עובדות פוצו על פערי שכר: “חוק שכר שווה לא נועד לקשט את ספר החוקים”

בית הדין הארצי לעבודה קבע כי נמל אשדוד יחוייב להשוות שכרן של שתי עובדות, אפרת כהן ואתי אלאשוילי, לשכרו של עובד מקביל להן – וכן פסק לטובת כל אחת מהן פיצויים בסך 50 אלף שקלים. עוד נקבע כי אחת העובדות, שהועסקה בחוזה אישי, תועבר להעסקה במסגרת ההסכם הקיבוצי. שדולת הנשים בישראל התייצבה לצד העובדות כתובעת.

כהן ואלאשוילי עבדו בחטיבת הלקוחות של נמל אשדוד, ותבעו להשוות את שכרן לזה של עובד אחר בחטיבה, מנהל מחלקת שירות לקוחות, זאת מכוח חוק שכר שווה לעובדת ולעובד ומכוח חוק שוויון הזדמנויות בעבודה.

אוניית משא עוגנת בנמל אשדוד (צילום ארכיון: אדי ישראלי / פלאש 90).

"שמחות ונרגשות לקבל את פסק הדין" מסרו אלאשוילי וכהן, "מקוות שפסק הדין יצור שינוי תודעה, מחשבה והרגל קלוקל שנשים שוות פחות. מקוות שבעקבות הפסיקה נשים מכל קשת התפקידים החל ממנקות וכלה בבכירות בהייטק ידרשו ויקבלו את המגיע להן מכורח זכותן הבסיסית, ומאחלות שאף אישה לא תצטרך לעבור סאגת התשה של 5 שנים בעקבות החלטות שגויות ומפלות בקרב מנהלים ומעסיקים. אנחנו מודות מעומק הלב לשדולת הנשים ועורכות הדין אפרת דויטש וענבל פלמור דורי שיצגו אותנו בהתנדבות, במסירות והתמדה מתחילת דרכנו".

"אין לאפשר זאת"

נשיאת בית הדין הארצי ורדה וירט ליבנה קבעה כי העובדות זכאיות להשוואת שכר עם העובד, ובכלל זאת גם בגין רכיב שכר שהוגדר כ’תוספת אישית’. כמו כן הדגישה השופטת כי משעה שנקבע עובדתית כי העובדות הועסקו בעבודה שווה לזו של העובד, הן זכאיות לתנאי עבודה שווים לשלו – ובכלל זאת, העסקה תחת ההסכם הקיבוצי.

"מאחר ש’חוק שכר שווה’ לא נועד לקשט את ספר החוקים הישראלי באצטלה בלתי-ממומשת של שוויון, אלא נועד ליצור כלי אפקטיבי למאבק באפליה …. נדרש לטעמנו, בין היתר, כי רשימת החריגים המוכרים כלגיטימיים תצומצם באופן כזה שהחוק אכן יגשים את מטרתו לצמצום פערי השכר בין נשים לגברים, ומכאן קביעתנו כי אין לראות בתוספת האישית ששולמה למר שובל בנסיבות העניין כמוצדקת בהתאם לעקרונות של חוק שכר שווה", כתבה השופטת ליבנה בפסק הדין.

בית הדין הארצי לעבודה בירושלים (צילום: ניצן צבי כהן)

השופטת התייחסה לנתונים הרישמיים של ידי מדינת ישראל, המלמדים כי גם כיום שכרן של נשים עודנו נמוך בממוצע מזה של גברים. "מצב עובדתי זה שבו ישנם פערי שכר בין גברים לנשים באופן מובנה, מביא לכך שככל שנאפשר מנגנוני שימור שכר הדבר ישמר גם את פערי השכר, שעדיין, למרבה הצער, קיימים כיום. לכן, סבורים אנו כי אין לאפשר זאת. יתכן שבחלוף זמן ובעתיד, כאשר יערך ניטור על ידי המעסיקים באשר למידת השפעת שימור השכר בתוך מקום העבודה על הפערים בין נשים לגברים ויימצא כי אין בכך כדי להנציח את הפערים בין שכר הנשים לשכר הגברים, כי אז יכול והמסקנה לגבי משמעותו של שימור השכר תשתנה. המציאות לעת הזו – שונה".

"רעה חולה בשוק התעסוקה"

מיכל גרא מרגליות, מנכ"לית שדולת הנשים בישראל, שהצטרפה לתביעה מסרה: "פערי שכר בין גברים לנשים הם רעה חולה בשוק התעסוקה, ומקוממים במיוחד כשמדובר בפערי שכר משמעותיים על עבודה שווה ממש. טוב שבית הדין הארצי לעבודה פסק שהייתה הפרה של חוק שוויון הזדמנויות לעבודה, אבל כפי שרמז הארצי, הטיפול בפערי שכר לא יכול להישאר בתביעות פרטניות של עובדות. המדינה צריכה לעבור למודל של דיווח ומעקב של פערי שכר בכלל המשק, ולהציב יעדים ברורים כדי למגרו".

בניגוד לבית הדין האזורי, הכיר בית הדין הארצי לעבודה גם בזכאותן של העובדות לפיצויים מכוח חוק שיוויון הזדמנויות בעבודה. בעוד שבית הדין האזורי קיבל את טענת נמל אשדוד כי קביעת תנאי השכר הייתה טרם נודע המגדר של ממלאי התפקידים, בית הדין הארצי קבע כי מכלל העדויות, עלה שבחברה נהוג היה לנהל מו"מ מול הזוכים במכרזים ולסגור עימם את תנאי השכר הסופיים. לפיכך, נקבע, כי חברת הנמל לא הצליחה להרים את נטל ההוכחה כי לא נעשה כן במקרה של העובדות התובעות.

עוד חייב בית הדין את חברת הנמל בתשלום 10 אלף ש"ח הוצאות לכל אחת מהתובעות, ואת המדינה בתשלום 5,000 ש"ח נוספים הוצאות לכל אחת. העובדות ושדולת הנשים יוצגו בהליך באמצעות עורכות הדין אפרת דויטש וענבל פלמור-דורי.

Leave a Reply

Name *
Email *
Website