המקום שסייע למכורים לסמים נסגר בשל חוסר תקציב והם נותרו ללא מענה

"יום אחד, פתאום, קיבלנו טלפון מאחת המכורות שהגיעה ל’יזהר’ – וראתה את המקום סגור. לא הייתה שום הודעה, לא יכולנו לעדכן את מי שמגיעים אלינו לפני זה. זה הזוי" – כך מתאר אחד ממתנדבי ‘פרויקט יזהר’ בתל-אביב, הפועל לצמצום נזקים בקרב מכורים לסמים, את סגירתו המפתיעה של המקום. ל’דבר ראשון’ נודע כי מזה שלושה שבועות דלתו של ‘פרויקט יזהר’ ברחוב גולומב בתל-אביב סגורה. במשך 11 שנים פעל המקום באופן רציף, וסיפק מענה לעשרות בני אדם שהגיעו להיעזר בו מספר פעמים בשבוע. מכורים לסמים קשים, נשים בזנות, וחסרי בית – אלו האוכלוסיות שזכו לקבל ב’יזהר’ את הסיוע והתמיכה הבסיסיים ביותר, לאחר שנפלטו מכל מקום אחר.

בדיקת ‘דבר ראשון’ העלתה כי המקום נסגר לאחר שתקציב הפעלתו לשנת 2019 לא אושר על ידי אף גורם. עד עתה, המרכז בתל-אביב תוקצב במשותף על ידי משרד הבריאות, והמשרד לביטחון פנים – לאחר שזה בלע לתוכו את הרשות החדשה למאבק באלימות, בסמים ובאלכוהול. במהלך החודשים האחרונים, עלו קשיים בהבטחת תקציב 2019 – מה שהוביל לפיטורי שתי הרכזות שניהלו את המקום, ולסגירתו בפועל.

התחנה המרכזית בת"א, 10 במאי 2018, סיור של הוועדה לתחבורה ציבורית (צילום: דוברות הכנסת)

"’פרויקט יזהר’ מספק בראש ובראשונה מזרקים נקיים עבור מכורים לסמים קשים. זאת המטרה הראשונית של הארגון, מניעת התפשטות של מחלות, גם כלפיי האוכלוסייה הכוללת, וגם כלפיי המשתמשים עצמם והבריאות שלהם", תיאר י’, המתנדב ב’יזהר’ מזה כשנה וחצי. "בנוסף לזה ‘יזהר’ נותן עוד מענים – אוכל חם, בגדים נקיים, מקלחות. דברים חשובים ובסיסיים מאוד. מעבר לכל הדברים האלה, המקום מספק את ההכרה האנושית עבור בני האדם האלה. אנשים שסובלים לרוב מתחלואה כפולה – הם גם מכורים לסמים, גם דיירי רחוב, חלקם סובלים גם מהפרעות נפשיות. האנשים האלה ברחוב הם כמו שלדים מהלכים. אף אחד לא מתייחס אליהם, הם לא רלוונטיים, הם מחוץ לחברה, בשוליים. אבל משהו קורה כשהם מגיעים ל’יזהר’. הם מרגישים שאנחנו מאפשרים להם להיפתח, להרגיש קצת יותר בנוח. פתאום מישהו מקשיב להם. פתאום כל התדמית המפחידה שהם לובשים על עצמם מתמוטטת. משהו מאוד רגשי מתפרץ שם. מתוך המקום הזה אנחנו מנסים להניע אותם להמשך טיפול, כאשר קיימת האופציה להפנות את מי שרוצה בכך לטיפול ולשיקום".

קשה לתאר את חשיבותו של הפרויקט דווקא בסמוך לתחנה המרכזית בתל-אביב. שם, מצויים ריכוזים גדולים של האוכלוסיות המודרות והמוחלשות ביותר בחברה הישראלית. אוכלוסיות שמצויות לרוב בניתוק חריף מהמדינה על שלוחותיה השונות, ודווקא ב’יזהר’ הצליחו ליצור קשר ראשוני ולקבל מענה שיכול לסייע לבריאותם ולקיומם הבסיסי ביותר.

