טדי נגוסה הוא האמן הכי פוליטי, בועט וחד שעלה על הבמה בשנה האחרונה
טדי נגוסה. לא היה איך לחמוק מהכדורים שנגוסה ירה מהבמה ולרגעים לא היה ברור אם הוא יורה אותם או חומק מהם (צילום: בר שבתאי)
יהל פרג’כתב
צרו קשר עם המערכת:
עדכון אחרון: 27.09.2023
נושאים קשורים:
טדי נגוסה עף לבמה בבארבי. אפרו קצוץ, חליפה כתומה ואש בפה. הקהל הצעיר שהיה מורכב ברובו מ-נאצ’ים (לא אתיופים) הרגיש מיד את האנרגיה שלא ירדה לשנייה לאורך כל ההופעה. נגוסה בא ללמד, להטיף ולחנך את קהל המאמינים והתלמידים, החיילים שלו שמקשיבים, מפנימים, אומרים אמן ומצדיעים.
הדיאלוג של נגוסה לפעמים עבר מעל הראש של הקהל. הוא דיבר עם ה"הם", עם ה"אנחנו", עם השכונה בלוד ועם השכונה בתל אביב. הזהות השחורה, האתיופית והישראלית נכחו בכל מילה, בכל שיר. לא היה לאן לברוח מהמורכבות, לא היה איך לחמוק מהכדורים שנגוסה ירה מהבמה ולרגעים לא היה ברור אם הוא יורה אותם או חומק מהם.
טדי נגוסה. הזהות השחורה, האתיופית והישראלית נכחו בכל מילה, בכל שיר (צילום: בר שבתאי)
מהשיר הראשון "מה הם כבר עשו" הבהיר נגוסה שמי שלא חי בנעליים שלו – שיסתום. ב"אפח’ד לא יגיד לי" שהגיע ישר אחריו, הוא העביר את הסכין שננעצה בגב שלו, ישר אל תוך הלב של הקהל. נגוסה המשיך עם תנועות המרפקים שמאפיינות אותו, גם בשיר "ת.ז" כשהוא תובע להתמקם בשורה הראשונה, בלי להיות אף אחד חוץ מעצמו.
טביעת האצבע הייחודית שלו ניכרת ב"אפילו לא קרוב" וב"לב חם", שם הוא עשה מקום לכל מי שנלחם עדיין, ולכל מי שמכיר את הכאב. אז הגיע "אזיקים על הידיים", שיר שנגוסה נמנע מלבצע לאחרונה. שיר טעון, ישיר, פוליטי ואקטואלי. נפיץ. הוא ביצע אותו, לא לפני שנתן ספיצ’: "השיר הבא זה שיר שגיליתי מחדש". הוא אומר, נושם, וממשיך, "השיר דיבר ועדיין מדבר על גזענות ועל משטרה ועל מלא דברים גדולים, והיום אני פתאום מבין שזה היה הרבה יותר גדול מאי פעם. זה בכלל היה שיא על זהות ועל הרצון להשתחרר מהכבלים".
מה הם הכבלים שנגוסה רוצה להשתחרר מהם? התוויות, הגזענות, השורשים, השכונה? לא בטוח שזה מאוד משנה כי פרץ הכישרון והיצירה שנוצר מהחיכוך עם הכבלים, עם האזיקים, עם העבר והעתיד, האש הזו, שורפה לקהל את הלב.
טדי נגוסה. מי שלא חי בנעליים שלו – שיסתום (צילום: בר שבתאי)
"ספור את הברכות שלך לא רק ת’הפסדים", הוא איחל לעצמו ב"חאלס להגזים" ואז עלה אברהם לגסה לבמה לבצע את "יותר מדי נחמד איתם" שבו קהל שזו הפעם הראשונה שלו בהופעה, הפך בתוך 3 דקות ו-13 שניות להרבה פחות גזענים ממה שהיו קודם.
מכאן ואילך נגוסה נותן מופע ראפ בלי אמצעי הגנה: "למעלה בשמיים", "שב", "פשוט בושות ו"משאיר אבק" שהוא לא פספס בו תו, היו רק ההכנה לאחד משיאי שיעור החינוך שנגוסה בא להעניק לקהל: "בבידוד". קטע קצר שמוכיח שהוא הראפר עם הפלואו הכי זורם שיש בישראל.
כשיסמין מועלם עולה לבמה עם ‘מסיבה’, הכימיה ביניהם עוד לא הייתה מתואמת, אבל ב"זה בדם שלי", הלהיט שהביא את נגוסה לכל תחנת רדיו בישראל, הם כבר בוויב נהדר.
הלהיט "צריך קצת" מרים לשיר הסיום "מעליות", שדורש מהקהל לזכור מאיפה הוא בא, לאן אנחנו הולכים ובפני מי עתידים לתת דין וחשבון. פעם עליות פעם ירידות.
טדי נגוסה ויסמין מועלם (צילום: בר שבתאי)
בלי אפרו (אין גם מסרק תקוע באפרו) יש פחות קשרים, פחות כבלים. אבל שיער צומח, והקשרים שם, המורכבות שם, וגם הרצון להשתחרר מהם, להיות הוא. מותו בתאונת פגע וברח של הילד רפאל אדנה, המלחמה באתיופיה והפסקת העלייה מאתיופיה – לא היו בבארבי. נושאים שהעסיקו ומעסיקים מאוד, בעיקר הציבור האתיופי בארץ בחודשיים האחרונים, נעדרו מהמופע של האמן האתיופי הבולט בשנים האחרונות.
נעדרו גם המהפכה המשפטית והמחאה נגדה, המאבק על הצביון הדתי של ישראל והבחירות המקומיות – למרות זה טדי הוא האמן הכי פוליטי, בועט, מדויק וחד שעלה על הבמה בשנה האחרונה.
דבר היום
כל בוקר אצלך במייל
הרשמה
על ידי התחברות אני מאשר/ת את תנאי השימוש באתר
תגיות: