“היום שבו ראינו בפעם הראשונה אגירה של דבש היה יום חג”

עופר רוזנבלט (26), ומתן מסרי (28) מתל אביב, פיתחו בימי הקורונה תחביב יוצא דופן: הם מגדלים דבורים. את הדבש שהדבורים שלהם מפיקות, הם מחלקים למשפחה ולחברים, והשאיפות המסחריות שלהם מסתכמות בפוסט שפרסמו בפייסבוק בו הציעו למכור צנצנות דבש של חצי ק"ג ב-30 שקלים, שנמכרו תוך זמן קצר (10 צנצנות בסך הכל). 

"לכל דבורה יש תפקיד"

לרוזנבלט, עובד בהפקות טלוויזיה, היה חלום לגדל דבורים. לפני הסגר הראשון, רכש לעצמו כוורת, צבע אותה, ובסיועו של הדבוראי שלומקי (שלמה פרנקין) מהישוב נטף, אצלו עבד והתלמד, מיקם אותה באזור קיבוץ צובה, שם חי במשך מספר חודשים. אך הכניסה לסגר טרפה את הקלפים. רוזנבלט חזר להתגורר בתל אביב, והחלום והכוורת נותרו מאחור. חברו מילדות, מסרי, מהנדס כימיה במקצועו, שכנע אותו שלא לוותר והציע להצטרף אליו. "אמרתי לעופר ‘יאללה, בוא נעשה את זה’, ממש לא ידעתי למה אני נכנס כי לפני זה לא כל כך התעניינתי", הוא מספר.

מה משך אותך?
"עופר סיפר לי על הדבורים ועל שלומקי. היתה לו כבר כוורת, והוא נתן לי ספר לקרוא ("גידול דבורים" מאת אברהם בן נריה, התנ"ך של הדבוראים). בשטח ראיתי איך הכל עובד וזה פשוט הדליק אותי.
דבר העובדים בארץ ישראל
כל בוקר אצלך במייל

אישור ההצטרפות מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר

הספר "גידול דבורים" מאת אברהם בן נריה. התנ"ך של הדבוראים (צילום מסך)

"בפעם הראשונה שהייתי בשטח ופתחנו את הכוורת, ראיתי אלפי דבורים והרגשתי שאני עושה את הדבר הנכון. אני אוהב סדר וניקיון, ובכוורת הכל מסודר ומאורגן, ועובד כמו לפי תכנית. כוורת זו מושבה שהדבורים חיות בה יחד, ואם אין את היחד כלום לא קורה. לכל דבורה יש תפקיד: הדבורים שמלקטות את הצוף מבחוץ, הדבורים שקולטות את הצוף לתוך הכוורת, והכל קורה תחת שליטתה של מלכה אחת".

הכוורות של רוזנבלט ומסרי. "הכל קורה תחת שליטתה של מלכה אחת" (צילום: אלבום פרטי)

לשתי הכוורות שלהם, שנמצאת באזור רחובות (את המיקום המדויק ביקשו לא לחלוק בשל "מכת גניבות") הם מגיעים מדי שבוע או שבועיים כדי לבדוק את מצבן של הדבורים. "הדבורים הן כמו חיית מחמד, ממש ככה", אומר רוזנבלט, "אבל זה לא כזה פשוט", מוסיף מסרי. "צריך אישורים להחזיק כוורת, וצריך גם לקנות ציוד".

איזה ציוד צריך?
"חוץ מכוורות צריך לקנות מחבר, הכלי בעזרתו פותחים את הכוורת ומפרידים את החלות; מפוח עשן כדי להרחיק את הדבורים, ואמצעי מיגון: כובע רשת, חולצת רדייה, כפפות, וגם מכונות רדייה". על הציוד ועל הכוורות שילמו כ-700 שקלים ועל נחילי הדבורים עוד 500 שקלים.

כובע רשת וחולצת רדייה (צילום: אלבום פרטי)

מַדֵּף. כלי שמפזר עשן לצורך הרחקת הדבורים (צילום: אלבום פרטי)

מכוור. הכלי בעזרתו פותחים את הכוורת ומפרידים את החלות (צילום: אלבום פרטי)

מכונת רדייה (צילום: אלבום פרטי)

שלומקי המנטור

את שלומקי, הדבוראי ממנו למדו את העבודה, מצא רוזנבלט כשחיפש אדם שילמד אותו את מלאכת הדבוראות. "עולם החקלאות מאוד מעניין אותי. עבדתי במקסיקו במלפפונים ובקליפורניה בקנאביס. כשחזרתי לארץ וגרתי בקיבוץ הייתה לי פנטזיה לשים כוורת מחוץ לבית. מצאתי את שלומקי ושאלתי אותו אם אני יכול לעבוד אצלו. בתור התחלה שיפצתי אצלו וצבעתי כוורות ולאט לאט התחלתי לרדת לשטח, לעבודה האמיתית עם הדבורים".

