בעיצומו של חורף גשום, מפלס הכנרת יעבור היום את הקו האדום התחתון

אם הכל יילך כשורה, הכנרת צפויה לעבור היום (שלישי) את הקו האדום התחתון לראשונה מאז אפריל 2017. הודעה רשמית על המאורע החגיגי תצא רק מחר שכן רשות הכנרת מפרסמת את מדידותיה כל בוקר. מתחילת עונת הגשמים רשמה הימה הלאומית עלייה של יותר מ-160 ס"מ וההערכות אומרות שרק כ-70-80% מכמויות המשקעים החורף מאחורינו. לשם השוואה, בעונת הגשמים של שנת 2018 כולה, שנה שחונה במיוחד, רשמה הכנרת עלייה של 76 ס"מ בלבד. לכנרת מלאה עדיין חסרים 4.21 מ’.

בחורף סטנדרטי עולה הכנרת במטר עד מטר וחצי. זכורים במיוחד החורפים של 1992 ו-2003 בהם עלה המפלס בכ-4 מטר בכל שנה. עוד חשוב לציין כי האידוי של הכנרת גורם לה לאבד כס"מ בממוצע מידי יום בחודשי הקיץ.

זרימת הירדן לכנרת. 10 בינואר 2019 (צילום: שי מזרחי רשות הכינרת)

מרשות המים נמסר כי הפעם הקודמת שהכנרת עמדה מעל הקו האדום התחתון הייתה באפריל-מאי 2017, "ולאחר מכן שבנו וצללנו מתחת לקו האדום התחתון, כמו שייקרה גם במהלך הקיץ הקרוב. בקיץ, מפלס הכנרת מתאדה בקצב של עד 1 ס״מ כל יום, כך שאנו צפויים במהלך הקיץ לשוב ולצלול מתחת לקו האדום התחתון ואף אחד לא יודע איך ייראה החורף הבא".

חשוב לזכור ולציין שזה למרות שבשלוש השנים האחרונות השאיבה מהכנרת למערכת הארצית צומצמה למינימום האפשרי וכיום כ-80% מצריכת מי השתייה בישראל מגיעה ממים מותפלים בעוד שיותר ויותר מהמים המיועדים לחקלאות מגיעים ממי קולחין מושבים. "אלמלא צמצום זה, מפלס הכנרת היה נמוך משמעותית ועמוק מאוד מתחת לקו האדום התחתון ואף מהקו השחור, ובמקרה זה היינו מגיעים למצב בו היינו מאבדים את הכנרת כמקור מי שתייה לישראל".

בחודש יוני האחרון העבירה הממשלה החלטה על עתיד משק המים הקובעת את מעמדה של הכנרת כמקור מים אסטרטגי לישראל. והחלו עבודות לחיבור הכנרת למערכת ההתפלה שתאפשר הזרמת עודפי התפלה אליה.

צליחת הכנרת 2018. הרבה ללכת עד שמגיעים למים (צילום: יאיר ויטמן).

למרות שפחות מ-20% ממי השתיה של ישראל מגיעים מהכנרת, שמירה על המפלס שלה היא אינטרס חיוני גם בשל סכנה כי מתחת למפלס מסויים, הוא הקו התחתון השחור העומד על 214.87 מ’ מתחת לפני הים, יש סכנה שמעיינות מלוחים הנמצאים מתחת לכנרת וכרגע לא פעילים בשל לחץ המים עליהם יתחילו לנבוע וימליחו את מי הכנרת, דבר שיהפוך את מימיה לבלתי ראויים לשתייה.

חשש נוסף הוא שהתאדות המים והיעדר שאיבה גורמים לירידה בקצב תחלופת המים, דבר שגם ללא נביעת המעיינות המלוחים מביא לעלייה בריכוז המלחים במים באופן שמפר את האיזון האקולוגי בימה ובין היתר מאפשר התרחבות של מיני אצות הפוגמות באיכות המים ובאיזון המערכת האקולוגית של האגם.