במשרד להגנת הסביבה ניסחו הצעה להחלטת ממשלה בנוגע למעבר לכלכלה דלת פחמן. בהצעת המחליטים שהגיעה לידי ‘דבר’ מוצגים יעדים מהפכניים לגבי הפחתת פליטות וקידום אנרגיות מתחדשות, שאמורים שנות מהיסוד את האופי התעשייתי של המדינה, במהלך בעל השלכות כלכליות גדולות.
ההחלטה שמציע המשרד ממשיכה למעשה את ההצהרה של ראש הממשלה בועידת האקלים שהתקיימה מוקדם יותר החודש על כוונות לגמילה מדלקים פוסיליים עד שנת 2050. הצהרה שזכתה לתמיכה נרחבת לגבי התוכן שלה, כמו גם לביקורת משום שאין היא מגובה בהתחייבות רשמית.
המסמך של המשרד להגנת הסביבה, אומנם מתייחס ליעדים לשלושים שנים הבאות, אבל אלו יעדים מהפכניים, שיציבו את ישראל בחזית המעבר לאנרגיות מתחדשות. במשרד להגנת הסביבה מציעים שהכמות השנתית של פליטות גזי חממה בשנת 2050 תפחת ב-85% לכל הפחות מהכמות השנתית שנמדדה בשנת 2015. יעד נוסף הוא מעבר לייצור של 95% מהחשמל במשק בשנה זו מאנרגיות מתחדשות.
דבר העובדים בארץ ישראל
כל בוקר אצלך במייל
אישור ההצטרפות מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר
כדי להגיע ליעדים האמורים בשנת 2050 מציעים במשרד להגנת הסביבה להגדיל את היעדים ל-2030 מ-30% אנרגיה מתחדשת, כפי שקבעה לממוצע של 40% אנרגיה ממקורות מתחדשים.
עם זאת הצעת המחליטים של המשרד להגנת הסביבה מתנה את היעדים השאפתניים ל-2050 בכפוף לכך שתתקיים טכנולוגיית אגירת חשמל זמינה ל-7 ימים רצופים. ייתכן ומדובר ב’מוקש’ שנועד לאפשר הורדה עתידית של היעדים.
מומחים למשק החשמל אומרים ל’דבר’ כי על פניו הדרישה ל-7 ימי אגירה נראית מופרכת ומוגזמת מאוד. לשיטתם, ניתן לקיים משק חשמל יציב עם 95% ייצור של אנרגיות מתחדשות גם אגירה של יום בודד.
אנשי המשרד להגנת הסביבה מסבירים את הדרישה הגבוהה ל-7 ימי אגירה בכך שבימי חורף תפוקת החשמל הסולרי יורדת באופן משמעותי וזקוקה לפיצוי דרמטי. היות ואין לישראל כמעט שום מקור אחר לאנרגיות מתחדשות נדרש גיבוי משמעותי במתקני אגירה ושמירה על כושר ייצור חשמל מדלקים פוסיליים בהיקף של 5% מהצריכה השנתית.
יעדי הפחתת פליטות המוצעים
- סך הפליטות השנתית המוצע לגזי חממה לשנת 2050 תפחת ב- 85% לכל הפחות מהכמות השנתית שנמדדה בשנת 2015, או 12 מליון טון לעומת 79 מליון טון בשנת 2015.
- סך הפליטות השנתית המוצע לגזי חממה לשנת 2030 תפחת ב- 27% לכל הפחות מהכמות השנתית שנמדדה בשנת 2015, שהם 58 מליון טון.
לעמוד בהתחייבות של הסכמי פריז
לפי דברי ההסבר של ההצעת המחליטים, על ישראל לדווח עד תום שנת 2020 על יעד לאומי מעודכן להפחתת פליטות גזי חממה לשנת 2030, וכן לפעול למעבר ישראל לכלכלה דלת פחמן עד לשנת 2050.
אם ההחלטה אכן תאושר בממשלה, היא תיישר קו עם הסכמי פריס הבינלאומיים, שנועדו לבלום את התחממות כדור הארץ ל-1.5 מעלות צלציוס בהשוואה לתחילת העידן התעשייתי. כישלון עולמי במשימה זו, יביא ככל הנראה לעליה משמעותית בתכיפות ובעוצמה של אסונות טבע, וכן עלול להפוך שטחים נרחבים בכדור הארץ לבלתי נסבלים לחיי אדם, וכתוצאה מכך גם לגלי פליטים המוניים.
יש לציין כי מכיוון שהתחממות כדור הארץ היא תהליך גלובלי, הרי שהיקף הפליטות של ישראל הינו בעל השפעה קטנה מאוד על תהליך זה, וישראל צפויה לסבול מנזקי משבר האקלים ללא קשר מהותי להיקף הפליטות מישראל עצמה.
הסיכוי להעביר את ההחלטה בממשלה ולעמוד בה בשנים הבאות
בדברי ההסבר להחלטה נכתב כי "לצורך עמידה ביעדים הלאומיים וביעדים הסקטוריאליים, יש צורך בתכנית פעולה אינטגרטיבית וכלל-משקית, אשר תטפל במקורות הפליטה השונים, ובכלל זה ייצור חשמל, פעילות תעשייתית, צריכת אנרגיה במבנים, תחבורה וסקטורים נוספים.
"לפיכך מוצע להטיל על ועדה בין-משרדית בראשות השר מנכ"ל המשרד להגנת הסביבה, ובהשתתפות שר מנכ"ל משרד התחבורה, שר מנכ"ל משרד האנרגיה, שר מנכ"ל משרד הכלכלה, שר מנכ"ל משרד האוצר וראש מנהל התכנון, להגיש לאישור הממשלה, בתוך 6 חודשים, תכנית לאומית במסגרתה יפרטו את אמצעי המדיניות שבכוונתם לנקוט להשגת היעדים".
לאור המשבר הפוליטי החריף במדינה, ושינוי הסטטוס של הממשלה ממשלה נבחרת לממשלת מעבר, קיים ספק האם הממשלה יכולה לקבל החלטות מסוג זה ולעמוד במועד הנקוב של הסכמי פריס, שדורשים לקבל כעת החלטה מחייבת לגבי יעדים לעוד 9 ו-29 שנים.
במקביל, בשנה האחרונה מתקיים חוסר הסכמה מתמשך בין המשרד להגנת הסביבה לבין משרד האנרגיה, בנוגע לעומק וקצב המעבר לשימוש באנרגיות מתחדשות בישראל. קביעת תמהיל ייצור החשמל באחוזים היא החלטה בעלת השפעות כלכליות דרמטיות על היזמות הפרטית, התעריפים ואישור תכניות במוסדות התכנון.