"כל מה שאנחנו נותנים להם ב’יזהר’, הוא כל-כך בסיסי. אז גם את הדבר המינימלי הזה – פרוסת לחם, מזרק נקי כדי שהם לא יקחו מזרק מלוכלך, גם את הדבר הבסיסי הזה לקחו מהם? זה פשוט מזעזע. לצערנו זה קורה בפעם השנייה בתוך שנה וחצי, וזה הזוי". י’ התייחס לעובדה כי הבעיות בהן נתקלה השלוחה התל-אביבית של ‘יזהר’ החלו בסוף שנת 2017. בעוד יתר מוקדי הפרויקט מתוקצבים על ידי הרשויות המקומיות תחתיהן הם פועלים (חיפה, אשדוד, ירושלים, ובאר שבע), השלוחה בתל-אביב תוקצבה במשותף על ידי משרד הבריאות והרשות למלחמה בסמים ובאלכוהול. כאשר הרשות הוקמה מחדש תחת המשרד לביטחון פנים, החלו להתעורר קשיים סביב הבטחת תקציב הפרויקט.

ב’יזהר’ אנחנו פוגשים אוכלוסייה מוחלשת, חסרת נגישות רפואית. אין לה יכולת להגיע ולבדוק את עצמה, ולקבל טיפול. הרבה מאוד פעמים דרי הרחוב והאנשים שבאים לקבל את השירות ש’יזהר’ מציע הם אנשים שמעולם לא נבדקו בבדיקות דם למחלות זיהומיות, וספציפית כאלה שעוברות בדם דרך מחטים.

בתחילת שנת 2018, הושעתה פעילות המרכז בתל-אביב למשך מספר שבועות על רקע העדר התקציב לשנה זו. לאחר מאבק אותו ניהלו מתנדבי המקום במשך שבועות אחדים, אושר התקציב לשנת 2018, והמקום חזר לפעולתו. חשוב לציין כי בזמן ההשבתה הקודמת, מתנדבי המקום המשיכו להפעילו באופן חלקי, גם אם לא בצורה פורמלית.

השנה, כפי שפרסמנו לראשונה, אותם הקשיים בדיוק חזרו על עצמם. החל מחודש דצמבר, עלו קשיים באישור תקציב הפרויקט לשנת 2019 שעומד על מעט למעלה ממיליון וחצי שקלים לשנה, שחולקו עד עתה בין משרדי הבריאות ובטחון הפנים.

"הפעם הזאת, בניגוד לפעם הקודמת, נחתה עלינו בבום", תיאר י’. "בפעם הקודמת, בשנה שעברה, קיבלנו התראה, ופעלנו להכין את המכורים לכך. הייתה לנו למשל בעיה במלאי של המזרקים, אז חילקנו פחות מהם. הייתה הכנה. פה הכל קרה בבום. הם הגיעו יום אחד – וראו מקום סגור".

במשך מספר שבועות היה עיסוק בקשיים בתקציב 2019. אתה אומר שהמידע הזה לא הגיע למתנדבים ולמכורים?
"זה לא חלחל למטה, ואני יכול להגיד לך שהרכזת שפוטרה קיבלה את זה בבום. הודיעו לה יום בהיר אחד שהיא מפוטרת. הכל ממש הצטמצם לשבוע, שבוע וחצי, בסוף השנה האזרחית, וזהו".

