה האקטיבית של נתניהו במהלך, אבל לא פחות חשוב: לקראת המלצת היועץ המשפטי אביחי מנדלבליט להגיש כתבי אישום (בכפוף לשימוע) נגד ראש הממשלה. הסיפור הזה קיבל משקל לא קטן, ועוד נגיע לזה בסוף. לצורך ההמחשה וההאנשה של המושג "ימין שפוי" גויס לקמפיין מנחם בגין ז"ל, בניסיון לגעת בבלוטות הרגש של אנשי "הליכוד של פעם".

במקביל להשקת הקמפיין החדש, כחלון שבר חזק ימינה. בכל יום הוא דואג להזכיר לפחות פעמיים-שלוש שהוא איש ימין, ש"כולנו" היא מפלגת ימין, שבני גנץ הוא שמאל, ניסנקורן הוא שמאל, ונתניהו – לא תאמינו – טוב ליהודים. עד לפני רגע הוא היה האיש שאכפת לו רק מהכיס שלכם, לא מזהות ראש הממשלה – אבל עכשיו הוא תומך נלהב של ביבי. "לנו יש דרך", הוא נוהג לספר, אבל בפועל הוא מתכוון: לנו יש סקרים, והם לקחו אותנו ימינה.

היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט (צילום: פלאש 90).

בצד הבהלה מאחוז החסימה, יש כבר מי שמתרפקים על הקדנציה של כחלון ומייצרים לא מעט גלוריפיקציה מוגזמת סביבה. כחלון, צריך לומר ביושר, לא היה שר אוצר מדהים כמו שהאגדה החדשה מבקשת לספר. הוא בלם את העלייה במחירי הדיור אבל לא הצליח לסובב באמת את הספינה, וכל יתר התכניות שהוביל כללו יותר קוסמטיקה מאשר מהות.

איפה שהוא באמת יכל היה להשפיע, הוא ברח: במתווה הגז הוא "גילה" שהוא לא יכל לעסוק משום שהחבר שלו קובי מימון הוא מבעלי מאגר "תמר" (אף שמימון עצמו מכחיש שהוא בעל השליטה בישראמקו); הוא ברח מהרעיון לחייב מנהלי מחלקות בבתי חולים לעבוד ברפואה הציבורית בלבד (בתמורה לשכר גבוה) למרות שהוא זה שדחף לזה תחילה; הוא התנגד להעלאת מס הבריאות למרות שגם כלכלנים שמרניים מודים כי זה צעד מתבקש; הוא ברח פעם אחר פעם מהחלטות שצפויות היו לפגוע בתעשיית הטבק; הוא חתם על תכנית פרווה מאוד בתחום הסיעוד למרות שהייתה לו הזדמנות להוביל שינוי של ממש, והרשימה עוד ארוכה.

בשורה בתחתונה, כחלון זכה ב-10 מנדטים אחרי שהוביל מהפכה אמיתית בשוק הסלולר. היום, לעומת זאת, הוא נושק לאחוז החסימה משום שבמשרד האוצר לא הוביל מהפכה אחת. הקמפיין של "ימין שפוי" עשוי להיות חבל ההצלה שלו, אבל גם תחילת הסוף של "כולנו" ובניית אלטרנטיבה לנתניהו בתוך הליכוד, ביום בו כתבי האישום יאלצו אותו ללכת הביתה. לפתע פתאום, הגיוס של מנחם בגין לטובת הקמפיין נראה הגיוני מאוד.

Leave a Reply

Name *
Email *
Website