“יש בארץ 30 אלף סטודנטים להוראה, והם לא צד בשיחה על עתיד החינוך”

"הכשרת המורים מתכבדת בכך שהיא מהווה את הבעיה החמורה ביותר בחינוך והן הפתרון המיטבי שלה" הוא הסלוגן שפותח את הפלקט המציג את ארגון מח"ר (מחנכים ומחנכות חושבים רחוק), התאגדות סטודנטיאלית חדשה המבקשת לייצג את כל הסטודנטים והסטודנטיות להוראה בישראל במטרה להשפיע ולשנות את מערך הכשרת המורים בישראל. הסלוגן מצליח לתמצת ולתת כיוון לפתרון אחת הבעיות המסובכות והמדוברות בישראל – איך עושים חינוך טוב? לא רבים יתנו את הדעת על כך, אך מעבר לביקורת על תקציבים, תקנים, שעות ועוד נתונים אמפיריים שאין לזלזל בחשיבותם, שאלת ה’איך’ מוצאת את עצמה בשולי השיח. בן לבנר (28) ודניאל נעים (25) מתל אביב, שניהם סטודנטים להוראה הלומדים בסמינר הקיבוצים, הם חלק מהמקימים והגרעין הקשה של מח"ר, אותו הקימו כאשר הבינו שישנן מספר בעיות מרכזיות בתחום הכשרת המורים בישראל, אותו תחום בדיוק אליו צעדו כדי להפוך לעובדי ועובדות הוראה בישראל, שאינן באות על פתרונן.

את היוזמה הם התחילו לפני שנתיים, במסגרת יוזמה של אגודת הסטודנטים בסמינר הקיבוצים בשם ‘שבוע פוליטי’. "יצאנו משם עם תחושה שהמציאות קשה ושקשה לשנות אותה", מספר לבנר, "אבל הפעילה החברתית אורלי בר-לב הזמינה אותנו לעוד מספר מפגשים איתה, היא אמרה לנו שאם רוצים לשנות – תשנו. למפגש הראשון איתה הגיעו כ50 סטודנטים ובהמשך התהליך של חצי שנה וצמצום לגרעין קשה של סטודנטים הגענו למעין תפיסה של מה אנחנו רוצים לעשות. בהתחלה היינו באווירה של ‘מחאת הסטודנטים לחינוך’ אך מהר מאוד הבנו שזה דבר קצת מופרך ומוזר. יצאנו לשטח לבדוק את המצב וגילנו הרבה מאוד סטודנטים שרוצים שינוי, אנשים מוכנים לשמוע ולתמוך בתהליכי שינוי ואפשר לעשות מהלך הרבה יותר קואופרטיבי, כיוון שהוא יותר הקמת תנועה של איגוד הסטודנטים והסטודנטיות לחינוך דרך איגודים מקומיים שיתעסקו בשינוי ההכשרה בכל מקום."

(צילום באדיבות המצולמים בן ליבנר ודניאל נעים).

"מצד אחד מדובר בפעולות מקומיות, אך מצד שני יש מהלך רוחבי-ארצי שמתעסק באיך נראה המתווה להכשרת מורים, מה אנחנו, כציבור מצפים מהסטודנטים והסטודנטיות לחינוך כשהם נכנסים ויוצאים מהכשרת המורים – זה נושא שהוא מורכב וגדול וככל שאנחנו נוגעים בו יותר – אנחנו מבינים שהוא באינטרס של הציבור הישראלי. יש לנו 30 אלף סטודנטים לתעודת הוראה – הם כח עצום. ויש לך סטודנטים שלא נכנסים לסטאז’ ורבע מהמורים המתחילים שאחרי הסטאז’ עוזבים לאחר שלוש-ארבע שנים ראשונות. מדובר על מינימום 30% וקשה להוציא נתונים על כך ממשרד החינוך"

"אנחנו באנו לפתח את הסיפור הזה כי לדעתנו הוא קשור בטבורו לתהליך ההכשרה, החפיפה, והכניסה למערכת. מורה בשנה השנייה-שלישית שלו הוא עדין בתהליך הגילוי והחשיפה שלו לעולם הזה. הוא עדיין מורה ברמה של ההכשרה. אני מתייחס לכל התהליך הזה, כולל העזיבה של מורים בשנים הראשונות – כתהליך לקוי" אומרת לבנר נחרצות "והלקות הזו עולה לנו בכסף ובמורים שנכנסים למערכת שבורים ורצוצים. במציאות הישראלית מורה מתחיל עובד קשה ומקבל פחות כסף, יש לך הכי פחות מעמד ויכולת לבוא מול המערכת ולהגיד מה אתה רוצה – זו מציאות שאי אפשר לבנות בה אנשי חינוך באופן מקצועי ורציני".

