המולך, הכותרות המפחידות והסוף הצפוי: 5 הערות על העמידה ביעד הגרעון

אתמול קצת אחרי השעה שש צילם משה כחלון תמונת ניצחון קטנה, וכנראה האחת האחרונות שלו כשר אוצר, כשהכריז כי עמד ביעד הגרעון של 2.9% לשנת 2018. ההכרזה הייתה יוצאת דופן: על נתוני ביצוע תקציב המדינה מכריזים לרוב בדוח יבש, לא בהודעה מסודרת ובטח שלא על במה עם שידור חי בפייסבוק. אלא שהפעם, אחרי מסע הפחדות על חוסר אחריות תקציבית ורגע לפני בחירות, כחלון בחר להעמיד את יעד הגרעון בחזית, ובמידה רבה של צדק מבחינתו. לא כל הציבור מתעניין בנתוני ביצוע התקציב, אבל את הסיפור של ‘שר אוצר חסר אחריות’ מכירים היטב.

ובכל זאת, למי שעוקב אחר המספרים מקרוב ההודעה אתמול לא מגיעה כהפתעה גדולה. יעד גירעון, בעיקר שעומדים בו, הוא אירוע די אפור שכנראה יעלם מסדר היום הציבורי במהרה. כדאי לבחון אותו בתשומת לב יתרה כי יש הרבה מה ללמוד ממנו, על אלו שמנהלים את כלכלת ישראל, אלו שמעצבים את השיח הציבורי ועלינו הישראלים.

המולך

יעד הגרעון הוא המולך של הכלכלה הלאומית המודרנית. הוא הנקבע בידי בני אדם ונוטל מהם את הכוח לעצב את חייהם. מדוע יעד הגרעון עומד על 2.9% ? ומה יקרה אם ייפרץ? היעד נקבע בהחלטת ממשלה שלמעשה קובעת כל פעם מחדש כי יש להפחית את הגרעון באופן מדורג.  מאחר והגרעון הוא כלי חשוב מדי בכלכלה מודרנית, מאז חוקק יעד הגרעון הוא מתעדכן בכל שנה וחוזר לנקודת ההתחלה 2.9%. לממשלה מותר להוציא 2.9% מהתוצר יותר ממה שהיא מכניסה.

לכאורה הרעיון הבסיסי מאחורי הכלל הזה הוא לדאוג שיחס החוב תוצר לא יגדל. אם הצמיחה בתוצר בעשרים השנה האחרונות עומדת על ממוצע של 3.85% אז כל יעד גרעון שנמוך משיעור הצמיחה יוביל להורדה ביחס החוב תוצר. הרעיון לכשעצמו יפה, ככל שנפחית את החוב הממשלתי, הריבית שהממשלה משלמת על החוב תקטן ויותר כסף יופנה להוצאה על בריאות רווחה וכו’. נסבול היום מגרעון נמוך ונשאיר לילדנו כלכלה בריאה יותר. הבעיה היא שלחנק התקציבי יש השלכות מטרידות הרבה יותר על עתידם של ילדנו. אולי נוריש להם יחס חוב תוצר נמוך אבל המחיר הוא שנוריש להם גם מערכת חינוך חלשה, מערכת בריאות מצומקת ותשתיות במחסור.

כדי להשאיר להם יחס חוב תוצר נמוך יותר אנחנו מייצרים להם ‘יחס חוב תוצר חברתי’ גבוה. בסופו של דבר תפקידו של יעד הגרעון הנמוך הוא לדאוג לצמצום חלקה של הממשלה במשק. פחות שירותים חברתיים ויותר כוחות השוק. כחלון כמו שרי האוצר שהיו לפניו מקבלים את המולך של יעד הגרעון וברוב המקרים את העליונות של כוחות השוק על פני אחריות ממשלתית.

כחלון

משנתו הכלכלית של כחלון היא מעין סינטזה חדשה בין שמרנות ניאוליברלית עם חמלה לשכבות החלשות. מצד אחד הוא מאמין אדוק בכלכלת שוק, ונמנע בעקביות מקידום תכניות בהן המדינה היא שחקן מרכזי. גם את תכנית הדגל שלו להורדת מחירי הדירות הוא העמיד על עקרונות השוק החופשי כשהמדינה משחקת תפקיד שולי של מתמרצת על ידי הטבות, מוותרת על הכנסות אך לא לוקחת אחריות ומובילה. כך עשה גם כחלון בתחום הצרכנות, בפתיחת השוק לייבוא ובהפחתת מכסים.

