ומה אם העולם ישתנה? שתי סדרות טלוויזיה מומלצות לימי הקורונה

באחד מפרקי ספרו "הרוח השבויה" מסביר המשורר הפולני צ’סלב מילוש את הפער התודעתי שנוצר בין תושבי מזרח אירופה של אחרי מלחמת העולם השנייה לתושבי ארה"ב, שלא סבלו מזוועת המלחמה על אדמתם: "אדם נוטה בדרך כלל לראות את הסדר שהוא חי בו כטבעי. הבתים שהוא חולף על פניהם בדרכו לעבודה נראים לו כמו סלעים הצומחים מן האדמה… המשימות שהוא מבצע במפעל או במשרד שלו חשובות בעיניו ומעידות על תפקודו התקין של העולם. הבגדים שהוא ועמיתיו לובשים ראויים בהחלט, לדעתו, והמחשבה כי יכלו לעטות גם גלימות רומיות וחליפות שריון מימי הביניים מצחיקה אותו… בקיצור, הוא מתנהג כמו צ’רלי צ’פלין ב"הבהלה לזהב": מתרוצץ סביב הבקתה שלו ואינו חושד שהיא נמצאת על סף תהום".

בהמשך מתאר מילוש כיצד ניסיון המלחמה משנה חווית מציאות זו: "אבל כשהוא הולך לאיטו ברחוב או פוסע על המדרכות, נסדק האמון ב’טבעיות’ של הסדר שהוא מכיר. המדרכות מכוסות בשכבה עבה של זגוגיות משמשות שהופגזו במטחי פצצה וניירות נישאים ברוח מתוך משרדים שפונו בבהלה… אנשים, שעד לא מכבר היו עשירים ואהודים, איבדו כל מה שהיה להם, והם הולכים עתה בשדות ומבקשים מן האיכר כמה תפוחי אדמה… בשלב הבא צריך להסתגל למנהגים חדשים. בעבר כשאזרח נתקל לעת ערב בגוויה מוטלת על המדרכה, היה ממהר להזעיק את המשטרה..  עכשיו הוא יודע שעליו להתעלם מהפגר המוטל בתוך שלולית אפלה ולא לשאול שאלות מיותרות". הוא מסיים: "איזה עולם הוא ‘טבעי’? זה שהתקיים בימי המלחמה או זה שלפניה?"

המשורר הפולני צ’סלב מילוש (קרדיט: ויקימדיה קומונס)

בדברים אלה נוגע מילוש בסתירה עמוקה במערך הנפשי והחברתי שלנו: האמונה העמוקה והיציבה שלנו שנמות בעולם דומה לזה בו נולדנו. לצד זאת, כושר ההסתגלות האדיר של בני האדם למצבים שעד לפני רגע, כלל לא עלו על הדעת. אנשים בונים את חייהם באמונה כי מאורעות התקופה במהדורות החדשות לא ישנו את מסלול חייהם. ושוב ושוב משכנעת עצמה החברה האנושית שנגמר הבלגן, וכי תקופה שגשוג יציב מתחילה.
דבר העובדים בארץ ישראל
כל בוקר אצלך במייל

אישור ההצטרפות מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר

בתחילה המאה ה-20 היה זה "עידן הביטחון" כפי שכינה אותו הסופר היהודי סטפן צוויג, ובסופה היה זה "קץ ההיסטוריה" של פוקויאמה, שצפה את הקפיטליזם האמריקני כחזון אחרית הימים של העולם. ובכל פעם הפורענות הרימה שוב את ראשה. ואולי אין מדובר בסתירה, אלא בשני צדדים של אותו המטבע: המציאות בה אנחנו חיים תמיד נראית האפשרות ההגיונית היחידה, זו שהייתה וזו שתהיה.

בחודשיים שעברו מאז התפרצות הקורונה התרגלנו למציאות חדשה. אנחנו לומדים על המשך השבוע שלנו ממהדורות החדשות, מתמודדים עם משבר כלכלי קיצוני, רואים שינויים מהירים בשוק העבודה, ומושגים שהיו לנו מובנים מאליהם  משתנים במהירות מסחררת. אך האם התפרצות הקורונה תיזכר כאפיזודה מוזרה וקשה במהלך שנת 2020, או תהפוך לאירוע המשנה סדרי עולם ?

את התשובה לשאלה זו לא נגלה בקרוב. אך למרות שממדי האירוע עוד אינם ברורים, ברור שהעולם שלנו זז. החיים הפרטיים שלנו מושפעים ממאורעות גדולים, ולרגע אחד לפחות כולנו חלק מההיסטוריה. זה הזמן לתרגל חשיבה היסטורית, כזו שרואה את המציאות כתהליך ולא רק כתוצאה. אז בתור התחלה, הנה שתי סדרות שמתמודדות עם השאלה  מה קורה לנו כשהעולם משתנה?

