הַתִּקְוָה

בַּלֵּבָב בַּלֵּבָב, בְּסֵדֶר,
אֲבָל לָמָּה כָּכָה נָעַלְתְּ אֶת הַדֶּלֶת?
אֵיפֹה אַתְּ מַחְבִּיאָה אֶת הַפָּנִים שֶׁלָּךְ?
אֵיךְ תַּחְזֹר בָּנוּ הָאַהֲבָה לְאַחַרכָּךְ?
תִּרְאִי כַּמָּה צַר לָךְ הַחֶדֶר, וְהָרִצְפָּה קָרָה,
וְהַתִּקְרָה – תִּתְקַלֵּף וְתִתְקַלֵּף וְשָׁמַיִם אַיִן!
כָּל הַתִּינוֹקוֹת שֶׁעוֹד לֹא נוֹלְדוּ לַשִּׂנְאָה
לֹא יוֹדְעִים אוֹתָךְ מְעַגֶּלֶת רַכּוּת בַּדְּמָעוֹת,
חָלָב אֵם נָטוּל נָטוּל נָטוּל, נִגַּר
שְׂפָתַיִם יוֹנְקוֹת וְאַתְּ שׁוֹתֶקֶת.
תְּנִי אוֹתָךְ לָגַעַת
בִּקְצֵה אֶצְבַּע רַכָּה מַּצְבִּיעָה –
מָתַי הַמּוֹרָה, מָתַי?
הַרְפִּי לָנוּ מֵהָרִיסִים
הֵם אֲחוּזִים חָזָק בַּבָּשָׂר
וְגַם כָּכָה יֵשׁ לָנוּ עוֹד כַּמָּה מִשְּׁאֵלוֹת בַּקָּנֶה

הַתִּקְוָה