המאבק בין הרופאים להנהלה בביה”ח הדסה מעיד על חולי עמוק יותר

המאבק בין הנהלת ביה"ח הדסה לבין הרופאים שהתחדש בסוף השבוע אולי מסמל יותר מכל את הבור העמוק שבו נמצאת מערכת הבריאות כולה. בשלב זה אמנם הוחלט לדחות את השביתה שתוכננה ליום ראשון בבוקר ב-24 שעות על מנת לאפשר דיון "ברוח טובה" בבית הדין לעבודה, אך מה שקורה בין הצדדים הוא כל דבר אחר חוץ מ"רוח טובה". הצדדים ייפגשו שם הבוקר (ראשון) על מנת לדון בבקשת בית החולים להוציא צווי מניעה לשביתה.

הדסה ממילא נמצא בתוך מערבולת שהחלה לפני מעל ל-4 שנים כשפשט רגל. מי שהוצב אז על מנת ללוות את הליך ההבראה הוא פרופ’ זאב רוטשטיין, לשעבר מנהל שיבא ואחד האנשים השנויים ביותר במחלוקת במערכת הבריאות הישראלית. כוחני, מעגל לעתים פינות על מנת להגיע ליעד לפי מבקריו, "בולדוזר" כפי שהוא עצמו הודה בשיחות. במהלך כהונתו הוא הספיק להיכנס ללא מעט מאבקים עם ועדי העובדים בכלל והרופאים בפרט, וגם עם גורמים בממשלה.

האוכלוסייה מזדקנת, התורים מתארכים, הטכנולוגיות מתייקרות וההשקעה במערכת עודנה מזדחלת. בקיצור – מדובר אולי, יותר מכל, באיתות למה שצפוי להתרחש בחלקים רבים במערכת ממש בקרוב

הרופאים מצדם לא מיהרו לוותר לסגנון הניהול האגרסיבי הזה, לעתים בצדק והיו פעמים גם כשלא. זכור יותר מכל מאבקם של רופאי המחלקה ההמטו-אונקולוגית לילדים שהחליטו להתפטר במעין אקט של מצדה, בשל התנגדות לשיטות הניהול הכוחניות של פרופ’ רוטשטיין. בין לבין היו גם סכסוכים על קידומים ותקנים וגם מאבק נלווה מול האוניברסיטה העברית על תכניות בינוי. בקיצור, כמעט תמיד שמח שם, בעין כרם; בעיקר כשפרופ’ רוטשטיין בסביבה.

אחרי תקופה מסוימת שהתאפיינה בשקט יחסי ולא אופייני, שוב התפרץ בסוף השבוע סכסוך בין הצדדים בשל כוונת ההנהלה להקפיא קליטתם של כעשרה מתמחים לבית החולים. במהרה התברר שזה היה רק סיפתח לבשורות הרבה יותר קשות מבחינת ועדי הרופאים וארגון העל (ההסתדרות הרפואית): ממכתביו של פרופ’ רוטשטיין שצורפו לבקשה שהוגשה לבית הדין עולה כי תכניות צמצום כוח האדם צפויות להתרחב, כל זאת לקראת הישורת האחרונה של תכנית ההבראה שתסתיים בסוף 2020. למעשה, במכתבים האלה התנה פרופ’ רוטשטיין את הצלחת התכנית בקיום הצעדים האלה.

מנכ"ל בית החולים הדסה פרופ’ זאב רוטשטיין ופרופ’ ציון חגי, יו"ר ההסתדרות הרפואית (יונתן זינדל/פלאש90 / צילום: איציק בירן)

בתגובה, הסלימה ההסתדרות הרפואית את הרטוריקה עם מסר שמותיר מקום קטן לפרשנות: "אין בליבנו ספק, כי פרופ’ רוטשטיין שם לו למטרה לדרדר את הדסה עד כדי סגירתה, והוא נוקט במהלכים הרסניים אשר יורידו לטמיון את כל שבנינו לאורך עשרות שנים בהן השקענו את מיטב זמננו ומרצנו בבית החולים". גם רוטשטיין עצמו לא נותר חייב כשהגדיר את העיצומים כ"צעד פראי ולא נחוץ".

בשולי הדברים, ניתן להניח שלהסתדרות הרפואית היה מקום להוכיח כי הם נאבקים בכל כוחם עבור קבוצת המתמחים שגיוסם הוקפא. זאת לאור ביקורת שנמתחה עליהם בשנים האחרונות לפיה אינם עושים די עבור הרופאים המתמחים. על רקע הביקורת הזו אף הוקם ארגון עצמאי ואופוזיציוני של מתמחים (מרש"ם).

אז יש לנו כאן מאבק רווי יצרים בין מנכ"ל שלא בוחל באמצעים על מנת לסיים עם המספרים למעלה, רופאים שנאבקים בצדק על המשך העסקתם והעסקת חבריהם, ועדיין – זו רחוקה מלהיות השורה התחתונה של הסיפור. את שלל האותות והמופתים הללו הכניסו לסיר לחץ שבסך הכל משקף נאמנה את מצבה הכללי של מערכת הבריאות בישראל, שבמהלך השנים שהדסה נמצא בהליך הבראה לא השכילה להתקדם, אלא רק נחנקה והצטמקה יותר ויותר.

חדר מיון בהדסה עין כרם, אילוסטרציה (צילום: הדס פרוש / פלאש 90).

מה שקורה בהדסה יכול לקרות בקרוב גם בבתי חולים אחרים ובכלל במערכת, בין אם בשל צמצומים והשבתות, גורמים כוחניים, הנהלות לא טובות – ובין אם בגלל סיבות אחרות. האוכלוסייה מזדקנת, התורים מתארכים, הטכנולוגיות מתייקרות וההשקעה במערכת עודנה מזדחלת. בקיצור – מדובר אולי, יותר מכל, באיתות למה שצפוי להתרחש בחלקים רבים במערכת ממש בקרוב. אם המדינה לא תתערב באופן מעט יותר בולט מכפי שעשתה עד כה, הכל עלול להתפוצץ לה בפנים.

Leave a Reply

Name *
Email *
Website