המעורר

"נתן, קשה לי לדבר עליך בלשון עבר. אחינו למאבק מחתרתי על זהות יהודית של עם ישראל" ספד אמש (חמישי) אחד מחבריו של נתן (אנטולי) אלטמן ז"ל, מהמפורסמים באסירי ציון שנפטר שלשום.

אלטמן לקח חלק ב’מבצע חתונה’, בו קבוצת יהודים-ציונים תכננה לחטוף מטוס, במחאה על כך ששלטונות ברה"מ סירבו לאפשר להם לעלות. אלטמן נפטר לאחר מאבק ממושך במחלת הסרטן, ונקבר אמש בבית העלמין תל רגב בחיפה. הוא הותיר אחריו אשה, ילד ונכד, החיים כיום בקיבוץ יגור.

אלטמן נולד ב-19 לספטמבר בשנת 1941 בעיר חארקוב שבאוקראינה, ומאוחר יותר עבר לעיר ריגה, בירת לטביה. בשנת 1969 הגיש בקשה לעלות לישראל אך סורב. בריגה הכיר מספר פעילים ציוניים, בינהם את סילווה זלמנסון ואדוארד קוזניצוב, מהפעילים הבולטים שיובילו את מבצע חתונה. בעקבות השתתפות במבצע, נגזרו על אלטמן 12 שנות מאסר במחנה, אך בפועל הוא ריצה 9 מהן, בין 1970 ל-1979. באפריל 79′ עלה ארצה למשפחתו. בארץ עבד בסולטם ובמחלקה למחשוב באוניברסיטת חיפה.

"אפשר לחשוב בטעות שהגעת לסוף עבודת השם שלך, הצטרפת לתכנית החטיפה במסירות נפש. ידעתם שהמטוס יופל, הערתם את היהדות החילונית. הרבה התעוררו בלי להכיר אותך, המאבק שלך ממשיך לתת פירות, כמו בגלות רוסיה כך כאן בארץ", ספד חברו.

"ידענו שזה מסוכן וכשהזמנו אנשים להצטרף. זה חמישים אחוז שיעצרו אותנו או שיפציצו אותנו באוויר, ואולי יקרה נס ויהיה לנו מזל", אמרה זלמנסון, חברת הקבוצה ומהנשים שהפכו לאחת הסמלים הבולטים של מאבק יהדות ברה"מ, ל’דבר ראשון’. "כתבנו מכתב עם צוואה במקרה שניהרג עם פנייה לישראלים ולכל העולם.. ידענו שאנחנו רוצים לחיות בארץ ישראל, אבל השלטונות מסרבים לאשר לנו לעלות.. היו יחידים שקיבלו אישור, אבל רובם לא וברוסיה לא חשבנו שיהיו שינויים כאלו שהמדינה תקרוס ותיפול חומת ברלין. חשבנו שזה יימשך עוד אלף שנה. היינו מאוד מיואשים, חיינו באווירה אנטישמית, תמיד מוכנים להתגונן מהתקפה".


הלוויתו של אנטולי אלטמן ז"ל, (צילום: ארז רביב)

לעורר את הקהילה היהודית

מבצע חתונה היה אחד מהאירועים המכוננים בהיסטוריית מאבק יהודי ברה"מ בשלטונות הסובייטים במטרה לעלות לישראל. הקבוצה כללה פעילים ציונים מהעיר לנינגרד (היום סנט פטרבורג) וריגה אשר תכננו לחטוף מטוס קטן ולהטיסו לשוודיה. הנחת המוצא הכללית של חברי הקבוצה אודות המבצע הייתה שהוא לא יעבוד ובמקרה הטוב הם יקבלו עונשי מסר ממושכים ובמקרה הרע יהרגו אותם ועל כן, המבצע היה ניסיון לעורר זעקת מחאה כלל עולמית על מצבם של מעל ל-300 אלף יהודים בברה"מ שביקשו לעלות ארצה. בסופו של דבר, בעוד הקבוצה הגיעה לשדה התעופה בעיר לנינגרד, חבריה נתפסו ע"י הבולשת הסובייטית שעקבה אחריהם תקופה ארוכה (הבולשת הסובייטית עלתה על אלטמן עוד במעבר שלו מריגה ללניגרד ועורר את חשדה). שניים מחבריה נידונו למוות (לאחר מכן העונש הומר למאסר עולם בעקבות לחץ בינלאומי) ושאר חברי הקבוצה נידונו למאסרים ממושכים בתנאים קשים.

