“אנחנו מתקדמים למצב שבו רופאים צעירים ייאלצו לקבל החלטות את מי להחיות, ואת מי להשאיר למות”

מחלקת השיקום במרכז הרפואי ‘לגליל’ בנהריה הוסבה לאחרונה למחלקת קורונה לחולים מונשמים. זו שעת צהריים, ואנשי הצוות עוסקים בהשגחה על עשרים מאושפזים דרך מסכים ותקשורת איתם באמצעות רמקולים. במקביל הם מתאמים שחרור של שני חולים, מבצע שדורש תיאום עם קופות החולים ועם אמבולנס שיסיע אותם לבידוד ביתי, ומסייעים לבני משפחה של מטופל שנפטר בבוקר להתמגן, כדי להיכנס ולראות אותו בפעם האחרונה.

חיה קרמיסי אחות במחלקת קורונה במרכז הרפואי לגליל בנהריה (צילום: מור הופרט)

בגל הראשון טופלו ב’לגליל’ רק שני חולי קורונה שנזקקו להנשמה, ומטופל אחד בלבד נפטר. כעת מאושפזים במרכז הרפואי בכל רגע נתון כעשרים חולים מונשמים, ומאוגוסט נפטרו כבר 50 מטופלים.

הפער בחוויית הצוות מורגש. "יש הרבה יותר חולים קשים ומורכבים שיכולים להתהפך בשנייה", אומרת האחות חיה קרמיסי, "נכנסים להחייאה על הבוקר, תוך כדי מבינים שאין סיכוי להתאוששות, ואז התקשורת עם המשפחות."
דבר העובדים בארץ ישראל
כל בוקר אצלך במייל

אישור ההצטרפות מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר

"זה נהיה יותר ויותר קשה, אנחנו מרגישים את העומס הנפשי ומתפרקים", אומרת קרמיסי, "אנחנו רגילים לראות את המסך. נכנסתי הבוקר לחולה שאני מדברת איתו כל יום, אמרתי, ‘זוכר אותי?’, והוא לא ידע מי אני. אנחנו לא יכולים לחבק ולהסתכל בעיניים ולהיות מה שאנחנו רגילים להיות עבור החולים". ריקה מוסקוביץ’, האחות הראשית במחלקה, מתארת את המצב במילים פשוטות: "כואב לנו הלב כל הזמן. יש לי צוות למופת, עם הרבה כאב לב".

ריקה מוסקוביץ’, אחות ראשית במחלקה השיקומית שהוסבה למחלקת קורונה (צילום: מור הופרט)

 

גם הצוות בשאר יחידות בית החולים מושפע מהתפרצות הקורונה. עד כה הוסבו ארבע מחלקות למחלקות קורונה – שתי מחלקות פנימיות, מחלקה גריאטרית ומחלקת שיקום. עבור בית חולים בפריפריה, מדובר בשינויים בעלי השפעה דרמטית על מעגל רחב של חולים ומשפחותיהם.

"הצוות שלי סובל מצלקות נפשיות"

פרופ’ מסעד ברהום, מנהל המרכז הרפואי, מציין כי ארבע מחלקות הקורונה שפועלות במרכז הרפואי משפיעות על כלל הפעילות בו, ומודאג ממצבם הנפשי של העובדים. "הצוות שלי סובל מצלקות נפשיות", הוא אומר, "לא לימדו אותם איך לטפל במציאות הזאת, עם שטח ‘ירוק’ ושטח ‘אדום’ (שהכניסה אליו אסורה), לדבר עם החולה בווידאו. צלקות נפשיות על פרידה ממטופלים שלא מצליחים להציל, על המשפחות שלא יכולות להיפרד כמו שצריך. העובדים שלי בוכים, ואתה לא רואה את הבכי הזה ביום יום במחלקות."

מתחילת המגפה אפשר בית החולים לכל איש צוות שביקש להיפגש עם פסיכולוג לתמיכה נפשית. כעת יוזם פרופ’ ברהום מפגש עם פסיכולוג לכל אנשי הצוות המעורבים בטיפול בקורונה. ובינתיים, העומס ממשיך לגבור ולייצר לחץ על הצוות, וברהום הודיע שהוא נערך לפתיחת מחלקת קורונה חמישית.

