ועדת הבחירות החליטה לממן הסעות לקלפיות בכפרים הלא מוכרים בנגב

ועדת הבחירות המרכזית החליטה אתמול (שלישי) לארגן ולממן הסעות למצביעים המתגוררים בכפרים הלא מוכרים בנגב, ביום הבחירות לכנסת ה-24. יוזם הדיון וסגן יו"ר הוועדה עו"ד וויאם שביטה ביקש להציב קלפיות בישובים עצמם. לטענת ועדת הבחירות המרכזית דבר זה מצריך שינויי חקיקה ולפיכך אינו בתחום סמכותה.

עו”ד שביטה: “הדרישה המהותית היא הכרה בכפרים שחלקם קמו לפני מדינת ישראל. במאה ה-21 עדיין יש יישובים שהממשלה מונעת מהם מים, חשמל ושירותים בסיסיים כמו בריאות וחינוך. נמשיך להרים את קולם של תושבי הנגב, של הציבור הערבי ושל כלל המוחלשים בחברה הישראלית בכל מקום, גם בוועדת הבחירות".

כפר בדואי בנגב (צילום: נתי שוחט פלאש90)

בבחירות הקודמות עלו לדיון קשיי ההגעה של תושבי הישובים הללו לקלפיות המוקצות להם. קשיי הגעה אלו משפיעים על אחוז ההשתתפות הנמוך של האוכלוסייה הבדואית בנגב בבחירות. בבחירות האחרונות מימשו את זכותם לבחור כ-42.1% מבעלי זכות הבחירה בקלפיות השבטיות לעומת 52.1% בישובים הבדואים המוכרים בנגב, 59.2% מכלל בעלי זכות הבחירה הערביים בארץ ו-69.8% מכלל בעלי זכות הבחירה בישראל.
דבר העובדים בארץ ישראל
כל בוקר אצלך במייל

אישור ההצטרפות מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר

ביום ראשן השבוע פנו עמותת ‘יוזמות אברהם’, המועצה האזורית לכפרים הלא מוכרים והמרכז הרפורמי לדת ומדינה, לשר הפנים אריה דרעי, בדרישה להציב קלפיות בישובים הלא מוכרים בהם יש מבני ציבור (רחמה, עבדה, אלגרה, חרבת אלוטאן, אלפורעה, תל-ערד, אל זרנוק, וואדי אלנעם) ולהציב קלפיות בעבור יתר הישובים מתוך מגמה להקטין ככל האפשר את המרחק בין הקלפי לבין מקום המגורים של הזכאים לבחור בה.

עם היוודע דבר החלטת ועדת הבחירות המרכזית כתבו ארגונים אלו: "מזה שנים ארוכות המדינה מונעת, הלכה למעשה, באופן שיטתי מהבדואים המתגוררים ביישובים לא מוכרים בנגב את הזכות להצביע בבחירות לכנסת באמצעות הפנייתם לקלפיות המרוחקות מרחק רב ממקומות מגוריהם, וזאת בשעה שקיימות חלופות סבירות זמינות וראויות שיאפשרו לתושבים אלה לממש את זכותם להצביע לכנסת ביתר קלות. מדובר בפגיעה בזכות היסוד החוקתית לבחור לכנסת, והדבר מתבטא בשיעורי הצבעה נמוכים ביותר".

"הפתרון המוצע של הסעות מבטא הכרה חשובה בבעיה, אך הוא נוסה כבר בעבר וזכה להצלחה חלקית בלבד" כתבו הארגונים. "כאשר מדובר על מרחקים של עשרות קילומטרים לכל כיוון, הפגיעה בזכות לשוויון ובזכות לבחור לכנסת נותרת על כנה. הפתרון היחיד המתקבל על הדעת הוא הצבה של קלפיות במבני ציבור והנגשה מלאה ושוויונית של הקלפיות לתושבי הכפרים הלא מוכרים. אם הימאים, האסירים, החיילים בבסיסים ומבודדי הקורונה זוכים להצביע בקלפיות מיוחדות – לא ייתכן שיימנעו מתושבי הכפרים הלא מוכרים בנגב להצביע במבנה הציבורי הקרוב ביותר למקום מגוריהם".