“הילד אמר שהאב פוגע בו, הרשויות התעלמו והאשימו שאני מסיתה”

אחד הדברים הקשים והמורכבים בלהסביר את המצב החדש יחסית בו משתמשים במושג השנוי במחלוקת ניכור הורי הוא שכל הדיונים מתנהלים בדלתיים סגורות, פסקי הדין חסויים והתסקירים שמוציאות העובדות הסוציאליות סודיים. לכן היכולת לבקר ולשקף את מה שקורה בהליכי המשמורת האלה הוא מוגבל מאוד.

בכתבה הזאת נביא סיפורים של נשים שנמצאות במאבק משמורת, אצל כולן הסיפור הוא יחסית זהה: בני הזוג מתגרשים, הילדים במשמורת אצל האם, האב כמעט ולא נמצא בתמונה אם בכלל, לא משלם מזונות בצורה סדירה, בשלב כלשהו הוא רוצה הפחתה במזונות, מגיש בקשה למשמורת משותפת (בהמשך לפסיקת בגצ מ-2017), וכחלק מהליך המשמורת טוען לניכור הורי מצד האם. כל הפרטים המזהים שונו.

בין א’ לבעלה החל הליך גירושין, והבעל עזב את הבית. לזוג שני ילדים, והאב ביקש שתהיה עליהם משמורת משותפת. "הילדים גילו מצוקה מהביקורים אצלו, ואף אחד לא הקשיב", מספרת א’, "כמה שפניתי לפקידת סעד, מה שאמרו לי זה שמגיע לו לראות את הילדים כל עוד הוא מגלה רצון. עם הזמן, הילדים סירבו ללכת אליו. הביקורים נמשכו, והילדה היתה אצלו ועברה התעללות. הגשתי תלונות לרשויות הרווחה ולבית המשפט, אך הן לא קיבלו מענה. מאז האירוע הילדים מסרבים להיות אצלו מעבר לכמה שעות בלי הבטחה שהוא יחזיר אותם".

בנקודה הזו, סיפור על ילדים שנפגעו מאביהם ואינם מעוניינים לפגוש אותו, הפמהרגע שהם התחילו לסרב הוא התחיל לטעון שיש ניכור הורי. הילדים ממשיכים לסרב והוא אומר שהם צריכים לעבור אליו. הוא אומר "אני לא מסכים להפגש איתם, לדבר איתם, רק שיעברו לגמרי". האם הציעה שילכו לטיפול אבל האבא מסרב.

האבא מסרב להפגש איתם רק לבוא לקחת אותם אליו. ממשיך עם הטענות של הניכור ההורי. הגיש בקשה לבית משפט, פנה לפקידת סעד חוק הנוער להוציא צו נזקקות לילדים. פקידת הסעד הכריזה נזקקות, אבל השופט לא קיבל. הילדים מטופחים, מטופלים, חיים בתנאים טובים, הולכים לחוגים, יש להם הכל. כל אותה תקופה אף אחד מהרשויות לא יצר קשר, לא היו בבית, לא פגשו את הילדים או את האמא, לא ביקרו במסגרות. האב ביקש וכך היה. באופן אוטומטי מכריזים ניכור הורי. צריך לבדוק מאיזה מקום מגיע האבא. יש דבר שנקרא סרבנות קשר. אין דבר כזה ניכור הורי."

"לא חשוב הקושי של הילד, רק לסמן וי על המפגש"

אמא מספרת: המערכת שמה הכל בצד ושמה רק את המטרה לפעול נגד ניכור הורי והסתה. מה שחשוב זה שמפגשים עם האבא יתקיימו ולא חשוב הקושי של הילד, רק לסמן וי על המפגש.

מפנים לטיפולים משפחתיים שעולים עשרות אלפי שקלים, ולא מעניין את אנשי המקצוע מה קורה באמת. והם גם לא גורמים מוסמכים לטפל בילד כי הם מטפלים משפחתיים. בגלל שאין התמקצעות טיפולית לא מקשיבים לילד. מתעלמים, לא רואים בעיניים, רק שהמפגשים יתקיימו כדי שהעו"ס יראה לבית המשפט שהן יעילות ומתקדמות.

מאיימים עלי בסנקציות – קנסות בכסף אם לא מגיעים למפגש, לא מענין אותם שאני עובדת שכירה, לא מענין אותם חוגים של הילד, אירועים. צריך להגיע ואם לא זה סנקציות, עיכוב יציאה מהארץ לילד, דברים שפוגעים בזכויות בסיסיות. ההתנהלות המשפטית אגרסיבית בגלל הציבוריות של הנושא. הטיפול הוא לא נכון ולראיה תיקים אחרונים לא רואים הטבה.