איך זה משפיע על האנשים שנעזרים בפרויקט ורואים ששנה אחר שנה המקום נסגר לכמה שבועות, מבלי לדעת האם הוא יחזור לפעול?
"אני אפילו לא יכול להגיד לך איך הם מגיבים, כי אני לא שם. אני יכול לומר מה היה בפעם הקודמת, כי בפעם הקודמת זה קרה בהדרגה ויכולתי לראות את התגובה שלהם. פה אפילו לא נתנו להם הזדמנות להגיב. הם פשוט באו, אני לא אשכח את זה, וראו מולם דלת נעולה. הייתי בפגישה עם הרכזת שלנו, פתאום קיבלנו טלפון מאחת המכורות שהגיעה למקום וראתה את המקום סגור. לא הייתה שום הודעה, לא יכולנו לעדכן אותם לפני זה. בפעם הקודמת היה המון כעס. כלפי המערכת וגם כלפינו המתנדבים, כי אנחנו מי שהם רואים שם. הם מאוד כעסו, ולא הבינו למה בכלל זה מתרחש. בעיקר כשמדובר במשהו שהוא כל-כך מזערי".

התקציב הדרוש עבור הפעלת ‘פרויקט יזהר’ כולו עומד על כמיליון וחצי שקלים. כאשר מדובר בתקצוב סניף תל-אביב בלבד, התקציב נמוך אף יותר. הדברים מתחדדים עוד יותר, כאשר שומעים כיצד במהלך השנים האחרונות יותר ויותר מרכיבים בהפעלת המקום, שפעם נכללו בתקציב הפרויקט, עברו להיות ממומנים על ידי תרומות פרטיות. "אוכל חם, בגדים, מענה רפואי – כל הדברים האלה, חוץ מהמזרקים שאנחנו מחלקים למכורים – מגיעים מתרומות. עד לפני שנה היה תקציב שסיפק גם שירותים של מזון. לפני שנה חווינו תקופה נוספת של קושי תקציבי, ומאז גם התקציב עבור המזון הופסק ונשארו רק המזרקים. עכשיו כל הדברים האלה מגיעים מתרומות. פעם היה גם אח במקום, שהיה נותן מענה טיפולי. היום אין את זה, היום מי שמגיע הוא מתנדב. כל המקום מבוסס על מתנדבים".

נראה כי נקודת הקיצון של התהליך הזה, בו תקציב הפרויקט מצטמצם והפעלתו מבוססת בעיקר על תרומות פרטיות, הינה פיטורי הרכזות שהועסקו במקום, והציפייה כי מתנדבי המקום ימשיכו להפעילו לבדם. בעת המשבר התקציבי שפקד את ‘יזהר’ לפני שנה, המשיכו עשרות מתנדבי ‘יזהר’ להפעיל את המרכז בעצמם במשך כשלושה חודשים. השנה, שלחו המתנדבים מכתב למנהל הפרויקט בו הודיעו לו כי הם אינם מוכנים להמשיך להפעיל את המקום בלי שאנשי צוות מקצועיים ינכחו בו.

במכתב, שתוכנו הגיע לידי ‘דבר ראשון’, מתייחסים המתנדבים לבעיה התקציבית מולה המקום ניצב היום: "ברצוננו להביע צער עמוק על פיטוריה של רכזת תל-אביב. כפועל יוצא מפיטוריה, אנו צוות המתנדבים ב’יזהר’, ונאמר זאת בצער עמוק, לא נוכל להגיע ולהמשיך את ההתנדבות. ראשית, מטעמי ביטחון ברורים – לנו, צוות המתנדבים, אסור להגיע ל’יזהר’ כל עוד המקום לא מנוהל על ידי אדם כזה או אחר. ללא מנהל אשר נמצא ב’יזהר’ בזמן חופף ורציף בכל שעות ההתנדבות לא נוכל להגיע לפרויקט".

