אסורה

אַתָּה אָסוּר לִי.

יוֹתֵר מִשֶּׁמַּיִם גְּנוּבִים יִמְתָּקוּ.
אַתָּה כָּל כָּךְ אָסוּר שֶׁאָסוּר לִגְנוֹב
אַתָּה אָסוּר לִי
כָּל כָּךְ
לָרַע וְלַטּוֹב.

אַתָּה אָסוּר לִי כְּמוֹ רוֹמָן רוֹמַנְטִי מֵהַמֵּאָה הַתְּשַׁע עֶשְׂרֵה
שֶׁל אוֹהֲבִים מֵרָחוֹק מִמַּעֲמָד שׁוֹנֶה
אַתָּה אָסוּר לִי כִּי
כָּכָה
פַאק
כִּי
מָה זֶה מְשַׁנֶּה;

אַתָּה אָסוּר לִי כְּמוֹ סִדְרָה עַל דָּתִיִים שֶׁאָסוּר לָהֶם לָגַעַת
אַתָּה אָסוּר לִי כָּל-כָּךְ
שֶׁזֶּה מַטְרִיף אֶת הַדַּעַת;

אַתָּה אָסוּר לִי
כִּי
כְּשֶׁשָּׁבַרְתִּי אֶת חוּקֵּי הַבּוּרְגָּנוּת הַזְּעִירָה
נוֹתַר לִי רַק הַמּוּסָר;
וְגַם לְבַד,
שֶׁמְּפַרְגֵּן עַל הַכֹּל,
יוֹדֵעַ
(וּמַזְכִּיר לִי)
שֶׁאַתָּה לֹא מוּתָּר.

אַתָּה אָסוּר
וַאֲנִי יוֹדַעַת
גַּם כְּשֶׁאֲנִי טוֹבַעַת
בַּמַּבָּט הַזֶּה שֶׁלְּךָ

וְהַלְוַואי שֶׁהָיָה לִי רַב
וּפְסַק הֲלָכָה
שֶׁהָיָה מַתִּיר לִי אוֹתְךָ.

למופע הקרוב – תרבות יום א’