דו"חות הברומטר שמוגשים לפרויקטור הקורונה גמזו מתריעים על פגיעה באיכות הטיפול בחלק מבתי החולים. תוכל לתאר איך זה מתבטא?
"אני לא מתייחס לשאלה הזאת, האם פגעתי או לא פגעתי באיכות הטיפול. אנחנו במלחמה, ומלחמה לוקחת את כל המשאבים. למטופלים הגריאטריים אין עכשיו לאן ללכת מאז שהסבנו את המחלקה הגריאטרית למחלקת קורונה. קיבלתי פניה ממטופלת שיקומית שזקוקה גם לדיאליזה. אני מנסה למצוא לה מקום ולא מצליח."

"חסרים כאן 70 רופאים ו-100 אחיות, מעבר למה שקיבלנו"

בעשר השנים האחרונות התפתח ‘לגליל’ למרכז רפואי המציע מגוון רחב של שירותים, וכיום הוא בית החולים השני בגודלו בצפון אחרי רמב"ם בחיפה. לדברי פרופ’ ברהום, הגידול בפעילות לא התבטא בתוספת מתאימה לכח האדם. "נשארנו קטנים במספר העובדים. אנחנו בית החולים הרזה ביותר מבחינת עובדים במערכת הממשלתית, בעיקר מבחינת כוח אדם של טיפול נמרץ – בדיוק האנשים שאני זקוק להם כדי לטפל בחולי הקורונה המורכבים. יש כאן עדיין יחידות טיפול נמרץ כירורגי, לב, ילדים, ואני לא יכול לסגור אותם כי אני נותן שירות לקהילה."

במחלקת הקורונה לחולים מונשמים נדרשת אחות טיפול נמרץ, מקצוע שההכשרה אליו נמשכת שנים, על כל שני חולים מונשמים בכל משמרת. כיום עובדות במחלקה עשר אחיות טיפול נמרץ, מה שמגביל את מספר החולים המונשמים שהמחלקה יכולה לטפל בהם. 

בעקבות משבר הקורונה קיבל בית החולים ממשרד הבריאות תוספת של 52 אחיות ו-14 רופאים. "זה לא מספיק, אני זקוק ליותר," אומר פרופ’ ברהום, "חסרים כאן 70 רופאים, 100 אחיות מעבר למה שנתנו, 50 עובדים פרה-רפואיים (רנטגנאים, טכנולוגים רפואיים, דיאטניות ועוד), ו-114 עובדי מנהל ומשק". לדבריו, גם התקנים שכן נקלטו לא יעזרו לעומס הנוכחי. "אני מחפש אחיות טיפול נמרץ, ויש מחסור לאומי בהן כרגע. אומרים לי, ‘קח את התקנים הזמניים, אבל אנחנו לא יודעים להבטיח אותם לטווח הארוך.’ מי יבוא בתנאים האלה? אלה שלא מצאו עבודה, לא הצוות המיומן שאני זקוק אליו."

אח במחלקת קורונה במרכז הרפואי לגליל בנהריה (צילום: מור הופרט)

למרות הקשיים, הוא מברך את תוספת התקנים שכן התבצעה. "שימו את התקנים עכשיו, אולי הם יעזרו למערכת לעמוד עוד 10 שנים כשאנחנו נצטרך אותם."

"אם נגיע למצב חירום, אשלח אחיות עם הכשרה מינימלית להשגיח על חולים מונשמים"

לאחרונה יזם משרד הבריאות תכנית לויסות עומסים בבתי החולים, במסגרתה מועברים חולי קורונה מבתי חולים צפופים אל בתי חולים פחות צפופים. לדברי ברהום, המהלך  לא יפתור את בעיות העומס במרכז הרפואי. "אין לי בעיית עומס של חולי קורונה קלים ובינוניים", הוא מסביר, "החולים האלה מטופלים על ידי אחיות ללא הכשרת טיפול נמרץ. לעומתם, החולים הקשים והמונשמים, שזקוקים לאחיות טיפול נמרץ, לא ניתנים להעברה בנסיעות ארוכות למרכז הארץ."

