יו”ר הסתדרות האחיות אילנה כהן: “שיפרנו את מעמד המקצוע, אבל זו רק תחילת הדרך”

את הלילה שלפני הראיון שערכנו עם יו"ר הסתדרות האחיות אילנה כהן לכבוד ‘שבוע האחיות’ היא בילתה בבית הדין לעבודה, חלק ממאבק שמוביל הארגון על הפנסיות של האחיות ב’הדסה’ בירושלים. כהן, בת 75, לא עושה לעצמה הנחות ויודעת שיש עוד הרבה מה לעשות לשיפור מעמד המקצוע ותנאי העבודה בו. יחד עם זאת, היא גם יודעת להתבונן אחורה על עשרות שנים של עשייה ולראות את ההישגים במאבקים שהובילה למען האחיות בישראל.

את דרכה בהסתדרות האחיות החלה כהן במקביל לעבודתה כאחות אחראית במחלקה פנימית בית החולים אסף הרופא. בשנת 2003 נבחרה כהן לכנסת מטעם מפלגת ‘עם אחד’ שאיגדה בתוכה חברי ועדים מההסתדרות, בראשותו של יו"ר ההסתדרות דאז עמיר פרץ. בתום קדנציה אחת הסיעה חדלה להתקיים, ובשנת 2006 נבחרה כהן ליו"ר הסתדרות האחיות – תפקיד אותו היא ממלאת עד היום.

"אני גאה במה שעשיתי עבור האחיות, בכל המאבקים שהובלתי, ואני לא אדם צעיר", אומרת כהן, "נתתי הרבה מהחיים שלי לאחיות, והצלחתי לשנות את השכר ותנאי ההעסקה. אני קשובה לאחיות ועושה את המקסימום שאני יכולה לעשות. פעם אחות – תמיד אחות. אני לא אשת איגוד מקצועי רגילה, אני עבדתי שנים כאחות אחראית במחלקה פנימית ג’ באסף הרופא ותוך כדי ייצגתי את האחיות. גם היום, בכל שבוע נוסעת להרצות בפני אחיות על הזכויות שלהן, על המקצוע, על התפקיד".

השבוע מצוין ברחבי העולם שבוע ההוקרה לאחיות. בישראל מועסקים 69 אלף אחים ואחיות, ביחס של 6.05 אחיות לכל 1,000 נפש – שיעור נמוך משמעותית מהמקובל במדינות ה-OECD. ובשנת 2016 ישראל הייתה הרביעית מהסוף במספר האחיות ל-1,000 תושבים. החוסר נובע בעיקר ממחסור בתקנים לאחיות במערכת הבריאות הציבורית, שמיובשת על ידי ממשלות ישראל בעשורים האחרונים. למרות התגברות כניסה של גברים למקצוע בשנים האחרונות, עדיין מדובר במקצוע בעל רוב נשי מובהק – 86% מהעוסקות במקצוע הן נשים.

בפתח דבריה מבקשת כהן לברך את האחיות. "האחיות הן המשאב האנושי, המוסריות, הנתינה. האחות עובדת לאורך כל היממה, וזה לא משנה איפה בבתי חולים, בקהילה, בבריאות הציבור, בבתי הספר. בשנה שעברה וגם השנה התחילו ללמוד את המקצוע 4000 אנשים, כשבשנים קודמות המספרים היו כ-1000 כל שנה. זה גם בגלל תנאי ההעסקה הטובים יחסית. אבל יחד עם זה, האחיות הן ניידת הטיפול הנמרץ של מערכת הבריאות. יש עליהן עומסים בלתי אפשריים, וצריך לעצור את זה".

אחיות במחלקת טיפול נמרץ בבית חולים הדסה עין כרם (צילום: הדס פרוש / פלאש 90).

שלב הברכות נגמר במהרה, כי לכהן יש ביקורת על מצב מקצוע הסיעוד בישראל, שבמרכזה העומס על האחיות. "יש גידול באוכלוסייה, אבל אצלנו אף אחד לא נותן את הדעת שצריך להוסיף תקנים. שנים שמשרד הבריאות לא הכיר בכך שיש מחסור. נכון שמבחינת ה-OECD קצת עלינו אבל אנחנו עדין במחסור, ולא מדביקים את החסר. גם בכל עליית החיסונים לסדר היום בשנים האחרונות, משרד הבריאות מוסיפים כל הזמן עוד חיסונים, אבל אף אחד לא חושב לעשות את זה כמו שצריך ולהוסיף תקנים לאחיות בריאות הציבור. בחופש פסח הוציאו הודעה ללכת לחסן נגד חצבת, למה זה מגיע למצב הזה? זה בגלל היחס. כמה אפשר לדרוש ולדרוש מהאחיות המסורות האלה? על כל זה אנחנו יוצאות למאבק."

"בנוסף, בכל המערכת אין הלימה בין מה שרשום ברישיון של בית החולים מבחינת מיטות ובין מה שקורה בפועל. רשום שבמחלקה מסוימת יש 38 מיטות, בפועל יש 50 מיטות. או דוגמה נוספת, על כל 200 מטופלים יש אחות זיהומים, אבל מאיפה לוקחים אותה? מהתקנים הקיימים. אף מחלקה לא עובדת לפי התקינה שלה".