"אבל צריך להגיד בבירור, אנחנו לא מדברים פה על השכר, שעדיין נמוך למרות העליות בו, כמעט ובכלל" מספרת נעים "הדגש שאנחנו רוצים להביע הוא מה שקורה פה – ההכשרה. מי מגיע בכלל להיות מורים? מה המיונים שעושים? למה אנשים מגיעים להיות מורים? למה חלקם שורדים ולמה אחרים לא?".

מורה ותלמידה בבית ספר בירושלים. צילום ארכיון (צילום: הדס פרוש/ פלאש 90)

"אנחנו מנסים גם להבין מה הציפייה שיש למכללות לחינוך מאתנו. השיתוף שיש לנו כסטודנטיות במהלך התואר, מה דמות הבוגר והמחנך שהם מצפים שנצא מפה אחרי ארבע שנים – דברים שאינם ברורים כיום. ואם וכאשר משוחחים סביב השאלות האלו – הסטודנטים הם לא צד בשיחות האלו. יש תפיסה כלל מערכתית שאנחנו רוצים לשנות; שהסטודנטים לא יבואו להיות צרכנים של ידע במערכת, שכתוצאה מכך –  הסטודנטים לא יודעים לבוא ולדרוש  דברים מהמערכת. היום עדין חסרים הרבה קורסים שלא מכשירים סטודנטים למערכת החינוך במאה ה 21. המתח פה היא שההכשרה היא סטטית והמציאות היא דינמית ושהסטודנטים מרגישים ומבינים את זה אך המערכת לא מצליחה, או לא רוצה, להשתנות בהתאם" אומר נעים.

"יש פה פער היסטרי שנוצר בין המציאות לדמות הבוגר שמצפים לה"  אומר לבנר "כסטודנט להוראת היסטוריה אני לא היסטוריון ואני לא צריך שהמרצה שלי יהיה היסטוריון – הוא צריך להיות איש חינוך. אני  מעביר פה ביקורת על המערכת בכללי, מה היא דורשת מאיתנו ומהסגל שלנו. היום מסגל הכשרת המורים נדרש להיות מקצוענים בתחומם אבל הבעיה כאן היא שאנחנו מוסד אקדמי המתעסק בהכשרת מורים- וזה דורש הכוונה אחרת".

"אנחנו למדנו אחרת"

"שנינו למדנו במסלול לחינוך דמוקרטי" מספר לבנר "המסלול הדמוקרטי הוא מסלול שהצד החינוכי שלו, שהם לא לימודי הדיסציפלינה, שהם רוב התארים בחינוך, מגיעים מהקודים שמגיעים מהעולם החינוך הדמוקרטי.. מדובר על קודים שבאים לערב את הלומד בחוויית הלמידה ולא להשאיר אותו רק צרכן של הלמידה. תעודת ההוראה היא רגילה ורוצים שנכנס לבתי הספר הרגילים לחנך בקודים האלו. זו יוזמה של המכון לחינוך דמוקרטי"

"אנשים שמגיעים למסלול הם תמיד קצת בוגרים יותר, גילאי 25-27, לפעמים מדובר באנשים שבאים לעשות הסבה מקצועית אבל בעיקר אנשים שיש להם עבר בחינוך, בעיקר בתחום הבלתי פורמלי" מספרת נעים "לא בהכרח מדובר באנשים שילכו אחר כך לבתי הספר בשטח ויכול להיות שילכו ליזמות חינוכית-חברתית, מערך חינוכי שמקדם הסמינר, וכיוונים בלתי פורמאליים. הפרויקט שלנו, מח"ר, צמח בחממה הזו שקוראים לה ‘החממה ליזמות חינוכית-חברתית’ והיא חלק ממסלול הלימודים"

