הקונגרס האמריקאי יצביע מחר על חוק עוקף למגבלת התקציב

הקונגרס האמריקאי צפוי לאשר מחר (שני) חבילת חוקים, ביניהם החרגה של הוצאות תקציביות גדולות מאחד הכללים הפיסקליים של הממשלה האמריקאית הידוע בשם PAYGO קיצור של Pay As You Go. אם אכן יאושר החוק, הוא יכול לפתוח דלת לתקופה של השקעה ממשלתית מאסיבית בארה"ב ובכלל בעולם.

ההוצאות שיוחרגו מהמגבלות הפיסקאליות (תקציביות) הן כאלו שנועדו להתמודד עם משבר הקורונה, משבר האקלים ומשבר היעדר הגישה לשירותי בריאות. אם יאושר, החוק יאפשר ביצוע של השקעות מאסיביות הנדרשות כדי להתמודד עם שלושת המשברים אלו ללא צורך בקיצוצים תקציביים, ועל בסיס גיוס חוב בלבד.

התיקון, שהוצע על ידי המפלגה הדמוקרטית, וכבר זכה לרוב בבית הנבחרים שנשלט על ידי המפלגה, יחריג את ההתמודדות עם שלושת המשברים הגדולים ביותר של החברה האמריקאית בשנים הבאות מכלל ה-PAYGO, הכלל הפיסקלי המרכזי שמגביל את הוצאות הממשלה בארה"ב.
דבר העובדים בארץ ישראל
כל בוקר אצלך במייל

אישור ההצטרפות מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר

על פי הכלל הנוכחי, שנכנס לראשונה בשנת 1990 כדי להגביל את יכולתה של הממשלה הפדרלית להגדיל את החוב הלאומי, כל הוצאה עליה מחליטה הממשלה חייבת להיות מגובה ב"מקור תקציבי", בדיוק כמו חוק הנומרטור שנחקק ב 2015 בישראל.

המשמעות המעשית של ה-PAYGO היא שכדי לקבל החלטה תקציבית כלשהי, הממשלה נדרשה אוטומטית לאזן את התקציב על ידי אחד משניים: או העלאת מיסים, או קיצוץ בהוצאות אחרות. בגלל שמסיבות פוליטית, ומסיבות של מדיניות כלכלית נבונה, הממשלות נוטות להימנע מקיצוצים שרירותיים או העלאות מיסים, המשמעות היא כבילת ידיה של הממשלה, ומניעה בפועל של הוצאה של כספים קריטיים.

מדובר בהגבלה שהממשלה האמריקאית הטילה על עצמה, (וביטלה והחזירה כבר מספר פעמים בשלושת העשורים האחרונים) במטרה למנוע עלייה ביחס החוב תוצר. בגלל שקיצוצים תקציביים או העלאות מיסים גדולות עלולות לפגוע קשות במשק, נוצר מצב שבשם השמירה על החוב הלאומי, הממשלה האמריקאית למעשה אסרה על עצמה לבצע השקעות חיוניות.

גם אם יאושר התיקון, מדובר כמובן בצעד אחד ראשוני. כדי להביא לכך ששלושת המשברים העצומים שהוחרגו מהכלל הפיסקלי אכן יזכו ליחס הולם מצד הממשלה יהיו עוד שלבים רבים בדרך. עם זאת, מדובר בצעד הראשון וההכרחי בכיוון. מעבר לעובדה שהתיקון יאפשר בפועל את ביצוע התכניות, הוא מסמל שינוי עמוק בפרדיגמה הכלכלית, שהושפעה במידה רבה ממשבר הקורונה.

