בלוס אנג’לס וסביבתה הבינו את חומרת המצב רק כשסגרו את החופים

לעתים חשים כאן, בעיר הסרטים, שאנו חיים בסרט. עיר הסרטים, שהיא חלק מעיר המלאכים, לוס אנג’לס, מקום שירותי, הפיקה סרטים רבים על פריצת מגיפה כלל עולמית. סרטים כמו התפרצות (1995), 12 הקופים (1995) והתפשטות (2011) מתארים מגיפות המשביתות סדרי עולם. אחד הסרטים פותח באמירה כי "העולם תמיד בפעולה, אך דמיינו אם העולם היה עומד מלכת". ובכן, העולם עומד מלכת. המציאות לעתים עולה על כל דמיון.

צעירי לוס אנג’לס מתבדחים כי בלוס אנג’לס וסביבתה הבינו את חומרת הקורונה רק לאחר שסגרו את החופים. למרות שלוס אנג’לס הייתה בין הראשונות לנקוט אמצעים, סגירת החופים הייתה בסוף הרשימה. בתחילה הנהיגו ריחוק חברתי, לאחר מכן סגירת חברות ועסקים "לא חיוניים", ורק לקראת הסוף, כאשר הגיעו לסגר מוחלט, סגרו גישה לחופים. כל עוד לא הלכו לעבודה, אך יכולים היו לרוץ על שפת הים, לרבוץ על החוף ולגלוש, התושבים לא נרעשו. עבור רבים, זאת שגרה. בנימה הומוריסטית אומרים צעירי לוס אנג’לס, כי הקורונה הצליחה לנקות את החופים מכל הבטלנים. צעירי המקום מצביעים על הישג נוסף של הקורונה, שהיא הצליחה לפתור את בעיית הפקקים הידועה בעיר.

ד"ר הלל ניומן, קונסול כללי לוס אנג’לס. (צילום: הקונסוליה הישראלית בלוס אנג’לס)

לוס אנג’לס וסביבתה מאופיינת באווירת צ’יל (Chill) – רגיעה. יש המייחסים זאת למזג האוויר השמשי לאורך כל השנה, להיעדר הצפיפות בשל העובדה שהעיר משתרעת על פני שטח גדול וגם לעובדה שרוב תושבי העיר גרים בבתים נמוכי קומה מופרדים. כאחד ששירת בעבר בבוסטון, ועבר רבות בעיר ניו יורק, אין ספק שלוס אנג’לס לא סובלת מאותה אווירת לחץ ודחיפות, המאפיינת ערים רבות אחרות. גם היום, כחודש לתוך הקורונה, למרות עצירה מוחלטת של כל העולם העסקי הנורמלי, צבירה של מאות חולים ועשרות מתים, דומה כי העיר "חווה" את התופעה די ברגיעה. אולי מתוך תחושה כי עוד זמן מה, עם פופקורן וקולה, נגיע לפרסומות.
דבר העובדים בארץ ישראל
כל בוקר אצלך במייל

אישור ההצטרפות מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר

ברמת הנציגות, חשנו לראשונה את השפעות הקורונה כשארבעה מעובדינו נאלצו להיכנס להסגר ביתי עקב השתתפותם בכנס איפא"ק. פתאום, במכה אחת, היינו חסרים ארבעה עובדים, והבנו שלא מדובר בתופעה שגרתית.

ברמה המשפחתית חשנו לראשונה את השפעות הקורונה כאשר סגרו את בתי הספר. התחלנו שליחותנו בת ארבע שנים לפני כששה חדשים, ובדיוק בנקודה בה, סוף סוף, התחיל הבן להסתגל, להתחיל לקלוט שפה חדשה, לחוש שמצוי בסביבה מוכרת בבית הספר ולהיקשר לשותפיו לספסל הלימודים, הכל נעצר. כבר יודעים ששנת הלימודים הנוכחית אבודה מבחינתו. משמעות הדבר, שכאשר יתחדשו הלימודים בשנה הבאה, הוא יתחיל כמעט מבראשית תוך חוויית קשיי ההסתגלות מחדש. אין לבן סביבה תומכת, משפחה מורחבת ואפילו שפה מוכרת. בינתיים הפכנו למורים בשעות הפנאי.

למעשה, קשיי הסתגלות הם חלק בלתי נפרד מחיי משפחות הדיפלומטים. כל ילדי הדיפלומטים, בכל שליחות, סובלים עקירה מהסביבה המוכרת ומהמשפחה המורחבת. בתנאי נורמה, רובם מסתגלים עם הזמן. יש כאלה שלא מסתגלים. כל בני ובנות הזוג של דיפלומטים, בכל שליחות, סובלים פגיעה אישית קשה בגין העדר רציפות תעסוקתית. אך, הקורונה, גורמת לפגיעה פי כמה וכמה. תקופת אי ההסתגלות תתפרש על פני זמן ממושך, ותחושת התלישות תתעצם. במצב משברי, שאר הישראלים יכולים להתנחם בתחושת הבית, בתחושת הסביבה המוכרת ובתמיכת החברים. אך משפחות השליחים בחו"ל אינם זוכים למעטפת מהסוג הנ"ל.

תמונת מפגש הנשיא ריבלין עם ראש העיר בוורלי הילס וחברי מועצת העיר, בנוכחות ד"ר הלל ניומן, בעת ביקור הנשיא בלוס אנגלס. (צילום: הקונסוליה הישראלית בלוס אנג’לס)

כאשר רוב תושבי לוס אנג’לס מנעו סיכונים באמצעות התכנסות לתוך משפחותיהם הגרעיניות, אנחנו, כמוסד המוגדר "חיוני", ממשיכים לעבוד. נרתמנו לסדר יום חדש ומאתגר.

