כל אחד.ת צריך.ה קבוצה

יש לי את הזכות להנחות ב-Co (עם מנחה נוספת) קבוצת אמהות. הקבוצה נפגשת זו השנה השלישית, ומגיעות אליה אימהות נהדרות. חלקן מגיעות עם ילדיהן עד גיל 3, וזו קבוצה שמחה, זורמת, עוטפת ומחבקת, ואם תבוא אלינו בהפתעה לא תדע מי מהאימהות כבר מגיעה שלוש שנים ומי הצטרפה רק השבוע.
הורות יכולה להיות מקום מאוד בודד.

את עלולה להרגיש לבד כשאת נשאבת על ידי היום-יום, כשאת רואה בפייסבוק איך הילדים של כל החברות שלך יפים ונקיים תמיד, ואיך המשפחה שלהן כל הזמן מאושרת. וכשהאימהות בגינה מצקצקות כי הילד שלך בן החמש עדיין עם מוצץ.
ואז את חוזרת הביתה, וחושבת איך לעזאזל תעברי בשלום את השלב הקריטי של ארוחת ערב-מקלחות-סיפור-והשכבות, ומרגישה פשוט… לא מספיק.

ברגעים האלו את יכולה להרגיש לבד. לחשוב שרק אצלך זה כך… ואצל כולם – דבש.
אבל אז מגיעים לקבוצה כזו ופתאום, את שומעת שלא רק לך קשה. לפעמים אפילו תשמעי סיפורים הרבה יותר קשים משלך, ולאט את מבינה שאולי החיים הם לא "פייסבוק", ולרובנו יש קשיים בהורות ובכלל. את מבינה שעוד אמהות "מאבדות את זה" לפעמים ואחר כך מצטערות, ועוד אמהות מתלבטות במיליון נושאים, ולא תמיד יודעות אם בחרו נכון.

כל אחד ואחת מאיתנו צריכים את "הקבוצה" שלה/שלו. את המקום הזה שבו את יכולה להגיד "קשה לי. ויגידו לך – "אני יודעת על מה את מדברת. להיות הורה זה בכלל לא פשוט."

זו יכולה להיות חברה אחת, או אולי חבורה, אולי שכנה, אחות או אמא, ואולי דוקא החמות או קולגה בעבודה. זה לא משנה. מה שמשנה זה שאת והאדם הזה תוכלו לתקשר ללא מסכות. ללא העמדות פנים. ללא Fake News. מקום בו תוכלי לומר הכל רק כדי להוציא את זה מהפה ושמישהו יהדהד לך חזרה – ששומעים אותך. שהכל בסדר ושאת אמא אנושית ו"טובה דיה".