במילים פשוטות, נבחרי הציבור האמריקאים מבינים שכדי להתמודד עם האתגרים העצומים שבפניהם ניצבת ארה"ב והאנושות בכלל, לא ניתן להסתמך על מימון השוק הפרטי. חיסון הציבור ומניעת קריסה כלכלית בטווח הקצר, והניסון לבלום את העלייה הקטסטרופלית בפליטות הפחמן הם פרוייקטים שדורשים ריכוז מאמץ הרבה יותר גדול מזה שהשוק הפרטי מסוגל להציע. כדי להתמודד עם משברים בסדר הגודל הזה, יהיה צורך לשחרר את הפוטנציאל העצום של המדינה, שהוגבל מבחירה בעשורים האחרונים.

מורשת הקורונה: שינוי עומק בפרדיגמות הכלכליות

העובדה שתשעה חודשים לתוך משבר הקורונה, עולה הצעה מסוג זה היא לא מקרית. עוצמת המשבר שהביאה הקורונה לארה"ב זעזע את התפיסות השולטות בוושינגטון. החלטות על חבילות הסיוע הראו ניצנים של שינוי עומק בפרדיגמה הכלכלית. ניתן רק לדמיין איזה מן אסון כלכלי ואנושי היה מתרחש לולא ממשלות העולם היו בוחרות לעקוף את ההגבלות הפיסקאליות שהטילו על עצמן.

רוב אם לא כל הממשלות של המדינות המפותחות פתחו את התקציבים בהיקפים שלא נראו קודם כדי להתמודד עם המשבר הבריאותי. הוצאות אלו מתגמדות למול ההוצאות שידרשו כדי לחלץ את כלכלות העולם ממיתון הקורונה. נוסף על כל זה, ההוצאות שידרשו כדי לבלום את שינוי האקלים ולמצוא פתרונות אנושיים לכל אותם אנשים שיסבלו מתוצאותיה.

עכשיו, כמעט שנה לתוך משבר הקורונה, קשה כבר לטעון שלמול משברים בסדר הגודל הזה, אפשר לחכות לגאולה מהשוק החופשי. בעתיד, אם יש בו תקווה כלשהי להתמודדות משותפת עם האתגרים שמולם ניצבת האנושות, לא תהיה ברירה אלא לעשות שימוש בתקציב המדינה – הכלי הכלכלי האפקטיבי והחזק ביותר שעומד לרשותם של אזרחי כל מדינה דמוקרטית.

השמרנים בישראל ובעולם יגיבו כמובן עם התשובה המוכנה מראש לכל דילמה: "ומה עם העלייה ביחס החוב תוצר?". אלא שבעידן שבו אפילו קרן המטבע הבינלאומית זונחת את העיסוק האובססיבי בהורדת רמות החוב הלאומית, הטענה הזו נשמעת מגוחכת יותר ויותר.

האתגרים בפניהם עומדת האנושות במאה ה-21 דחופים מדי מכדי להישאר תקועים בעבר, תלויים בפרדיגמות כלכליות מיושנות ומחכים לגואל שלא יגיע. מה שצריך להגביל את הממשלה בהחלטות הכלכליות הן לא קטגוריות שרירותיות כמו יחס החוב תוצר, אלא הכלכלה הריאלית. כל עוד האינפלציה, הנמוכה מדי גם ככה, תישאר נמוכה קשה למצוא טיעון משכנע נגד הפעלת מדפסות הכסף.

למעשה, מה שעשוי להשתנות בעקבות משבר הקורונה הוא עצם הגדרתה של "מדיניות כלכלית אחראית". בעשורים האחרונים, אמת המידה הכמעט בלעדית לאחריות בשאלות כלכליות הייתה השמירה על גירעון וחוב נמוכים, אבל אתגרים ומשברים בסדר גודל כמו משבר הקורונה חושפים את הכשלים בתפיסה הזו. משמעות האחריות הכלכלית בגרסתה השמרנית בעידן של משבר קורונה ומשבר האקלים היא למעשה חוסר פעולה והפקרות. יתכן שארה"ב נמצאת בתהליך התפקחות מהתפיסה הזו. הגיע הזמן שגם ישראל תתפקח.