בהמשך, התייחסו לצורך בנוכחותה של רכזת מקצועית בשעות הפעילות, וכתבו: "מטעמי אחריות ופיקוח, האדם היחיד שניהל את המקום ובעל הסמכות הגבוהה במצבי לחץ (התפרצויות, עצבים, קללות, אלימות מילולית), היא רכזת המקום אשר הינה היחידה שרשאית להפעיל סנקציות על המכורים, בין אם הרחקה זמנית ובין אם מדובר בהרחקה קבועה. בעניין זה נציין את חשיבות הסנקציה כלפי המכורים ועל שינוי צורת התנהגותם לטובה".

הייתי בפגישה עם הרכזת שלנו, פתאום קיבלנו טלפון מאחת המכורות שהגיעה למקום וראתה את המקום סגור. לא הייתה שום הודעה, לא יכולנו לעדכן אותם לפני זה

עוד כתבו המתנדבים כי "עם כלל הרצון הטוב לבוא ולעזור לאוכלוסייה המוחלשת ביותר במדינת ישראל אשר קולה לא נשמע, אילוצי מערכת ועניינים כספיים מונעים מאתנו לבוא ולסייע. כידוע, האוכלוסייה שמגיעה ל’יזהר’ היא אוכלוסייה קשה, אוכלוסייה שהחברה נרתעת ממנה ודוחקת אותה לשולי החברה וכפועל יוצא מכך למעגל הסם. ‘פרויקט יזהר’ הוא הבית והמשפחה היחידה שלהם, בית שמטפל, בית שמסייע בריאותית ובעיקר נפשית, בית שתומך ובית שמוכן לתת מענה לכל בעיה. לנו המתנדבים, ולכל אדם בר דעת, ברור כי סגירת המקום הינה כגזר דין מוות עבור אותם מכורים. אנשים אלה יחזרו לרחובות, יסתבכו בעבירות פליליות כדי לממן את הסם ובעיקר, החשש הגדול ביותר, יפגעו בריאותית ואף ידביקו אנשים נוספים".

בסיום המכתב כתבו המתנדבים כי "צוות ‘יזהר’ בנוי מאנשים אשר בחרו לעצור את שגרת יומם העמוסה, ולתת את הידע המקצועי שלהם בהתנדבות מלאה ובאהבה והערכה למקום המיוחד הזה. מעולם לא פנינו בדרישה כזו או אחרת עבור השעות הרבות אשר אנו משקיעים בפרויקט, מעולם לא בקשנו דבר וחצי דבר על העבודה הקשה, אך המינימום שנבקש הוא התייחסות מינימלית לניהול מקום תקין ואף לביטחוננו. כרגע לא נוכל להגיע ולהמשיך את הפרויקט ואת שעות ההתנדבות כל עוד הדברים לא יסודרו. ‘פרויקט יזהר’ אמור להתקיים משילוב ידיים בין המוסדות הממשלתיים למתנדבים וברצון אמיתי של כולם לעזור ולסייע לאותם מכורים".

מדוע היה בכלל צורך בהוצאת מכתב כזה? האם הייתה ציפייה כי מתנדבי המרכז ימשיכו לתפעל אותו בעצמם, ללא איש צוות מקצועי העובד במקום?
"כן, לחלוטין הייתה ציפייה כזאת", ענה י’. "הייתה אמירה כזאת, באחת הישיבות. שהציפייה היא שלמרות שעכשיו אין תקציב והרכזות לא יהיו, המתנדבים ימשיכו להפעיל את המקום. יכול להיות שהציפייה הזאת הגיעה מכך שאנחנו המתנדבים המשכנו להפעיל את המקום לבד לפני שנה. אני יכול להגיד לך שעבורי כמתנדב שכפלו מפתחות, ופתחתי את המקום לבד. זה היה קשה מאוד, אבל עשיתי את זה בשביל שאני אוכל לתת משהו לאנשים האלה. בדיעבד, הסתבר לנו שבאופן הזה פגענו במאבק על המקום. אנחנו בעצם סתמנו את הפער שנוצר – פשוט פתחנו את המקום למרות שאין תקציב, ובמשך שלושה חודשים לא היה רכז, אך המקום תפקד על אנשים שמתנדבים".