"במקום שהחולה יהיה במרכז, המדדים במרכז"

היבט נוסף בעבודת האחיות ומערכת הבריאות בכלל שכהן מבקרת בחריפות הוא פרויקט מדדי האיכות והאקרדיטציה לבתי החולים שמוביל משרד הבריאות. "אין ספק שמערכת הבריאות לא נותנת את התנאים להתמודד עם הדרישות והמטלות שמטילים על האחיות, ובמקביל משרד הבריאות לא עוצר ואומר ‘בשביל מה כל המדדים האלה?’. לצערי, במקום לטפל במטופלים, האחיות צריכות לעמוד במדדים. החולים כבר לא במרכז, המחשב במרכז. הן לא מסוגלות לעמוד בזה והמצב לא יכול להמשיך כך. מנצלים את המוסריות של האחיות. צריך להחזיר את האחיות לחולים, מספיק עם המדדים האלה, הם לא נותנים שום דבר. לקחו משהו מארה"ב, הביאו לארץ, אף אחד לא בדק אם זה טוב לנו. הישראבלוף הכי גדול זה שבוע האקרדטיציה. מקבלים כוח אדם ושעות נוספות כדי לקבל ציון טוב, ואחרי השבוע הזה כל התקציבים נעלמים והאחות נשארת עם כל המטלות. צריך להחליט – או שיטפלו במדדים או בחולים".

לכהן חשוב להדגיש כמה העובדה של האחיות משמעותית, ובקרוב תצא הסתדרות האחיות במאבק לשיפור תנאי העבודה שלהן. "אין ספק שהאחיות בישראל הן הטובות בעולם, אני מצדיעה להן. אני יודעת שקשה להן ואנחנו צריכות להמשיך להילחם. מגיע להן לעבוד בצורה בטוחה ולתת להן תנאים נורמליים ואת האפשרות שיוכלו לטפל. מה בסך הכל כולנו רוצים? לטפל. כולם יודעים מה קורה בחדרי המיון, במחלקות, בפסיכיאטריה. זה צריך להיפסק, נקודה. כנראה שעד שלא יהיה מאבק כמו שצריך אף אחד לא יעצור את זה. אנשים לא יכולים לישון במסדרונות, ולא לחכות שעות במיון".

כהן מתייחסת למורכבות של שימוש בנשק השביתה במערכת הבריאות, כמוצא אחרון במאבקי העובדים. "אתמול הייתי בדיון ואמרתי שם, אני מכירה את המקצוע, גם כשאנשים מחליטים על שביתה, זה לא שסוגרים את בית החולים. אני יכולה לשים פלומבה ליולדת? נו באמת. אין לנו מלחמה עם החולים, אבל אין לנו כלים אחרים. וצריך גם שהציבור יהיה איתנו".

על עבודת הסתדרות האחיות אומרת כהן, "בעבר התייחסו לנשים כמפרנסות משניות של המשפחה, ולכן השכר במקצועות ה’נשיים’ היה בהתאם. גם שכר האחיות היה במינוס ים המלח, אבל לאט לאט עשינו הסכמים טובים ששיפרו אותו, וכמובן שעדיין צריך לשפר אותו. לא סתם מגיעים יותר ויותר אנשים לתחום הזה. פעם היו בכל שנה 400 איש שעושים הסבה מקצועית לסיעוד, השנה יש 1400. אין כסאות פנויים בבתי הספר לסיעוד."

"בסופו של דבר מקצוע הסיעוד הוא יופי של מקצוע, אין הרבה מקצועות שיש בהם כזה מבחר וגיוון שאפשר לבחור מתוכם במה לעבוד, חדר לידה, טיפול נמרץ, קהילה ועוד הרבה. את יכולה להיות בהרבה התנסויות ובחירה של מקומות."

על עבודת הוועדה לשיפור מצב האחיות שהוקמה לאחר רצח האחות טובה קררו ז"ל אומרת כהן כי "אין ספק שהגיע הזמן לשינוי. הבעיה שצריך לעשות סדר עדיפויות במדינה ומערכת הבריאות לא נמצאת גבוה. מערכת הבריאות גרעונית מלכתחילה. האנשים משלמים ממיטב כספם לביטוחים ומס בריאות. אין ספק שלמדינה יש כסף ולא חסרים לה כספים. צריך להגיד עד פה ולא יותר. אי אפשר שמספר המטופלים יגדל ומספר המטפלים לא. לא צריך לחכות חודשים לתור."

"בסך הכל זו תחילת הדרך", מסכמת כהן, "חשוב לנו שתנאי ההעסקה, השכר, התקינה שיעבדו בשעות עבודה נורמליות. מה זה שעות נוספות? המשמרות המיוחדות שכביכול נותנים? זה לעבוד 48 שעות. זה קשה. צריך לשפר את התנאים, להוריד את המטלות".