מובילי המשק האמריקני יצאו בהצהרה מפתיעה: שינוי כיוון או מס שפתיים?

השולחן העגול של המעסיקים, ארגון המכיל את המנכ"לים של 200 החברות הגדולות במשק האמריקאי, יצא השבוע בהצהרה פשוטה, שעשתה גלים גדולים בשיח הכלכלי מסביב העולם: בהודעה שהוציא הארגון נכתב כי מהיום לא רק טובתם של בעלי המניות יעמדו לנגד עיניהם בקבלת ההחלטות, אלא טובת החברה כולה. בעבור האדם הסביר אמירה כזאת יכולה להישמע כמעט מובנית מאליה, אבל במובנים מסוימים היא חותרת תחת האמיתות הבלתי מעורערות של הקפיטליזם: מחויבותו הבלעדית של עסק אך ורק לבעלי מניות. אז האם מדובר ב"רוח חדשה" המוכיחה את כוחם של הדור הצעיר להוביל "שינוי מהותי בקפיטליזם המודרני" כפי שטענו חלק מהמגיבים? מוקדם להגיד, אבל בפראפרזה לסופר האמריקאי מארק טוויין, השמועות על מות הקפיטליזם היו מוגזמות מאד.

אחת האקסיומות היסודיות בכלכלת השוק החופשי היא שחברה בע"מ מחויבת מעל הכול לציבור אחד ויחיד – בעלי המניות שלה. להבחנה זו יש גם משמעות משפטית כשהחברה עומדת בצמתי הכרעה כמו שינויים מבניים או כלכליים, וכשעליה לקבוע מטרות ותכניות פעולה. מדובר באקסיומה כל כך עמוקה, שכשהמשפטן ד"ר יוסי רחמים אותו ראיינו בעבר ניסה לערער עליה, הוא נתקל בהתנגדות עזה וכתב ספר של מעל 600 עמודים ובו הסבר מפורט על היסודות המשפטיים והכלכליים המאפשרים לראות בעוד גורמים כבעלי עניין בחברה מלבד בעלי המניות. אחד מאבות האקסיומה הזו, או לכל הפחות אחד ממנסחיה הגדולים, הוא מילטון פרידמן שאמר כי "אחריותו החברתית של עסק היא להגדיל את רווחיו", כשהוא שולל בצורה קטגורית כל שיקולים חברתיים, סביבתיים או קהילתיים מלבד טובתם של בעלי המניות.

סוכן מניות בבורסה בניו-יורק, 9 בפברואר (צילום: AP Photo/Richard Drew).

אז אכן ימים חדשים הגיעו? כמו כל דבר בשוק החופשי, כדאי לקחת את הדברים בערבון מאד מוגבל. מעבר לעובדה שלא מדובר בהתחייבות קונקרטית כלשהי, או במסמך מחייב, נכון יהיה לראות את הדברים בהקשרם. בניגוד לאמירה שהמסמך מהווה סימן לריכוכו של המערכת הכלכלית בארה"ב, או "סופו של הקפיטליזם החזירי" צריך להגיד בבירור- המערכת הכלכלית-חברתית באמריקה היא מהחזיריות והדורסניות ביותר במערב. רמות אי השוויון בארה"ב הן הגבוהות ביותר במערב, כשמצד אחד חיים בה האנשים העשירים ביותר בעולם, ומצד שני בחלקים נרחבים ממנה נפוץ עוני ברמה של "עולם שלישי".

תוכן ההצהרה הוא חיובי, ומדובר בהתפתחות חשובה בשיח החברתי כלכלי בארה"ב. מנכ"לי החברות התחייבו "להשקיע בעובדים, לשלם להם בהוגנות ולתת להם את הזכויות הסוציאליות החשובות", ועוד מספר סעיפים הנוגעים ביחס הוגן לקהילות ולספקים. ג’יימי דיימון, מנכ"ל הבנק ג’י פי מורגן, אמר כי "החלום האמריקאי חי, אבל נשחק". אלכס גורסקי, מנכ"ל חברת ג’ונסון אנד ג’ונסון, אמר כי "ההצהרה מראה איך תאגידים יכולים לעזור לשפר את החברה שלנו כשמנכ"לים מחוייבים באמת לענות על צרכיהם של כל בעלי העניין". מדובר בטענה שמופנית כלפי העולם התאגידי בתדירות גבוהה בשנים האחרונות, ורבים קראו לתאגידים לקחת אחריות גבוהה יותר על הסביבה האנושית והטבעית.