"אנשים שמנענו מהם להידבק במחלות כמו HIV יכולים היום להידבק הרבה יותר מהר – זה אסון"

אחד המענים שניתנו ב’פרויקט יזהר’, הינו בדיקות HIV והפטיטיס סי על ידי הוועד למלחמה באיידס. רינת לסמנוביץ’ הינה סגנית מנהל מרכז הבדיקות בוועד, ומי שהגיעה באופן קבוע לסניף ‘יזהר’ בתל-אביב, על מנת לספק בו בדיקות מידיות למכורים. "במסגרת התפקיד של מרכז הבדיקות אנחנו עושים בדיקות HIV לאוכלוסיות שלא יכולות להגיע למרכז. בין היתר אלו משתמשים בסמים בהזרקה, דרי רחוב וקרבנות זנות. אנחנו יוצאים לשטח, בין היתר לסניפים של ‘יזהר’ בכל רחבי הארץ", סיפרה לסמנוביץ’.

את מי פגשתם ב’מרכז יזהר’ בתל-אביב?
"ב’יזהר’ אנחנו פוגשים אוכלוסייה מוחלשת, חסרת נגישות רפואית. אין לה יכולת להגיע ולבדוק את עצמה, ולקבל טיפול. הרבה מאוד פעמים דרי הרחוב והאנשים שבאים לקבל את השירות ש’יזהר’ מציע הם אנשים שמעולם לא נבדקו בבדיקות דם למחלות זיהומיות, וספציפית כאלה שעוברות בדם דרך מחטים. פעמים רבות הבדיקה הזאת היא האינטרקציה הראשונה שלהם עם המערכת הרפואית.

"לא רק ש’יזהר’ מאפשר לי את האינטרקציה הזאת עם האוכלוסייה הזאת, הוא גם מאפשר לי לדבר איתם, להסביר להם, ובמידה רבה להפנות אותם לטיפול רפואי", הסבירה לסמנוביץ’. "הרי הפטיטיס סי היא מחלה שאפשר להחלים ממנה היום לחלוטין ולעצור הדבקות נוספות במחלה. לגבי HIV אפשר לקבל טיפול שמאפשר חיים עם מחלה כרונית ואפס הדבקות לאנשים אחרים."

רינת לסמנוביץ’ – ס. מנהל מרכז הבדיקות בוועד למלחמה באיידס (צילום:יח"צ)

מה ההתרשמות שלך מ’פרויקט יזהר’, כמי שפעלה בתוכו?
"הפרויקט הוא כל-כך חשוב, הוא כל-כך טוב. הוא מאפשר לאנשים לקבל איזושהי קורת גג לכמה שעות. מחכה להם שם אוכל, נותנים להם בגדים, הם מתקלחים שם, והכי חשוב, הם מקבלים מחטים וציוד הזרקה סטרילי, שמונע מהם להדביק אחרים. במחלות האלה כל-כך קל להידבק באמצעות הזרקה משותפת, והאפשרות לקבל ציוד סטרילי פשוט מונעת את התפשטות המחלות האלה. בסופו של דבר המחלות האלה גם יכולות להגיע לאוכלוסייה הכללית."

מה המשמעות של סגירת המקום מזה מספר שבועות והעובדה שלא ידוע אם הוא יפתח שוב?
"אנחנו עוסקים בבריאות הציבור. זה מוריד את כל העבודה שהשקענו בעצירת התפשטות המחלות שמועברות על ידי דם לטמיון. אנשים שמנענו מהם להידבק במחלות כמו הפטיטיס סי או HIV יכולים היום להידבק הרבה יותר מהר, הרבה יותר בקלות. הם לא מקבלים את ציוד ההדבקה הסטרילי, וזה פשוט אסון."