לבנר ונעים מציינים לטובה גם את המכללה עצמה שדוחפת ותומכת בסטודנטים בעלי יוזמות "בסמינר יש יחידה למעורבות חברתית שעוסקת במעורבות חברתית מכל הצורות שלה, זה התפקיד שלה במכללה שאומרת רק בוא עם יוזמות – ועוף איתם למעלה" מספרת נעים

"המסלול של החינוך הדמוקרטי הוא ברמה מאוד גבוה ומקיף הרבה תחומים" מספרים נעים ולבנר, אשר מגיעים להכשרה עם רקע בתחום החינוך הבלתי פורמלי "הרקע הבלתי פורמלי פוגש את המערכת מפגש פורה" מספר לבנר "במסלול הדמוקרטי יש מה לשפר כי תמיד יש מה לשפר, אבל ברמת העיקרון, של הרציונאל והמחשבה, יש ניסיון לייצר תהליך הכשרה קוהרנטי שבליבו מרכז ברור של מהי דמות הבוגר של המסלול, היא דמות המורה שייכנס למערכת החינוך – אבל זהו היוצא מן הכלל"

(צילום באדיבות המצולמים בן ליבנר ודניאל נעים).

לטענת נעים ולבנר, בגלל התנסותם באופן ההכשרה הדמוקרטי, עלה הרעיון לכך שהמערכת מחייבת מהלך שינוי עמוק. "אם הדברים שלמדנו היו מפעפעים לשלל המערכת – הייתה מתקיימת דפוזיה הרבה יותר טובה שהייתה משפרת את כל המערכת", אומר לבנר, "התחלנו לשחק עם הרעיון שהאם סטודנטים להוראה יכולים לחשוב ולשנות את מערכת החינוך מנקודת המבט הסטודנטיאלית שלהם  ולא מנקודת המבט של: כשהם יהיו כבר עובדי הוראה אז הם ישנו. התפיסה פה אומרת שכבר עכשיו, בהיותנו מוכשרים להיות אנשי חינוך – אנחנו כבר אנשי חינוך ואנחנו צריכים שידרשו מאתנו עכשיו להיות אנשי חינוך. הלכנו לפגוש את הסטודנטים וראינו שהם לא מגיבים בציניות, כלומר הם רוצים להתייחס לעצמם כלא רק צרכנים של המערכת אלא ככאלו שלדעה והנוכחות שלהם יש משמעות והם גם יכולים לשנות".

"עשרות ארגונים מתעסקים בחינוך, אף אחד לא מדבר על ההכשרה"

"יש הרבה מכללות היום שמתנסות ביצירת מספר תהליכים חינוכיים משמעותיים ופרוייקטים מדהימים וכו’, אבל השאלה היא איפה הסטודנטים בתוך כל זה? כי כרגע זה נראה שרק מנחיתים עלינו מלמעלה" אומר לבנר  "המטרה שלנו היא ליצור תודעה והנעה של פעילות ראשונית אצל הסטודנטים, יש לנו ביקורת כלפי המערכת אבל לפני זה אנחנו באים לסטודנטים ושואלים אותם מה חשוב להם בהכשרה" אומרת נעים

"זו המטרה העיקרית שלנו, לאגד את כל הסטודנטים והסטודנטיות לחינוך בארץ ולתרגל אותם בלחשוב ולהתחיל לשנות, עצם זה שיהיה איגוד של סטודנטים וסטודנטיות שעסוק בלשפר את הכשרת המורים, עצם זה שלסגל המרצה ומשרד החינוך יהיה ברור שסטודנטים וסטודנטיות לחינוך הם קול חינוכי שצריך להקשיב לו ויש לו מה להגיד – זה יהיה שינוי ענק"

אולם הרצאות באוניברסיטה העברית, הר הצופים (צילום ארכיון: אוליבר פיטוסי / פלאש 90).

"יש עשרות אם לא מאות ארגונים שמתעסקים בחינוך, מתעסקים במורים, בהורים, בילדים אבל אין אף ארגון שמדבר על הכשרה, שהיא דבר כל כך בסיסי בעיצוב המערכת וזו כמות לא קטנה בכלל של אנשים -והם אלו שיהיו המורים של ישראל. מערכת ההכשרה של מורי ישראל היא הצוואר בקבוק של מערכת החינוך הישראלית"

כיום מח"ר מנסים להשפיע המציאות במספר מוקדים בין היתר בכנסת, בשדולה למעמד המורה, בכנסי חינוך באקדמיה ומפגשי מחנכים ברחבי הארץ. שנה שעברה הם יצרו קשר עם ועדת המתווה להכשרת מורים, שיושבת תחת המל"ג(הועדה מתכנסת פעם בעשור ד.ט).