מגיעים לעבודה, במציאות שהיא בין סוריאליסטית להזויה. נוסעים מהבית לעבודה על כביש, שבשגרה לוקח כארבעים דקות, והנה תוך עשר דקות נוחתים ביעד. מגיעים לבניין, שבשגרה הומה אדם, וכעת עומד ריק ושומם. רוב מוחלט של המעטים הנעים בבניין הם אלה הזקוקים לסיוע דחוף של הקונסוליה הישראלית. חיים בסרט, כבר אמרנו?

מתכונת העבודה וסדר היום השתנו לבלי הכר. כשגרה, יום העבודה בנוי ממפגשים עם אנשי קשר חשובים, העברת תדרוכים, קידום עסקים וקשרי מסחר, אירוח משלחות, הוצאת משלחות, תכנון אירועים, השתתפות בטקסים ואירועים. כל מתכונת העבודה שהכרנו עד כה פגה תוקפה במציאות העכשווית. אם מאן דהו חושב שאנו מנצלים את ההפוגה למעט מנוחה, טעות בידו. סדר היום שלנו התמלא חיש מהר.

ד"ר הלל ניומן עם שר החוץ ישראל כץ והשליח המיוחד לשעבר של הבית הלבן ג’ונתן גרינבלט. (צילום: הקונסוליה הישראלית בלוס אנג’לס)

מצאנו עצמנו נרתמים לחילוץ ישראלים וסיועם, מסייעים במאמצים לרכישת תרופות ואמצעי מיגון עבור ישראל, מטפלים בתרומות העוברות מישראל לארה"ב ומארה"ב לישראל, נחלצים להעברת גופות בהיעדר לוח טיסות, מפעילים פעילות דיפלומטית מקורית וחדשה לצורך שימור התודעה החיובית על ישראל (הקרוי "דיפלומטיה ציבורית").

נמנה מספר דוגמאות מובחרות של הפעולות שביצענו בשבועיים האחרונים.

בתחום הטיפול בישראלים במצוקה, סייענו בחילוץ ישראלים שנתקעו על ספינה לוקת חולי קורונה בסן דיאגו, שנבצר מהם לרדת מהספינה ולשוב למשפחותיהם בישראל בהיעדר אשרות כניסה לארה"ב. טיפלנו בהעברת גופות של נפטרים, מתוך כיבוד "משאלתם האחרונה" ובקשת המשפחה, בהיעדר טיסות רגילות ובכפוף לנהלים נוקשים. המשכנו לקבל קהל לביצוע חתימות נוטריוניות חיוניות ובדיקות ד.נ.א. דחופות, עבור משפחות פונדקאיות, תוך סיכון צוות כוח האדם של הנציגות.

במסגרת השותפות במאמצי ההצטיידות והמיגון וחיזוק הקשר בין ישראל לארה"ב, בדקנו אפשרויות של רכישת ציוד מיגון ותרופות עבור ישראל מחברות מקומיות; עמדנו בקשר עם בתי חולים שביקשו לקבל תרופות מהתרומה של חברת טבע; עסקנו אפילו בפניות בתחום שחרור חומר גלם מהודו, לצורך יצירת תרופות בארה"ב ובישראל. נציגנו גם פעלו בהעברת תרומות לישראל, בצורת מיליוני מסיכות ומיליוני דולרים, מגורמים בקליפורניה.

החשש מפני גל אנטישמי חדש, המוזן מתאוריות קונספירטיביות במרחב המקוון, הוא ממשי. הוא אף בא לידי ביטוי מוחשי כאן בקליפורניה בצורת חומר שטנה וציורי גרפיטי של צלבי קרס על בית כנסת. מתוך דאגה לקהילה היהודית הדואגת ומסתגרת, הנפנו מבצע התקשרות למנהיגי הפדרציות ורבני הקהילות, כדי להעביר מסר ברור של תמיכת ישראל בקהילה בשעה קשה זו.

מתוך רצון להעביר מסר של סולידריות לכלל הציבור, הפקנו ועיצבנו שלטי חוצות על כביש ראשי, בהם הבענו סולידריות בשם מדינת ישראל לתושבים, והבענו רגשי הוקרה לכל עובדי השירותים החיוניים (First Responders).

התחום היחידי שבו נשמר דמוי עבודה שגרתית, הוא תחום הדיפלומטיה הציבורית. בתחום זה עברנו להעברת תדרוכים והרצאות במרחב המקוון. במקום הופעה חיה בפני קהלים, מדברים אל קהלים דרך המחשב, באמצעות תוכנת זום. גם סוסים זקנים צריכים ללמוד תכסיסים חדשים. למרות שהמתכונת נראית דומה, תכני ההרצאות והתדרוכים השתנו. ההרצאות הותאמו במיוחד לצרכי השעה.

הווירוס שינה ואתגר את מתכונת העבודה של כולם. גם את שלנו. במציאות של אי ודאות, אנו חייבים לנוע בנתיבים פחות מוכרים. המטרות זהות – חיזוק הקשרים בין ישראל לארה"ב, העברת תחושת תמיכה ואחדות בין ישראל לתפוצות, השפעה על דעת הקהל לטובתה של ישראל, דאגה שקולה של ישראל ישמע וייחשף, סיוע לישראלים וסיוע לאדם באשר הוא אדם. הערכים המניעים את עבודתנו משכיחים את הסיכונים. כולנו מקווים לימים טובים יותר עבור ישראל, ארה"ב ועבור בני האנוש כולם. סוף העלילה טרם נכתב. אך אנו סמוכים ובטוחים כי, כמו בסרט הוליוודי טוב, הוא ייגמר בניצחון בני האדם על הקורונה.