כשהחליטו ללמוד יחד את המלאכה, הביא להם שלומקי, שמהווה מעין מנטור של השניים, שני נחילי דבורים. "אם רוצים ללמוד כמו שצריך", אומר רוזנבלט, "צריך כוורת, ואז השאלות באות מהעבודה בשטח, ולשלומקי יש ניסיון רב ותשובות".

דבורים מצטופפות על אחת מקומות הכוורת. "אם רוצים ללמוד כמו שצריך, צריך כוורת" (צילום: אלבום פרטי)

את המפגש הראשון עם הנחילים שקיבלו, הם מתארים בהתרגשות. "נערכנו לפני וקנינו ציוד", אומר רוזנבלט. "צבענו והכנו את הכוורות וזה הרגיש טקסי. בשטח, העברנו את הנחילים מהארגזים של שלומקי לארגזים שלנו. היום הראשון היה מרגש, חבל על הזמן, והיום שבו ראינו בפעם הראשונה אגירה של דבש, זה היה יום חג".

"חרקים עדינים שיש להם רגשות"

למרות הסכנה להיעקץ, הם עובדים ללא כפפות. "חשוב לעבוד חשוף", אומר מסרי. "כשאתה עם ידיים חשופות אתה יותר עדין. עם הדבורים צריך לעשות תנועות עגולות ורכות. אם אתה מגיע עצבני הן מרגישות את זה וסיכוי טוב שיעקצו אותך. חשוב לבוא אליהן רגוע ונקי. לא לבוא עם בושם או ריחות לא טבעיים, וללבוש בגדים בהירים כי הן תוקפות בגדים כהים".

רוזנבלט: "פעם באתי עם חולצה שחורה מתחת לביגוד של הדבוראי וראיתי איך באופן ספציפי הן תוקפות את האזור הזה".

מסרי והכוורת, ללא כפפות. "עם הדבורים צריך לעשות תנועות עגולות ורכות" (צילום: אלבום פרטי)

נעקצתם?
מסרי: "בטח. נעקצתי בפעם הראשונה לפני שלושה חודשים. הגעתי לכוורת ולא השתמשתי בעשן שגורם לדבורים להיכנס לכוורת. העשן מכניס אותן למצב חירום כי אם יש עשן אז בטח יש שריפה, ואז הן מרוכזות בלאגור דבש בבטן, במקרה שהכוורת תישרף. איך שפתחתי את הכוורת חטפתי שתי עקיצות. זה לא כאב, אבל זה היה מגרד בצורה לא סבירה במשך שלוש ימים".

רוזנבלט: "זה מאוד חשוב להיעקץ. גם כי ככה אתה מבין שאתה מתעסק פה עם חרקים עדינים שיש להם רגשות, וגם כדי לדעת שאתה לא אלרגי לעקיצה שיכולה להביא למצב של סכנת חיים".

המלכה ופמלייתה

אחרי רק חצי שנה של ניסיון הם מפגינים בקיאות רבה בתהליך הפקת הדבש. "כל קומה מורכבת מחלות דבש", מסביר מסרי. "המלכה נמצאת בכוורת ב’קומת האם’, שהיא הקומה הכי נמוכה בכוורת, וכשמתחיל האביב, האגירה של הדבש מתחילה שם".

מה הן חלות?
"החלות הן מסגרות עץ שנמצאות בתוך החלל של הכוורת. עליהן יש דונג שהוא החומר שהדבורים מפיקות. בכוורת מלאכותית נותנים להן בסיס עליו הן בונות את התאים כדי לחסוך את הוצאת האנרגיה. בתאים, המלכה מטילה ולד או שהדבורים מתחילות לאגור בהם דבש ואבקות פרחים.

חלת דבש (צילום: אלבום פרטי)

כדי שמלכה לא תטיל ביצים בכל החלות, הם מסבירים, מניחים רשת חסימה שהדבורים העמלות יכולות לעבוד דרכה והמלכה לא (גופה של המלכה גדול יותר מגופן של שאר הדבורים). כך הם מבטיחים שתהיה אגירה של דבש ללא הטלה של המלכה בתאים.

