כוחה של התאגדות

תרשו לי לא להיות אופטימית כשברחבי העולם מציינים השבוע את היום הבינלאומי למניעת אלימות נגד נשים. נכון, קמפיין me too הצליח בפרק זמן יחסית קצר לשנות סדרי עולם וגרם למהפכה של ממש בתחום ההטרדות המיניות שנשים רבות כל כך נאלצו לספוג ועדיין סופגות.

אבל נושא אחד עדיין מטיל צל כבד מאוד על יום זה והוא רצח נשים בידי בני זוגן. השנה טרם הסתיימה, ומניין הנרצחות כבר הגיע לעשרים ושתיים. אין בכוונתי לערוך השוואות לשנה החולפת משום שרצח הוא רצח והוא מחריד ומזעזע (למקרה ששאלתם, אין מגמת ירידה במספר הנרצחות). אותה אלימות קשה ואכזרית חוצה מגזרים: חרדים וחילונים, ערבים ויהודים, עניים ועשירים, אשכנזים ומזרחים.

הסיקור המלא


  • אלימות נגד נשים //
    רצח בתל שבע

  • אלימות נגד נשים //
    “תפסיקו לעבוד עלינו, יש כסף”

  • יום המאבק באלימות נגד נשים //
    “עוד ועדה לאוסף”

  • פלילים //
    גופתה של יארה נמצאה

  • רצח הנערות //
    המצוד נמשך

  • נאבקות ביחד //
    “אי אפשר להתעלם מהקול שלנו”

  • קולה של שורדת //
    “זה קרה גם לי”

התפקיד שלנו, גברים ונשים כאחד, הוא לא לייחל לעוד הצעת חוק "למיגור" האלימות או לגלגל את האחריות אל עבר רשויות המדינה. התפקיד שלנו הוא לא להתעלם. פשוטו כמשמעו. למנוע את הפשע ולהושיט יד לעזרה. זאת חובתנו המוסרית והאנושית

רוב הנשים המוכות, מוכות בידי בני זוגן. על רובן אנחנו כלל לא יודעים או שומעים, משום שזהו אחד הפשעים בהם הקורבן מתבייש שהוא קורבן. לא מדובר רק בכאב והסכנה שבאלימות עצמה. זה גם הטרור התמידי בבית ומחיקת האישיות והזהות.

כיו"ר ועד בחברה המונה אלפי עובדים אני נתקלת לעיתים בסיפורים אישיים של נשים המבקשות סיוע ועזרה מפני הטרור הכלכלי והפיזי המופנה כלפיהן מצד בני זוגן. לאחרונה זכיתי להכיר עובדת מדהימה שחוותה ועדיין חווה משבר אישי קשה בחייה עקב אלימות פיזית ומילולית מצד בן זוגה, וזאת בנוסף לאטימות בירוקרטית מצד הרשויות.

קרן אופק, יו"ר וועד עובדי פרטנר . צילום יח"צ

פתאום כל הסיפורים והזוועות המוצגים בכלי התקשורת על אלימות נגד נשים נראו לי קרובים וכואבים מתמיד. בכוחות משותפים הצלחנו לטפס מעל למכשולים והקשיים, אך בעיקר בזכות תעצומות הנפש של העובדת השגנו הצלחות מול מערכות מסועפות ואטומות.

תפקידו של ועד העובדים הוא לא רק לדאוג לרווחה כלכלית ובטחון תעסוקתי, אלא בעיקר להיות שם כשמישהו מאיתנו במצוקה אישית ורגשית. לעובדת עוד צפויים אתגרים נוספים להתמודד עימם. החיים בפחד והצלקות הנפשיות והפיזיות שעל גופה ימשיכו ללוות אותה עוד זמן רב. התפקיד שלנו, גברים ונשים כאחד, הוא לא לייחל לעוד הצעת חוק "למיגור" האלימות או לגלגל את האחריות אל עבר רשויות המדינה. התפקיד שלנו הוא לא להתעלם. פשוטו כמשמעו. למנוע את הפשע ולהושיט יד לעזרה. זאת חובתנו המוסרית והאנושית.

קרן אופק היא יו"ר ועד עובדי פרטנר

Leave a Reply

Name *
Email *
Website