“אוטיזם לא קובע מה אדם יכול או לא יכול לעשות. גאה להיות אוטיסטית ולעבוד”

"אוטיזם לא קובע מה אדם יכול או לא יכול לעשות. אני גאה להיות אוטיסטית ולעבוד באגף לקשרים בינלאומיים. עם התמיכה הנכונה, אוטיסטים יכולים לעשות כל דבר גם אם זה בדרך ייחודית להם". את הדברים אמרה שרה בכר, מהמחלקה לקשרים בינלאומיים בהסתדרות בכנס "פורצות גבולות" של נעמת וההסתדרות לשילוב נשים עם מוגבלות בעולם העבודה שנערך אתמול (שלישי). יו"ר נעמת, חגית פאר, אמרה בכנס כי ״אישה עם מוגבלות סובלת מהדרה כפולה, הן כאישה והן כאדם עם מוגבלות. היא נדרשת לפרוץ פעמים רבות מעגלים של אטימות ולמוטט חומות של התנגדות החל במעגל המשפחתי האינטימי, דרך מעגל התעסוקה וכלה במעגל החברה כולה והדעות הקדומות שלה", והדגישה כי לנעמת ולהסתדרות יש תפקיד מרכזי כתנועות חברתיות הפועלות לקידום צדק חברתי ושוויון בשוק העבודה. "בנעמת מועסקות נשים עם מוגבלות הן כעובדות, הן כבנות השירות הלאומי והן במסגרות ההכשרה לעבודה. אני מתחייבת להמשיך ולהרחיב את היקף שילובן בכל התפקידים".

הממונה על תעסוקת אנשים עם מוגבלות בלשכת יו"ר הסתדרות, גיא שמחי, אמר בכנס כי "היום נשמע את קולן של נשים חזקות אשר עושות מאמץ יום יומי כדי להצליח בעבודתן. החברה הישראלית חייבת לתת הזדמנות שווה לכל אזרחיה ובכך ליהנות מתוצרים מגוונים ייחודיים ואיכותיים של אנשים עם מוגבלות בכלל ושל נשים עם מוגבלות בפרט".

חגית פאר, יו"ר נעמת, בכנס "פורצות גבולות" שמוקדש לנשים עם מוגבלות בשוק העבודה (צילום: ישראל מלובני)

בכנס שיתפו נשים עם מוגבלות את סיפוריהן, הקשיים בעולם העבודה ואיך השילוב בעבודה סייע להן. אחת מהנשים שהביאו את סיפורן האישי בכנס היא כאמור שרה בכר, עוזרת למנהלת הקשרים הבינלאומיים בהסתדרות, אביטל שפירא.
דבר העובדים בארץ ישראל
כל בוקר אצלך במייל

אישור ההצטרפות מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר

"אני בת 34, אני גם אוטיסטית. גיליתי על האוטיזם בגיל מאוחר. תמיד הרגשתי שאני שונה אבל רק בסוף התיכון עברתי מבחנים להסביר את השוני שלי ולא קיבלתי אבחון עד גיל 22. חלק מהסיבה לכך היא כי חשבתי שאני לא אוטיסטית בגלל שהיו לי סטריאוטיפים. אמרו לי שאולי זה אספרגר אז שאלתי את אבא שלי מה זה והוא אמר לי שזה סוג של אוטיזם, ואני אמרתי לעצמי שאני לא. אבל בגיל 21 החלטתי לחפש מידע על אוטיזם ובעקבות דברים שמצאתי באינטרנט אני חושבת שאני כן אוטיסטית. הגילוי היה הקלה עבורי ונתן לי הסבר להתנהגות שלי וגם הבנתי שיש עוד אנשים כמוני. נכנסתי לפורומים של אוטיסטים ואז אמרתי ‘היי גם אני עושה דברים כאלה’".

שרית בכר, מהמחלקה לקשרים בינלאומיים בהסתדרות, בכנס "פורצות גבולות" שמוקדש לנשים עם מוגבלות בשוק העבודה (צילום: ישראל מלובני)

בכר, העובדת בהסתדרות כחלק מפרויקט של בית אקשטיין, סיפרה על יומה הראשון בעבודה: "הגעתי למשרד של אביטל ועמדתי בפתח של דלת אדומה כמו עגבנייה ולא הייתי מסוגלת להיכנס. אביטל הייתה צריכה להגיד לי ‘תיכנסי’". לדבריה, העבודה באגף מאתגרת ולפעמים לחוצה אבל מספקת ודורשת הרבה תקשורת ויחסים בין אישיים כשאחד הקשיים של אוטיסטים הוא מצבים חברתיים. "זה לא דבר קל או אינטואיטיבי אני צריכה לחשוב מה אני צריכה לעשות ומה להגיד, אפילו לשאול מה שלומך או להגיד למישהו שיהיה יום טוב. אני מאוד ביישנית אבל כיום אני הרבה יותר פתוחה ומדברת בחופשיות עם האנשים". בכר מסבירה על קושי נוסף בדרישות העבודה והוא ההתמודדות עם שינויים כשלרוב, לאוטיסטים יש קושי להתמודד עם דברים חדשים ובלתי צפויים. "העבודה באגף עוזרת עם זה כי כל יום יש מצבים בלתי צפויים וחדשים. הדוגמה הכי טובה לקושי שהיה לי, שאולי לכם נראה מובן מאליו, זה דיבור בטלפון. בגלל שזה מפחיד עבורי לדבר עם אנשים שאני לא רואה ולדבר עם אנשים חדשים בעקבות כך אמרתי דברים לא נכונים בצורה לא נכונה, לדוגמא, לא להציג את עצמי כשאני מתקשרת למישהו וישר לדבר איתו על מה שאני צריכה ממנו".