מה תעשה אם יהיו יותר חולי קורונה שיזדקקו להנשמה ממה שאחיות הטיפול הנמרץ מסוגלות לקלוט?
"אם נגיע למצב חירום בו אצטרך לשלוח אחיות עם הכשרה מינימלית להשגיח על חולים מונשמים, אני אעשה זאת. אבל אני מקווה לא להגיע לשם."

"רופאים צעירים ייאלצו לקבל החלטות את מי להחיות ואת מי להשאיר למות"

פרופ’ ברהום מוטרד מהפער בין העומס האדיר על המרכז הרפואי ומערכת הבריאות בכלל, לבין הלך הרוח בחלקים רחבים בציבור, שאינו נשמע להנחיות למניעת התפשטות המגפה. "אנשים המשיכו לערוך חתונות ואירועים כי הם לא הפנימו את חומרת המצב", הוא אומר, "יש 500 חולים מאושפזים בצפון. בשבילנו זה הרבה, אבל זה לא מספיק כדי להתגבר על התודעה הישראלית שאומרת ‘לי זה לא יקרה’. לצערי ימותו עוד הרבה אנשים. עשרות ביום, מאות בחודש, ואולי זה ישפיע. אם זה יתחיל להיות מאיים, אם כל אחד יהיה נגוע. או אם מערכת הבריאות תקרוס ותתחיל להיות סלקציה."

בחירת המילה ‘סלקציה’ לא קלה לפרופ’ ברהום. "אני מבין את קונוטציית המילה, בהתחלה ברחתי ממנה, אבל אני לא רוצה לברוח מהאמת. אנחנו מתקדמים למצב שבו רופאים צעירים ייאלצו לקבל החלטות את מי להחיות ואת מי להשאיר למות. אנשים שבימים כתיקונם היה אפשר להציל אותם. לכן באירוע רב נפגעים שולחים את הרופא הכי בכיר, והוא זה שמקבל את ההחלטה מי ימות. כשהייתי רופא צעיר לא הייתי ישן אחרי שהיה נפטר לי מטופל, כי זה מייצר קושי אדיר. אלו החלטות שצריך לישון אחריהן בלילה".

"בכל רגע אני מחשבת איפה יש עומסים"

לדיאנה קלישר, האחות האחראית בחדר המיון, נוספה אחריות על שני מתחמי מיון נוספים: חדר מיון נשימתי, המיועד לחולים עם תסמינים נשימתיים שחשודים כחולי קורונה, וחדר מיון לחולי קורונה מאומתים. "בסך הכל הפעילות לא יורדת. תאונות, יריות, דקירות, הכל. אבל עכשיו אנחנו צריכים להפעיל בנוסף את שני המתחמים האלו, שהקמנו בחדרי ההמתנה שלנו. כתוצאה מכך יש פחות חדרי המתנה למיון, ויותר חולים ממתינים במסדרון. אנחנו צריכות לרוץ כל הזמן ממתחם למתחם. בכל רגע אני מחשבת איפה יש עומסים."

דיאנה קלישר (למעלה משמאל), האחות האחראית במיון המרכז הרפואי לגליל ביחד עם צוות האחיות במיון (צילום: מור הופרט)

בחדר המיון ניתן למצוא המחשה נוספת לעומס הלוגיסטי שיוצר אשפוז חולי הקורונה על מערכת בית החולים: בסמוך אליו ממוקם חדר צילומי CT המשמש את מטופלי המיון. כשחולה קורונה מאומת או חולה החשוד בקורונה המאושפז במיון נזקק לצילום, הוא צריך לעבור דרך חדר המיון הכללי. כל מעבר כזה מצריך ליווי של הצוות הרפואי לצד אנשי ביטחון שמפנים את הדרך. לדברי מוסקוביץ’, מתבצעים כעשרים מעברים כאלה בכל יום.

האח יעקב סוברובר במחלקת קורונה במרכז הרפואי לגליל נהריה מנחה בן משפחה בחיטוי לאחר ביקור אצל חולה קורונה (צילום: מור הופרט)

ובינתיים, במחלקת הקורונה מסביר האח יעקב סובורובר לבן משפחה של חולה, הנמצא מבעד לזכוכית, כיצד לחטא את עצמו לאחר הביקור במחלקה. "אני עובד במחלקת שיקום תשע שנים ולא נפטר מטופל אחד", הוא מספר, "עכשיו מתים כל יום, האנרגיות מאוד קשות".