"שלחנו להם נייר עמדה והיינו בתקשורת מסוימת איתם אבל הם לא התעניינו בנו יתר על המידה – אבל זה בדיוק הקטע, אף אחד לא יודע כמעט על קיומה של הועדה, בדגש עלינו הסטודנטים! אפשר למצוא שהיא התכנסה אבל אין פרוטוקולים שלה, אין עניין ציבורי סביבה ומדובר בועדה שתקבע עשר שנים קדימה איך יראו אנשי החינוך בישראל – זו דוגמא לכך שהציבור לא מתייחס לסקטור שלנו, שהוא קריטי לעיצוב החינוך בישראל. אנחנו נמצאים בתת ייצוג ואין אלינו שום יחס וזה דבר שחייב להשתנות"

"כיום יש לנו תאים רציניים עם פעילות מסודרת ומאורגנת במכללת הרצוג באלון שבות ומכללת אורנים. אנחנו עובדים גם בסמינר הקיבוצים ואוניברסיטת בר-אילן ויש שני תאים בהקמה במכללת לוינסקי ואל קסמי בבאקה אל-גרבייה. נכון להיום, אנחנו בקשר עם 9 מכללות חינוך מתוך 21 מכללות לחינוך שיש בארץ כיום"

"יש קהל עצום של אנשי חינוך מדהימים שאף אחד לא שאל אותם: מה אתם רוצים?"

"הדרישה שלנו היא שהמערכת תדרוש מאתנו לשאול מהי דמות הבוגר הרצוי שאיתו יוצאים מהמערכת, אף אחד לא דורש מאתנו את זה וזה דבר שחייב להיות הגרעין של הכשרת המורים" מספר לבנר "ישבתי בכמה ישיבות של הסגל האקדמי במכללה שמתווכחים שם על כמה היסטוריון אני צריך להיות כאשר לא ברור להם שאני לא צריך להיות היסטוריון אלא איש חינוך"

סטודנטים באוניברסיטה העברית. צילום: אביר סולטן/ פלאש 90

גם לבנר וגם נעים מזהים על בעיות מהותיות המתקיימות על התפר בין הכשרת המורים לכניסת המורים למערכת כאשר בראש ובראשונה מערך הליווי שאמור להכניס את המורים הצעירים לתוך המערכת לא מצליח לתפקד

"אני חושב שבמערכת החינוך יש המון כוחות טובים והמון אנשים טובים והמון פתרונות להמון בעיות. הבעיה היום שהפתרונות האלו לא מוכלים ולא מתוכללים" מסכם לבנר "זה שיש פתרונות, לא אומר שהמערכת מנסה לבוא וליישם אותם כדי לפתור את הבעיות. מערכת החינוך יודעת לעשות רגולציה ולהגיד: כולם צריכים לעבור ככה. אבל בהמון נושאים היא בוחרת שלא לעשות את זה ולנו הסטודנטים יש אחריות בלהוריד את הדברים למטה; גם כי אנחנו צעירים ורעננים וגם כי כמה אפשר לשמוע על מאבקי המורים האינסופיים, זה מעייף. לכן אני באמת מאמין שלנו הסטודנטים יש כח לשנות"

"זו לא מחאה" מסכמת נעים "אנחנו רוצים לעבוד בשיתוף פעולה עם המכללות והסגל כי הכח שלנו הוא בשיתוף פעולה. הבעיה שלנו היא שיש לנו קהל יעד עצום, אנשי חינוך מדהימים, שאף אחד לא פנה להם ושאל אותם: מה אתם רוצים? איך אתם רוצים? מה יעשה לכם טוב? וזה גם המצב מול הכניסה למערכת החינוך, כי מה שקורה בסוף זה שאלו שרוצים לשנות – לא מצליחים ונושרים והמערכת נשארת עם מורים בינוניים, לכן אנחנו חייבים היום את השיח הזה בין הסטודנטים למערכת וסגל ההכשרה, בלייצר את ההכשרה והליווי הנדרשים שהמורות והמורים הצעירים יצליחו גם להישאר במערכת וגם לשנות ולשפר אותה"

Leave a Reply

Name *
Email *
Website