מחאת הגימלאים מול הכנסת (צילום: דוברות ח"כ שמולי)

בשני המקרים האלה הישגיו מוגבלים מאוד.

 

מצד שני לזכותו של שר האוצר כחלון עומדים שורה של צעדים חברתיים חשובים כמו המהלך לקליטת עובדי קבלן, העלאות שכר משמעותיות והגדלה של חלק מהתקציבים החברתיים. כחלון עמד מול הפקידות של האוצר בשורה של נושאים חברתיים ודאג גם להגן על זכות ההתאגדות מפני שוחרי רעתה. הסינטזה הזו מאפשרת לכחלון להתהדר בצעדים חברתיים ובהישגים יפים אבל היא גם המקור לפספוס של כחלון את המוחלשים באמת. למרות שכחלון נהנה מתקופת גאות בכלכלה, הוא הסתפק בתיקונים מינורים יחסית ולא במהפכות. הנכים, הקשישים והפריפריה נותרו מאחור וזכו להגדלה זניחה בהוצאה החברתית הנוגעת אליהם. מצד אחד כחלון שמר על המולך של יעד הגרעון ומצד שני הוא לא נכנע לו לגמרי כשהפקידים שכפופים לו איימו שיעד הגרעון עתיד להיפרץ.

2018

בניגוד לקודמתה, שנת 2018 הייתה פחות מפנקת למי שאוחז בהגה התקציב. לא היו בה עודפי גביה עצומים. היא גם לא הייתה שנה רעה כמו 2012 שהתגלה בה בור פתאומי של 40 מיליארד שקלים. זו הייתה שנה שנצמדה לתחזיות כמעט אחד לאחד. ההוצאות של משרדי הממשלה חרגו ב 1.1% בלבד מהתכנון ותחזית גביית המסים פיספסה ב 900 מיליון שקלים שהם 0.3% בלבד. מדובר בשיעורי סטיה קטנים ביותר לעומת שנים קודמות גם בצד ההוצאות וגם בצד ההכנסות.

באופן אירוני ההכנסות מהביטוח הלאומי הן אלו ש’הצילו’ את האוצר מחריגה קצת גדולה יותר מיעד הגרעון. הביטוח הלאומי העביר לאוצר 2.4 מיליארד שקלים יותר ממה שתוכנן. למה זה אירוני? כי אותה העברה של עודפי הביטוח הלאומי נמצאת במרכזו של מאבק המתנהל בחודשים האחרונים  בין האוצר לביטוח הלאומי. הביטוח הלאומי קם על רגליו כדי להגן על עצמאותו ופתאום התהפכו היוצרות. מתברר שהאוצר הוא זה שזקוק לביטוח הלאומי כדי לאזן את תקציבהמדינה ולא להיפך.

מי שעקב אחרי תקציב 2018 חודש בחודשו יודע להגיד שהעמידה ביעדי התקציב הייתה צפויה למדי כל עוד לא מתרחש שום משבר כלכלי חריג. נתוני החודשים האחרונים הוטו בגלל דצמבר 2017 החריג, כפי שציינו גם במשרד האוצר. סקירה של התפתחות הנתונים מחודש לחודש מעידה על כך שבניגוד למה שמנסים לצייר אותם אלו שאיימו באוקטובר על פריצת יעד הגרעון, אין פה טריקים של הרגע האחרון, לא עליה פתאומית בגביית המסים, ולא ירידה פתאומית בהוצאות משרדי הממשלה. גם אם נעשו צעדים לדייק את העמידה ביעד, לא מדובר בצעדים חריגים במיוחד שמעידים על התנהלות שערורייתית. מי שטוען למניפולציות חריגות (מעבר לאלו שעושה האוצר בכל שנה, פעם למעלה ופעם למטה) כדאי מאוד שיהיו בידיו הוכחות חותכות כי הנתונים היבשים לא מראים זאת.