אסיפת חירום בנוכחות מאות עובדים בבית פלאפון. (ללא קרדיט)

עם זאת, חשוב לזכור כי הפערים הכלכליים בארה"ב נמצאים היום ברמת שיא, שלא נראו מאז שנות ה-20 של המאה הקודמת ומתקרבים לרמת פערים הגדולה ביותר בהיסטוריה של הקפיטליזם. רק לפני מספר ימים פורסם מחקר לפיו השכר הממוצע של מנכ"לים בארה"ב גדל ב-940% בארבעת העשורים האחרונים, לעומת שכרו של העובד הממוצע שגדל רק ב-12%. לאור הנתון הזה, לא מפתיע לגלות שהכנסותיהם של המאיון העליון בארה"ב מהווה כ-20% מכלל ההכנסות במדינה, לעומת הכנסות החציון התחתון שמהווים רק 10% מכלל ההכנסות. מאז שנות השמונים, הולך ומתעשרת קבוצה קטנה זו על חשבון מרבית הציבור האמריקאי.

על אף העובדה שרמות האבטלה בארה"ב נמוכה מאד- 3.7%, שיעור העוני במדינה עמד על כמעט 13% בשנת 2017. זה לא תמיד היה המצב באמריקה- לפני שנות השמונים רמות אי השוויון היו נמוכות בהרבה. אז, רמת השכר של מרבית העובדים היה גבוה הרבה יותר. לאורך ארבעים השנים האחרונות הלך ונשחק שכר העובדים לעומת רווחי החברות המעסיקות אותם שרק הלכו וטפחו. התעשרותם של אותם המנכ"לים ובעלי המניות שלהם היא תוצר ישיר של מגמה זו. דבר לא יהפוך את מגמת ההתרוששות של הציבור האמריקאי חוץ מהעלאה הדרגתית אבל דרמטית של שכר העובדים.

מילטון פרידמן 1976 (AP Photo/Reportagebild)

בעבר, ארגונים כמו "השולחן העגול של העסקים" שיחקו חלק משמעותי בהסדר כלכלי חברתי שהיטיב באמת עם כל החברה ולא רק עם בעלי המניות.  ארגון זה היה אחד מרבים שהשתתפו בדיאלוג בין המעסיקים, הממשלה וארגוני העובדים, שבמסגרתו נווטה הכלכלה האמריקאית. במערכת של הסכמים ופשרות התקבלו החלטות בנוגע לרמות השכר והמדיניות הכלכלית, שהיוו איזון בין אינטרס העובדים לזה של המעסיקים. מערכת זו היא מה שאיפשר את שנות השגשוג שבא אחרי מלחמת העולם השנייה. כך נראה קפיטליזם חזירי פחות.

מובן שהיום תרחיש כזה הוא בלתי מתקבל על הדעת. הרבה השתנה מאז שנות השמונים- ארגוני העובדים איבדו חלק עצום מכוחם, ובעלי ההון האמריקאים חיזקו את כוחם באופן דרמטי. התחייבותם לדאוג באופן מלא יותר לרווחת עובדיהם היא חשובה, אבל קשה לדמיין שהיא תשנה מהותית את אופי הכלכלה האמריקאית. לטענת כלכלנים כמו צ’רלס גודהרט, מדובר בכלל במהלך אסטרטגי- מתוך החשש שהמערכת כמו שהיא פשוט לא תחזיק. "אני חושב שיש סכנה בהתמרדות" אמר גודהרט ל’דבר ראשון’. "אחת ההשפעות של העלייה באי השוויון בחברות שלנו היא שחלקים גדולים מהאוכלוסייה מרגישים שהאליטות בחברות שלנו מנצלות אותם". ניסח זאת בפשטות המיליארדר ג’ון רופרט, הבעלים של ענקית התכשיטים קרטייר, שאמר לפני כמה שנים בוועדת מונקו כי החשש שהעניים ביותר יתקוממו משאיר אותו ער בלילה.

Leave a Reply

Name *
Email *
Website