ומה אם לא יישאר למלכה מקום להטיל?
"כשיש עומס, תקרה תופעה שנקראת ‘התנחלות’. המלכה תצא עם פמלייה להתנחל במקום אחר. היא תעזוב את הכוורת ובתהליך טבעי יגדלו בכוורת מלכה חדשה. דבוראים צריכים לתפוס את הרגע הנכון להוסיף קומה בה ייאגר רק דבש".

"יצרנו אקסטרה ממה שאנחנו יכולים לצרוך"

איך בעצם דבורים מפיקות דבש?
"הן לוקחות את הצוף מהפרח ומעבירות אותו מאחת לשנייה", מסביר מסרי. הצוף עובר תהליך עיכול בגופן של הדבורים ולאחר כמה החלפות כאלה, הן מקיאות את הצוף המעוכל לתאים שבכוורת. "זה הדבש עצמו". בלילה הן מנופפות בכנפיים שלהן וכך מאדות את המים מהדבש. "כשרוצים לרדות את הדבש חשוב לעשות את זה מוקדם בבוקר אחרי שהדיפו את הנוזלים. אם לא, תקבל דבש עם מים שיכול לתסוס".

איך רודים את הדבש?
"כשמפסיקה האגירה של הצוף בכוורות, שמים שסתום חד כיווני שנקרא פורטר, בין קומת האם לקומת הדבש. דרך השסתום הדבורים יורדות ולא יכולות לחזור לקומה למעלה. אחרי יומיים מקבלים קומת דבש בלי דבורים. את זה לקחנו הביתה, למכונת רדייה ידנית עם מנואלה.

הדבש עובר ממכונת הרדייה לדלי, ומשם לצנצנות (צילום: אלבום פרטי)

"אחרי שהדבורים ממלאות את חלת הדבש, הן חותמות אותה בדונג לימים שיצטרכו את הדבש. השתמשנו בכלי גדול שנראה כמו מזלג עם שיניים, פצענו את החתימה והכנסנו למכונה. המכונה פועלת בצורה סיבובית ובאמצעות הצנטריפוגה הדבש יוצא מהחלה. בתחתית המכונה יש ברז ממנו אנחנו מעבירים את הדבש דרך מסננת צפופה יחסית, ומהדלי אנחנו מעבירים לצנצנות".

מאחר שהכוורות שלהם החלו להיות פעילות בשלהי האביב כמעט לא נותרה פריחה, אבל הדבורים החרוצות של מסרי ורוזנבלט הצליחו בכל זאת להפיק 30 קילו דבש. "השנה התחלנו באיחור. הפרחים היחידים שצמחו הוא הדרדרים ושמנו לב שהדבש שלנו יצא ירקרק. רצינו לקפל את הקומה העליונה ואז ראינו שיש עדיין אגירה ושלומקי הסביר לנו שיש פריחה של אקליפטוס".

באיזה צבע יצא הדבש מהאקליפטוס?
מסרי: "דבש אקליפטוס הוא כהה".

בסופו של דבר, קיבלו הרבה כמות דבש גדולה בהרבה מזו שציפו לה. "יצרנו אקסטרה ממה שאנחנו יכולים לצרוך", אומר רוזנבלט. "חילקנו הרבה לחברים ולמשפחה. מתן מתחתן בקרוב, אז מילאנו צנצנות קטנות של 150 מ"ל". בינתיים, בשל הקורונה, החתונה וגם הצנצנות ב’הולד’. "נראה מה יהיה. הכי הרבה, נשלח לכל אורח בדואר".

אתם חושבים להפוך את זה בהמשך לעסק?
מסרי: "זה לא יהיה מסחרי. מה שמעניין אותנו עכשיו זה ללמוד איך לגדל מלכות לבד ואיך לפצל כוורות. אנחנו רואים סרטונים וקוראים ספרים וגם לזה יש ציוד משל עצמו. אני רואה את עצמי בעתיד עובר לגור בבית עם גינה בשטח חקלאי, ותהיה לנו כוורת נטו כתחביב".​

החברים מתן מסרי ועופר רוזנבלט וצנצנת דבש. "זה לא יהיה מסחרי. מה שמעניין אותנו עכשיו זה ללמוד איך לגדל מלכות לבד ואיך לפצל כוורות"