אנשי האוצר

כשפרץ המשבר המדומה של פריצת יעד הגרעון בתחילת נובמבר כחלון הופיע בפני אנשי אגף התקציבים בכנס השנתי של האגף לזכר אנשיו שנפלו במערכות ישראל. כחלון ידע שהמקור לשמועות מגיע מתוך משרדו שאנשיו מתדרכים את העיתונאים. הוא הפציר בהם לנהוג באחריות. "מה הצעקה הגדולה וכל היום מתדרכים את התקשורת כאילו יש פה פשיטת רגל?" הוא דרש מהם להיות גאים בהישגים החברתיים והוסיף " אין צורך לנסות ולייצר משברים מלאכותיים – חוץ מלתת תחושה לא טובה ואווירה לא טובה זה לא נותן כלום. תעזבו את העיתונאים יש להם מספיק מה לעשות לא צריך להאכיל אותם בנתונים".

שר האוצר כחלון מנכ"ל המשרד באב"ד והממונה על התקציבים באוצר מרידור בתדרוך כתבים על התכנית הכלכלית ל-2019 (צילום: עמר כהן)

כחלון הבטיח אז מול אנשי משרדו שהגרעון יתכנס. אתמול הוא בחר באותו קהל כדי להכריז על הצלחתו לשמור על יעד הגרעון. את ההכרזה נתן כחלון בטקס העובד המצטיין של המשרד. מבחינת כחלון זו סגירת מעגל חשובה. הוא אומנם דיבר לקהל הבוחרים שיושב בבית אבל לפורום בו נמסרה ההודעה הייתה משמעות סימלית. הוא בא לפדות את אמירתו לאנשי האוצר בכנס לפני חודשיים "כל מי שחושב שיש פה התנהגות לא אחראית – אני אחראי ואני מוכן להתעמת עם כל אחד בנתונים אמתיים ולא בכותרות".

למשרד האוצר ובמיוחד לאגף התקציבים יש די.אן.אי עמוק. אנשי האגף מתייחסים לעצמם כסיירת, חוד החנית של השירות הציבורי. יש שמאשימים אותם בזחיחות ואטימות לשכבות החלשות. יש שמציגים אותם כחומה בצורה של אחריות ציבורית. בכל אופן, אפשר לומר שהרוח ה’חברתית’ של כחלון נתקלה בחומה של כלכלנים צעירים שנאמנים לתורתם ולעמדה שיעד הגרעון ומגבלת ההוצאה עומדים מעל לכל.

כחלון מאמין ומקווה שהוא יחזור למשרד האוצר אחרי הבחירות. בניגוד למקובל אצל שרי אוצר הוא דווקא נהנה מהקדנציה שלו בקפלן 1. לאורך הקדנציה הוא נהג להביע את הערכתו לאנשי המשרד ולהגן עליהם כלפי חוץ אבל ידע גם לעקוף אותם כשרצה לקבל החלטות שלא תואמות את הרוח. סגירת המעגל שעשה אתמול דווקא מולם תשרת אותו אם יתראו שוב בקדנציה הבאה.

התקשורת

בתקשורת מיהרו באוקטובר נובמבר לאמץ את צעקות הגוואלד על פריצת הגרעון. בקמפיין מתוזמר התחרו ביניהם העיתונים הכלכליים בכותרות תחזיות האימים המפוברקות. כמובן שכותרות מפחידות מוכרות עיתונים, או במקרה זה, מגדילות את הכניסות לאתרים, אבל לא רק פופוליזם של כותרות היה כאן.

להעצמת המשבר המדומיין יש מטרה, גם אם לא כל מי שפעל לשמה בחר בה. תחזיות האימים נועדו לחזק את המולך של יעד הגרעון ולהלך אימים על כל מי שיעז להתנגד לו. האידיאולוגיה של צמצום אחריות הממשלה במשק היא בון טון כמעט מוצהר בחלק מהאתרים הגדולים. אין הפתעה שמי שמצביע על תנובה ולא על מדיניות הממשלה כאחראית הבלעדית ליוקר המחיה בישראל, הם אלו שניפחו את האיום של פריצת יעד הגרעון.

גם היום, אחרי שפורסמו הנתונים של 2018 שמעידים על כך שיעד הגרעון 2.9% הושג, יש מי שימשיך לתדלק את המדורה. ידברו על הטריקים של כחלון ועל הצורך להמשיך להיות ‘זהירים’ ולהימנע מהגדלת הוצאות. זהו בסך הכל מסך עשן לאידיאולגיה שמרנית.