בכר ממשיכה לתאר כיצד כיום מצבה שונה בהרבה משהיה לפני שהתחילה לעבוד בהסתדרות כמו למשל דרישתה כבת שירות לאומי שלא לדבר עם אנשים בטלפון. "כיום אני הרבה יותר מסוגלת. אני מדברת עם אנשים בישראל ובעולם לפחות 30 אנשים ביום. אני כותבת דברים, יש לי תזכורות במחשב ובפלאפון כשאני צריכה את אביטל ועוד אנשים בווטסאפ. אביטל ואנשים אחרים בהסתדרות מתייחסים אלי כעובדת רגילה. הם לא מוותרים לי ומצפים ממני לעשות דברים כמו כל עובד אחר. זה גורם לי להרגיש שאני שווה ושאני יכולה לעשות דברים בדיוק כמו עובדים אחרים בהסתדרות". לבכר חשוב להדגיש שמה שעובד עבורה, לא בטוח עובד לאוטיסיטים אחרים ולדבריה "אם הכרת אוטיסט אחד – הכרת רק אוטיסט אחד", כך שצריך להתאים את עצמך ואת העבודה.

כנס "פורצות גבולות" שמוקדש לנשים עם מוגבלות בשוק העבודה (צילום: ישראל מלובני)

בהמשך דבריה היא מתארת כיצד העבודה בהסתדרות שיפרה לה את החיים ואיך כיום היא הרבה יותר נחושה ובטוחה בעצמה גם בחיי היומיום. "למדתי לא לוותר לעצמי ולא לקבל לא כתשובה. השתפרתי בעצמאות: בלבוש, המראה החיצוני, סדר והיגיינה". היא נותנת כדוגמה איך בסוף ינואר 2020 עברה דירה מבית ההורים ברעננה לדירה ברמת גן במסגרת הדיור של עמותת "שקל". "זה פעם ראשונה שאני גרה לבד עם שותפות. העבודה והאנשים בהסתדרות עזרו לי עם השינוי הזה".

בכנס השתתפו תת ניצב יפעת שקלר, ראש היחידה לשוויון מגדרי וגיוון תרבותי במשטרה; מרים כבהא, נציבת שוויון הזדמנויות בעבודה במשרד הרווחה והעבודה. בנוסף לכך נערכו שני פאנלים, אחד עם נשים עם מוגבלות בעולם העבודה, ופאנל נוסף על אימהות לילדים עם מוגבלות בעולם העבודה.

תת ניצב יפעת שקלר אמרה כי גילתה כמה מחוסמת תקרת הזכוכית של נשים. "זה ארוג כל כך בפנים שעם מיקרוסקופ אי-אפשר לראות. בזכוכית יש עמדות של מפקדים אבל הרבה פעמים מצאתי שהתקרה היא של נשים בעצמן שנשים אומרות ;אני לא מדויקת לתפקיד, אין לי ניסיון’, כשגברים הרבה יותר רואים את עצמם מוכנים לתפקיד הבא. נשים צריכות להאמין בעצמן. כן! תיגשי למכרז, אחר-כך נתמודד. נשים עם מוגבלויות או נשים עם ילדים עם מוגבלויות. למדתי שאנחנו לא עושים טובה לאף אחד כשאנחנו מעסיקים נשים. למעסיק מגוון יש יתרון עסקי ברור אבל הכי חשוב, העוצמה המוסרית שיש לארגון שבוחר את הערך הזה ושם אותו במרכז".

כנס "פורצות גבולות" שמוקדש לנשים עם מוגבלות בשוק העבודה (צילום: ישראל מלובני)

מרים כבהא אמרה כי במשרד העבודה והרווחה מאמינים שלכל אדם מגיעה הזדמנות שווה למצות את הפוטנציאל שלו לא משנה הדת או המין. "אין דבר מתסכל כמו שאדם שרוצה להיות בעולם העבודה והוא נדחה, לא כי הוא לא מתאים אלא כי הוא משתייך לקבוצה כזאת או אחרת. אנחנו פועלים לשפר ולקדם שוויון מגדרי ושוויון הזדמנויות. מעסיק שבוחר לשלב ולגוון לא עושה טובה לאף אחד. זה מוסיף לו לעסק ולנו כחברה".

בפאנל נשים עם מוגבלות בעולם העבודה דיברה טלי גליקשטיין, מחנכת במעון צבעוני של נעמת במודיעין. "אני בת 36, במקור מיבנה כיום גרה במודיעין. אני עובדת במעון כבר שבע שנים ועוברת מכיתה לכיתה, עוזרת בהאכלה ובניקיון הכיתה, בסידור, משחקת עם ילדים, הדחת כלים אני חלק מהצוות. משתתפת בישיבות, אני משתתפת בקורסים. אני שמחה שיש לי את המנהלת. אני מרגישה חלק מהצוות שווה בשווה הצוות מקבל אותי כמו שאני, אני אוהבת אותם".