הילד דיווח על פגיעה וזה לא ענין את בית המשפט והעו"ס, לא ענין אותם לדבר איתו פשוט מתעלמים. לא עובדים עם האבא על הנוקשות שלו, על האגרסיביות שלו. כל מה שחשוב זה שהילד יפגש עם האבא. אמרו לי להכניס את הילד באלימות לדחוף אותו לתוך האוטו של האבא.

האלימות מופנית כלפי הילד. זה לא ישפר את הקשר עם האבא. אני עושה הכל כדי שלא תיהיה הדרדרות בתפקוד של הילד. אני מעוניינת שייפגש עם האבא אבל לא במחיר שיפגע בו.

הילד אמר שהאב פוגע בו, האם הואשמה בהסתה נגדו

סיפור נוסף, האמא והאבא היו זוג והיא נכנסה להריון לא מתוכנן. האב איים על האמא והכפיש כי לא רצה את הילד. נותק הקשר ביניהם ואחרי הלידה הוא דרש בדיקת אבהות. לאחר הבדיקה הוא פנה לרווחה בטענה שהאמא מזניחה ומתעללת בילד ובמקביל פנה למשטרה על אלימות כלפיו מצד האם ושהיא מטרידה אותו בטלפון. הרווחה היו אצל האם וראו שהכל בסדר. כשהילד היה בן כמה חודשים האבא החליט שהוא רוצה לפגוש אותה. האם אפשרה את זה לא בהסדר משפטי, לא כולל שינה אחרי כמה זמן אפשרה מפגשים בלעדיה. הילד התחיל לשנות התנהגות, לא ישן, והתעורר חשד שהוא עובר פגיעה מינית, כולל זה שהילד אומר שהאב פוגע בו. נעשתה פניה לרשויות, למשטרה, לבית חולים. התיק במשטרה נסגר כי הילד לא שיתף פעולה, ובבית חולים לא עשו בדיקה כי חלפו יומיים מאז המקרה. מבחינת הרווחה, פקידת סעד פגשה את האבא לכארבע שעות ואחר כך אמרה לאם שהיא התלוננה כדי לנקום באב, כי הוא נטש אותה ואת הילד, ושהיא תמליץ על משמורת מלאה לאבא. לאחרונה הייתה ועדה בה איימו על האם שאם היא לא תיתן לינה לאב יקחו ממנה את הילד, היא הסכימה מהחשש שיקחו לה את הילד. בוועדה האחרונה שוב העלו את הסיפור של הניכור הורי, ואמרו שהאם מסלימה את הניכור ההורי, למרות שהיא פועלת בדיוק על פי הסדרי הראיה.

סיפור נוסף, כחלק מהליך משפטי, השופט אמר לאמא שאם היא לא תיישר קו הוא ממנה פקידת סעד לחוק הנוער. הרווחה אמרה שהאמא הסיתה את הילדים נגד האבא בכוח המחשבה. בפגישה עם האבא הבת לא רצתה להיכנס והאמא אמרה לה, "מאמי תנשמי עמוק", ועל זה הם אמרו שאני מסיתה. האבא טוען להסתה. האבא פגע בילדים פיזית. בשיחה עם השופט – הם אמרו לשופט שהם לא רוצים להפגש עם האבא – טוב להם שהם לא בקשר. חלק מהילדים הולכים לאבא בהסדרי ראיה רגילים וחלק לא, לטענת הילדים כי האבא היה אלים כלפיהם. האבא הוא אדם אלים אלימות מילולית קשה מאוד, פיזית – דחיפות, משיכות.

את הבקשה הראשונה ביקשה האמא שפנתה לשירותי הרווחה ובית המשפט במטרה לסייע לאבא להיות אבא יותר טוב, קשוב וסבלני לילדיו, הייתה סיטואציה בה הוא לא נתן לילדה לאכול ואחר כך השאיר אותה מחוץ לבית ונסע. בשלב מסוים האבא הוא ביקש משמורת, אחר כך הוא איים לרצוח את האמא. אחרי האיום בית המשפט הוציא לנו אזהרה הדדית, השופט אמר לאמא שהיא מוסיפה שמן למדורה כי היא הגישה תלונה במשטרה על איומים. לאחר מכן האבא התחיל לטעון להסתה. יש תסקירים בהם כתוב שהוא צועק על פקידת סעד שהוא לא רוצה את הילדים ובסופו של דבר היא ממליצה להשאיר את הסדרי הראיה כמו שהם ושהוא לא מסוכן.

באבחון באחד המכונים שעובדים עם שירותי הרווחה קבעו שאנחנו משפחה שצריכה כמה סוגי טיפול, האמא הסכימה אבל האבא סירב.