בזמן משפטם של חברי הקבוצה, הם סיפרו בגאווה שמטרתם הייתה להגיע למולדת האמיתית שלהם – היא ארץ ישראל, ולעורר קול זעקה בעולם על הפגיעה בזכויות האדם של יהודי ברה"מ. באחד מימי המשפט החלו חברי הקבוצה, ובינהם אלטמן ,לשיר ‘עם ישראל חי’ באולם בית המשפט. באחד מהשימועים שנעשו לו, בדבריו מול השופט, אמר שברצונו לשגר מאולם בית המשפט ברכת חג שמח לאחיו בישראל לרגל חג החנוכה. "בבית המשפט אמרתי שזה יום מאוד קשה וגם אני מאושר" סיפר אלטמן ליוצרת הדוקומנטרית ענת זלמנסון-קוזניצוב, בתם של הזוג זלמנסון וקוזניצוב, שיצרה לפני מספר שנים סרט דוקומנטרי על המבצע. "בגלל שהיום אני התחלתי דרך הביתה, ואני בטוח, שיעברו שנים, ואני לא ידוע כמה זמן אהיה בכלא – אבל אני בטוח שאגיע הביתה לארץ ישראל".


עולים חדשים מאוקראינה. צילום ארכיון: פלאש 90

ההשלכות של ‘מבצע חתונה’ על המאבק הציבורי של יהודי ברה"מ לעלייה ארצה היו עצומות. עד המבצע מספר היהודים שביקשו לעלות ומחו על כך היה מזערי, בעיקר מפאת חשש מהשלטונות בעולם, כמעט אף אחד לא ידע על עצם קיומם של אותם יהודים ורצונם לעלות, גם בישראל. המבצע העיר גל מחאה אדיר, בעיקר בקרב יהדות ארה"ב, שהחלה לדרוש ממשלת ארה"ב ללחוץ על ברה"מ במטרה לאפשר לכמה שיותר יהודים לעלות. המבחינה הזו המאבק הצליח, ובמהלך שנות ה-70 ברה"מ אפשרה לכ-100 אלף יהודים לעלות ארצה.

"קוזניצוב הזמין אותי לבית שלו, ושם הוא שאל אותי האם אני מוכן למעשה לא שגרתי", סיפר אלטמן לזלמנסון-קוזניצוב "ישבתי והפכתי לאבן, איך לברוח? לאן? אז הוא ענה לי שהגבול לא סגור הרמטית ואפשר לברוח אם יש רצון.. קיבלתי בומבה, לא ידעתי מה לעשות עם זה. כמה לילות לא ישנתי, הכל התגלגל לי בראש. הנה יש אפשרות, ואתה חלמת על זה, שנים רצית לעשות את זה. והנה נותנים לך אפשרות, לא לנצל?"

"הכרתי את אנטולי במחנה מספר 19 (מחנה מעצר) וקיבלתי את פניו שם", סיפר ל’דבר ראשון’ אחד מהנוכחים בלוויה. "אין אדם שהיה יותר רחוק ממוות כמוהו. הוא היה בחור אוהב חופש והעלה את מצב הרוח, רואים שהגיע לאן שהיה צריך להגיע וקבע את מקומו בארץ הקודש".

קטעי הווידאו באדיבות ענת זלמנסון קוזנצוב ורשות השידור

Leave a Reply

Name *
Email *
Website