“אני שומעת חברים שמדברים על לחזור לגור עם ההורים”

עובדים רבים שהוצאו לחל"ת או פוטרו בתקופת הקורונה מיצו בתקופה זו את מכסת ימי הזכאות שלהם לקצבת אבטלה. במציאות של עשרות אחוזי אבטלה במשק, רבים מהם עשויים למצוא עצמם חודשים ארוכים בלא מקור הכנסה החל מראשית חודש יוני.

46% מהעובדים שנרשמו בשירות התעסוקה עד תחילת חודש אפריל הם מתחת לגיל 34, ושליש מהם בגילאי 24-15 וחשוב לזכור שתקופת הזכאות שלהם לדמי אבטלה קצרה יחסית שכן הזכאות לדמי אבטלה היא תלויית גיל ומצב משפחתי. כך למשל, עובדים עד גיל 25, שלהם שני ילדים ומטה, זכאים רק ל-50 ימי אבטלה במשך 12 חודשים. עובדים בני 25-28 זכאים ל-67 ימי אבטלה, ועובדים בני 28-35 זכאים ל-100 ימי אבטלה.

שירות התעסוקה (צילום ארכיון: שירות התעסוקה)

בחודשים מרץ, אפריל ומאי אפשרו ההקלות בזכאות לדמי אבטלה לעובדים אלו לחרוג ממספר הימים להם הם זכאים, אולם עם ביטול ההקלות בתחילת החודש הנוכחי – חלקם הגדול מוצא עצמו בלא זכאות לדמי אבטלה מחד – ובלא עבודה מאידך. רבים מהעובדים בשכבות גיל אלו מועסקים בענפים שנפגעו באופן חמור יותר מהמשבר כגון בענף המסעדנות ובתחום המכירות. ענפים נוספים שעובדיהם עשויים למצוא עצמם מחוץ לשוק העבודה תקופה ממושכת בלא זכאות הם ענף התיירות המעסיק באופן ישיר כ-41 אלף עובדים, מקצועות הטייס וכן עובדי שדות התעופה.
דבר העובדים בארץ ישראל
כל בוקר אצלך במייל

אישור ההצטרפות מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר

"כרגע אמרו לנו שנחזור לעובד רק בסוף יוני, וגם זה בהנחה שלא תהיה התפרצות נוספת", אומרת ליה מרגריטה לבוב (25), ברמנית במסעדה בצפון. "הייתי בחל"ת מהיום הראשון, וכמובן שמיציתי את מכסת ימי האבטלה שלי. התחלתי לשחוק חסכונות שחסכתי לטיסה לחו"ל. אנשים שורדים, יש אנשים שמגיעים גם למצבים מאוד קשים בגלל המצב הכלכלי הזה. יש לי חברה שפורשת עכשיו מהלימודים בגלל זה ומקווה למצוא עבודה כדי להחזיק את הראש מעל המים. אני שומעת חברים שמדברים על לחזור לגור עם ההורים".

"האזור שבו אני גרה תלוי בתיירות", היא מסבירה. "למדתי ייננות והייתי אמורה להתחיל עבודה חדשה בספטמבר, אבל אם יתחילו לסגור שוב את התיירות – יש מצב שגם את העבודה הזו לא יהיה לי. אין ממש איך לדעת. עם העלייה עכשיו בתחלואה אני מתחילה לחשוב על חלופות… בסופו של דבר אני עובדת כל חיי מגיל 13. אף פעם לא הייתה לי כזו הפסקה ארוכה מעבודה, ואחרי 11 שנים רצופות של עבודה, לקבל רק 50 ימי אבטלה, זה לא הוגן מכל כך הרבה בחינות".