מה היית רוצה לראות שקורה עכשיו?
"הייתי רוצה לראות את הסניף בתל-אביב חוזר לפעילות כמו כל הסניפים ברחבי הארץ. ‘יזהר’ הוא בין המקומות היחידים שנותנים את השירות הזה של ציוד הזרקה סטרילי. הדרך הזאת של מניעת ההתפשטות של HIV והפטיטיס סי הוכחה בכל מדינות אירופה וארצות הברית על ידי אלפי מחקרים. הוכח כי אחת הדרכים למנוע התפשטות של מחלות שמועברות על ידי דם, היא על ידי חלוקת ציוד סטרילי למשתמשים בסמים. זאת אוכלוסייה בסיכון מאוד גבוה, והיא לא נפרדת ולא סטרילית מכלל האוכלוסייה. גם אחרים יכולים להידבק בהמשך."

הג’אגלינג הבין משרדי

קשה לתאר את הקושי שחווינו בניסיונות להבין היכן טמון כיום הקושי בהעברת תקציב 2019 עבור הפרויקט. כל פניותינו למשרד לביטחון פנים נענו בתשובה חד-משמעית אחת – משרד הבריאות לקח על עצמו את תקציב 2019 ל’יזהר’ במלואו. לידי ‘דבר ראשון’ אף הגיע מסמך מספטמבר 2018, עליו חתום המשנה למנכ"ל משרד הבריאות פרופסור איתמר גרוטו, ובו נכתב כי בסיכום פגישה משותפת עם הרשות למאבק בסמים ובאלכוהול, הוחלט כי תקציב ‘יזהר’ "יהיה מ-2019 על חשבון משרד הבריאות". עם זאת, לאחר פנייתנו הקודמת למשרד הבריאות נענינו כי נושא התקציב לשנת 2019 טרם הוסכם בין שני המשרדים ונכנס רק עתה לדיון.

בנוסף, לפני כשלושה שבועות, הגיע מנכ"ל המשרד לביטחון פנים, משה אדרי, לביקור ב’מרכז יזהר’ בתל-אביב. בסיום פגישה זו, לטענת הנהלת המקום, הבטיח אדרי כי הפתרון לבעיית התקציב יינתן תוך חודש ימים. במשרד לביטחון פנים לא מכחישים את קיומה של פגישה זו, אך טוענים כי יחד עם העברת התקציב במלואו למשרד הבריאות, גם האחריות על ‘יזהר’ אינה בידם יותר.

לתוך מערבולת זו נכנסת גם עיריית תל-אביב. כאמור, יתר מוקדי ‘יזהר’ בערים השונות ממומנים על ידי העיריות בתחומיהן הם פועלים, אך לא כך במקרה של עיריית תל-אביב. על פי אותו מסמך המסכם את פגישת משרד הבריאות והרשות למאבק בסמים ואלכוהול, הייתה כוונה להרחיב את פעילות ‘יזהר’ בתל-אביב בשיתוף עם עיריית תל-אביב. ניכר כי נושא זה מצוי עדיין בהליכים, אך כשפנינו לעירייה בשאלה בעבר, נענינו כי "לעיריית תל-אביב–יפו אין קשר ל’פרויקט יזהר’, אותו מפעילים המשרד לביטחון פנים ומשרד הבריאות".

ובזמן שחוסר הבהירות המתואר לגבי אחריותם של משרדי הממשלה השונים באשר להעברת התקציב לפרויקט מתקיים – מרכז ‘יזהר’ בתל-אביב סגור בפועל מזה שבועות.

"היום, אנחנו רוצים להקים פה קול צעקה", אמר המתנדב י’. "לא יכול להיות שלא ניתן להביא תקציב ברמה של שכירות ומשכורת עבור שתי עובדות. זה פשוט ביזיון. אין לי שום צורה אחרת לתאר את כל הסיטואציה הזאת, למעט ביזיון. אנחנו נמצאים במה שנקרא מדינת רווחה? אני חושב על שני הנתונים האלה, ואני צוחק. איזו מין רווחה זאת? כל מה שאנחנו נותנים להם ב’יזהר’, הוא כל-כך בסיסי. אז גם הדבר הבסיסי ביותר שאנחנו נותנים, גם את זה לוקחים מהם?"

