בחודשיים האחרונים יצאו המוני ישראלים לרחוב – ודרשו תשובות | רשימת המחאות בישראל

לאורך החודשיים האחרונים יצאו הישראלים שוב ושוב לרחוב – ודרשו תשובות. כמעט בכל יום התקיימה הפגנה, מחאה, זעקה כלשהי. בימים מסויימים התקיימו כמה הפגנות במקביל. בכל פעם היה זה ענף אחר במשק או אפילו תת ענף, שאנשיו, עובדיו ומנהליו יצאו למחות נגד ההפקרות הכלכלית ודרשו מהממשלה מענה למצוקותיהם. זו רשימה חלקית – כרונולוגית – הזעם של אביב 2020.

ב-30 במרץ יצאו העצמאים להפגנה ראשונה בגן הוורדים מול הכנסת. היו אלה ימי שיא המגפה והגבלות הבידוד החברתי, ויציאה משותפת למרחב הציבורי סימלה גם שבירה של כללי הבריאות.

ב-1 באפריל יצאו שורה ארוכה של ארגוני מגזר שלישי למחאה. ברוח אותם ימים, ההפגנה שלהם התקיימה ב׳זום׳ וזכתה לשם – ״מחאת המסכות״. ראשי הארגונים הצטלמו כולם כשהם עוטים מסכות שעליהם נכתב ‘החלשים נמחקים’.
דבר העובדים בארץ ישראל
כל בוקר אצלך במייל

אישור ההצטרפות מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר

ב-19 באפריל יצאו אנשי ונשות מקצועות היופי והקוסמטיקאיות בדרישה שהממשלה תפצה אותם על סגירת העסקים ותאפשר להם לחזור לעבוד בהקדם. הם נסעו מחוף הצוק לעבר קרית הממשלה בתל אביב.

ב-23 באפריל הכריז מטה המאבק להצלת עולם האירועים והתרבות כי אסור לכבות את האור על תעשיית התרבות. ארגוני האומנים והאמרגנים שהובילו את המאבק הצליחו להביא אלפים לכיכר רבין למה שנראה כהפגנת המונים ראשונה בימי הקורונה.

ב-24 באפריל הגיעו כמאה וחמישים ספורטאים אל משרדי הוועד האולימפי בהדר יוסף כדי לדרוש חזרה לאימונים. באותו היום הוקמו מספר אוהלים בשדרות רוטשילד בתל אביב בדרישה מהממשלה לטפל במצוקת העצמאים והעסקים הקטנים.

ב-26 באפריל הפגינו סוחרי שוק מחנה יהודה לאחר שפורסם כי סניפי איקאה נפתחו לציבור בזמן שהשווקים היו סגורים. ההפגנה של הסוחרים לוותה בהתנגשות אלימה עם כוחות משטרה. אך לבסוף הביאה את הממשלה להחליט על פתיחת השווקים.

ב-30 באפריל בכיכר רבין מחו הגננות ומפעילי הגנים הפרטיים תחת הסיסמה ״גן סגור – לב שבור״, בדרישה לפצות את הגנים הפרטיים על ההפסדים שנגרמו להם מההשבתה. במקביל התקיימה מחוץ לבית ראש הממשלה מחאה של בעלי חדרי הכושר שדרשו שיתאפשר להם להיפתח.

ב-2 במאי התכנסו שכירים ועצמאים להפגנה משותפת בגן צ’ארלס קלור ובמספר מוקדים נוספים ברחבי הארץ. ההפגנה אורגנה על ידי ארגון ‘עומדים ביחד’ וזכתה לסלוגן ‘העם נגד המנותקים’.

ב-4 במאי, אירגן ועד ראשי הרשויות במגזר הערבי הפגנה מול משרד האוצר בירושלים בדרישה לתקן את האפליה בתקצוב הרשויות הערביות במסגרת חבילות הסיוע למשק. ראשי הרשויות טענו כי על אף שהם מטפלים ב 14.5 אחוז מהאוכלוסיה הם קיבלו רק 2% מתוספת התקציב.

ב-7 במאי הוביל המטה הפמיניסטי לשעת חירום שורה של הפגנות ב-13 ערים בקריאה לממשלה ״לפעול בדחיפות ובכל האמצעים כדי למנוע את הרצח הבא״. זאת לאחר שני מקרי רצח של נשים באותו השבוע ולאור החשש מעליה משמעותית באירועי האלימות במשפחה בחסות משבר הקורונה.

בנוסף, ב-7 במאי התכנסו עובדי חברות ההגברה והתאורה, טכנאי הבמה, סאונדמנים, תאורנים ואנשי במות למחאה בפארק הירקון. אנשי הבמה הגיעו עם משאיות הציוד שלהם כדי וקראו "המדינה ניתקה – המדינה תשלם".

באותו היום התכנסו בכיכר הבימה מאות סטודנטים כדי למחות על כך שלמרות שהכנסותיהם פסקו, שכר הלימוד ותשלומי המעונות ממשיכים לרדת להם מהחשבון. ביכר רבין התקיימה באותה השעה מחאת החופות השחורות של מארגני האירועים.

ב-9 במאי הפגינו כאלפיים רופאים מתמחים נגד תנאי עבודתם בשיטת המשמרות הארוכות. המתמחים דרשו להוריד את אורך המשמרת מ-26 שעות ל-16 שעות.

באותו הערב התכנסו מעל לאלף צעירים, עובדי מקומות הבילוי, הפאבים והמסעדות למסיבת מחאה בגן צארלס קלור בתל אביב. המוחים דרשו מהממשלה "להתחיל להתייחס לצעירים".

ב-10 במאי מחו מאות בני העדות הדרוזית והצ’רקסית בצומת עזריאלי כשהם אומרים "נעביר לנתניהו מסר בקול רם וברור, די לאפליה ולקיפוח".

באותו הזמן הפגינו כ-500 מעובדי אל על מול משרד האוצר בירושלים במחאה נגד הכוונה לפרק את החברה ובדרישה לחבילת סיוע בדמות הלוואה בערבות מדינה.

זו רשימה חלקית בלבד. בימים אלה מתוכננות הפגנות נוספות של העצמאים, עובדי ענף התיירות ורבים נוספים. למרות תנאי הבידוד החברתי והחשש מהמגיפה המתפרצת, המוני ישראלים יצאו לרחוב להביע את זעמם, ולדרשו מהממשלה לקחת אחריות על מצב המשק. האם מישהו ישמע?