מלצרית במסעדה בירושלים. למצולמת אין קשר לכתבה (צילום ארכיון: יונתן זינדל/פלאש90)

סתיו (23) מתל אביב, עבדה כפקידת קבלה באברהם הוסטל בתל אביב וכמו עובדים רבים אחרים בענף המלונאות, הייתה בין הראשונים שיצאו לחל"ת בחודש מרץ. לפני כשבוע וחצי, זומנה לשיחה לפני פיטורין. הנהלת ההוסטל החליטה, לאור המצב, לצמצם את מצבת כוח האדם שלה בחצי. "פתאום הבנתי שבתקופת החל"ת נגמרו לי ימי האבטלה", היא אומרת. "אני מחפשת עכשיו עבודה בדרכים יצירתיות, אבל זה קשה כי גם אין הרבה מקומות שמחפשים בכלל עובדים".

בעוד כחודשיים אמורה סתיו לטוס ולהתחיל לימודים בניו-יורק. בינתיים, כבר התחילה לשחוק חלק מהחסכונות שקיוותה להשתמש בהם כדי לפתוח את התקופה החדשה בחייה במדינה הזרה, וגם נאלצה לבקש עזרה מההורים – דבר שהיא לא נוהגת לעשות. "ביקשתי מבעלי הבית שלי להוריד שכר דירה והם לא הסכימו. אני מחפשת דברים מזדמנים, עושה הרבה בייביסיטר. אני עורכת וידאו אז אני עושה גם עבודות עריכה, אבל אנשים פחות מצלמים עכשיו אז גם שם אין הרבה עבודה. אם הייתי נשארת בארץ, חד-משמעית הייתי מנסה לחזור ולמלצר, אבל אני לא בטוחה שגם שם הייתי מוצאת עכשיו עבודה בתקופה הנוכחית. רוב החברים שלי במצבים דומים, אני חושבת ששכבת הגיל שלנו נמצאת במצב בעייתי".

ויקי (30) מירושלים עובדת כגננת ‘מילוי מקום’. אמנם עם החזרה של גני הילדים לעבודה, הוחזרה לעבוד – אבל היא חוששת מהקיץ המתקרב. הגננות שעושות מילוי מקום, עובדות על בסיס יומי, ובחודשי הקיץ, היו על-פי רוב יוצאות לחל"ת וחותמות אבטלה. אלא שלאור מיצוי מכסת דמי האבטלה בתקופת הקורונה, בקיץ הקרוב הדבר לא יתאפשר. "בינתיים אני משתדלת ללכת כל יום לגן, איפה שמציעים לי, כדי שתהיה לי הכנסה. לגבי יולי-אוגוסט כשאין גנים, אני באמת לא יודעת מה אעשה. סביר להניח שארצה לעבוד בקייטנה ביולי, ובאוגוסט אני לא יודעת. בדרך כלל הייתי מקבלת בתקופה הזו חל"ת ונמצאת עם הבנות שלי. עכשיו אני חושבת במה אוכל לעבוד באוגוסט וזו גם שאלה מה אעשה בזמן הזה עם הילדים".

מעון יום סגור (אילוסטרציה. Shutterstock)

תופעת פיטורי הקיץ היא תופעה המקיפה למעלה מ-20 אלף עובדים מדי שנה, רובם עובדים בתצורות העסקה קבלניות במערכת החינוך – בין היתר: מורי קבלן, מנקות במוסדות חינוך ועובדים במתכונת העסקה שעתית או יומית. עובדים אלו מפוטרים מדי שנה בחודשי יולי-אוגוסט, ונשכרים לעבודתם מחדש בספטמבר עם תחילת שנת הלימודים. רבים מהם ככל הנראה, נמצאים במצב דומה השנה, משום שניצלו כבר את ימי הזכאות לקצבת אבטלה. "בתקופת הקורונה שחקנו חסכונות", היא מספרת, "אם לא היה לנו כסף בעובר ושב סביר להניח שפשוט לא היינו שורדים את התקופה הזו. אין לי חרדה שנהיה ברחוב. מצד שני, זה מצב שאי-אפשר להמשיך איתו. יש דברים לשלם: שכר דירה, הוצאות, חשמל, ארנונה, מים וסופר, הוצאות שוטפות שיש לכל בן אדם. גם בעלי שעובד כמאבטח במוסדות חינוך, עובד בקיץ רק בחצי משרה".