י’ מסיים את שיחתנו בשאלה שצריכה להדהד בראשו של כל מי שיכול להביא לפתיחתו המחודשת של המרכז: "נשמע לך הגיוני שהעיסוק בזה מתנקז לסוף השנה, ופתאום אין מקור תקציבי? פתאום המשרד לביטחון פנים לא יודע מה לעשות? הכל פתאום ברגע אחד. זה נשמע כל-כך חסר מקצועיות. אנחנו כרגע לא פותחים את המקום עד להודעה חדשה, עם כל הכאב שבדבר, ויש לנו המון כאב. קשה לנו לעשות את הדבר הזה. אבל זה משהו שחייבים לעשות כדי שסוף סוף יכירו בפרויקט ובאנשים שנעזרים בו".

מהרשות למאבק באלימות, בסמים ובאלכוהול, המצויה כיום תחת המשרד לביטחון פנים, נמסר: "העובדים ב’יזהר’ אינם עובדי המשרד לביטחון הפנים או הרשות ועל כן איננו יכולים להתייחס לפיטורים או לאופן העסקתן של העובדות. בהמשך לדיונים שנערכו בין הרשות למאבק באלימות, בסמים ובאלכוהול מול משרד הבריאות, סוכם כי משרד הבריאות יממן ויפעיל את מיזם ‘יזהר’ החל משנת 2019. הרשות למאבק באלימות, בסמים ובאלכוהול מפעילה ומתקצבת במתחם לוינסקי שבדרום תל-אביב את מרכז צעד ראשון אשר עוסק באיתור והפניה של דיירי רחוב מכורים לסמים ואלכוהול למסגרות גמילה וטיפול וזאת בהליך מזורז של מספר שעות".

ממשרד הבריאות נמסר כי "במהלך השותפות ארוכת השנים והמוצלחת של משרד הבריאות עם הרשות הישנה למלחמה בסמים ובאלכוהול הייתה הרשות אחראית למימון מרכז ‘יזהר’ בתל-אביב. לאור הפירוק של הרשות והטמעתה במשרד לביטחון פנים, התעוררו ספקות במשרד לביטחון פנים לגבי דרך המימון של המרכז בתל-אביב על ידי המשרד לביטחון פנים.

"בשיחות במהלך 2018 הציע משרד הבריאות לסייע בנושא התשלום כדי לשמור על רצף השירות ב-2019. המשרד לביטחון פנים דחה את ההצעה בטענה שהוא נמצא במשא ומתן מול עיריית תל-אביב שתשמש דרך לתשלום עבור המרכז בתל-אביב כפי שנהגה הרשות למלחמה בסמים ברשויות אחרות.

"בחודש דצמבר 2018 הודיע המשרד לביטחון פנים שהמשא ומתן מול עיריית תל-אביב עלה על שרטון והוא אינו מתכוון לממן את משכורות העובדים של מרכז ‘יזהר’ בתל-אביב אלא רק את השכירות של המקום. יתר על כן, אחרי שנים שהתכנית עובדת בצורה מוצלחת, עם מודל סדור, סטנדרטים איסוף נתונים ומחקר מלווה, החליט המשרד לביטחון פנים שהוא מעוניין לחשוב מחדש על מודל העבודה.

"כדי לתפעל את המקום נדרשת התארגנות של משרד הבריאות. לשם כך, משרד הבריאות מוביל הידברות לקידום פתרון ואנו מקווים שבקרוב יוכלו שני המשרדים לאפשר את המשך הפעלת המרכז בתל-אביב".

Leave a Reply

Name *
Email *
Website