השנים: הבנאליות של הדיסטופיה

לסדרה "השנים" יש הישג החורג מאיכותו הטלוויזיונית: היא מצליחה לתאר בצורה אמינה תרחיש בו יוקמו שוב מחנות ריכוז באירופה.

‘השנים’ (קרדיט: Michele K. Short באדיבות yes)

זו סדרה עתידנית, אבל לא כזו המתארת מציאות חלופית של אפוקליפסה סביבתית, מהפכה טכנולוגיות או פלישה מהחלל. קחו מגמות הקיימות היום בחיינו – פופוליזם פוליטי, טכנולוגיה רבודה, משבר פליטים, כלכלת הפרילנס, משבר סביבתי ומתחים בין המעצמות. שרטטו את ההמשך שלהם בצורה עדינה. הניחו בתוכם משפחה אנגלית חביבה שמנסה לחיות את חייה, ותקבלו את "השנים". היפר ריאליזם, לא מדע בדיוני.

ההתפתחות ההיסטורית בסדרה איננה קו ליניארי. הווליום האקטואלי עולה ויורד. לא כל טכנולוגיה חדשה באמת עובדת. בשונה מ"מראה שחורה" הפומפוזית, במרכז הסדרה עומדות דמויות, שחיות לצד מציאות היסטורית שאינה בשליטתן. חייהם דומים לחיינו – הם צופים בחדשות כבדרך אגב, ואת רוב זמנם משקיעים בקיום שגרה. מדי פעם האירועים ההיסטוריים מצטלבים עם חייהם האישיים, והם נאלצים להסתגל למציאות אחרת. כך מצליחה הסדרה ללכוד את הבנאליות שבה קורים שינויים היסטוריים קיצוניים, ואיך הבלתי סביר לחלוטין מתקבל כטבעי תוך זמן קצר.

‘השנים’ (קרדיט: Michele K. Short באדיבות yes)

הקנוניה נגד אמריקה: ומה אם

כדי להבין את אופיו הארעי של העולם שלנו אפשר להסתכל גם אחורה, ולשם כך קיימת סוגת ההיסטוריה החלופית. מדובר בסוגה שולית יחסית, המנסה לתאר את התפתחות ההיסטורית של העולם שלנו בשינוי כמה פרטי מפתח. באופן לא מפתיע, חלק ניכר מהיצירות המפורסמות בה מוקדש לשאלת השאלות של המאה ה-20 – מה היה קורה לו היטלר היה מנצח במלחמה? (ארץ אבות, איגוד השוטרים היידים, האיש במצודה הרמה – רשימה חלקית).

"הקנוניה נגד אמריקה", שביים דיוויד סימון (הסמויה), המתבססת בצורה נאמנה מאד על המקור – ספרו של פיליפ רות, הולכת בכיוון קצת אחר. הסטייה הבסיסית מהסיפור ההיסטורי קטנה יותר: התמודדותו של הטייס האמריקני הנערץ צ’רלס לינדנברג, אחד המתנגדים לכניסת ארה"ב למלחמה ונחשד באנטישמיות, לתפקיד נשיא ארה"ב. שינוי זה מייצר היסטוריה אמריקנית חלופית סבירה לחלוטין, ובאותה מידה מבעיתה.

‘הקנוניה נגד אמריקה’ (קרדיט: Michele K. Short באדיבות yes)

גיבורי הספר והסדרה הם משפחה יהודית ממעמד העובדים האמריקני של אזור ניוארק, שחווים את מאורעות התקופה, תחילה כצופים מאוכזבים מן הצד, ואחר כך, ובאופן מתגבר, כאנשים שמאבדים את הקרקע שתחת רגליהם. הרעיון העומד בבסיס הספר והסדרה (ומתכתב בצורה ישירה עם הביקורת על ממשל טראמפ) הוא שאקלים פוליטי וציבורי מתאים משחרר בהדרגה כוחות אנטישמיים ולאומניים בחברה, גם אם אינו מפעיל אותם בצורה ישירה.

הסדרה אינה מתרחשת במציאות בדיונית אלא באותה אמריקה שהצטרפה למלחמת העולם השנייה, שבשינוי של כמה פרטים, הופכת למצע עשיר לאלימות גזענות ושנאה. כמו כל יצירת היסטורית בדיוניות, אין איך להוכיח או להפריך אותה. אבל לכל הפחות היא מעלה את השאלה, האם המציאות שאנחנו חיים בה היא המציאות האפשרית היחידה?

שתי הסדרות זמינות לצפייה בערוצי ה-VOD של YES. הקנוניה נגד אמריקה משודרת גם בהוט HBO ובסלקום TV.

הספר "הרוח השבויה" (הוצאת קשב לשירה, תרגום מפולנית: מירי פז)